מיד לאחר שהרופא יצא מהחדר נכנסו 5 נשים מבוגרות עם כיסוי ראש וקשרו לי חוט אדום על יד ימין. "זה מהכותל, עכשיו הגיע, טרי טרי, קבצן פרסי עם תעודות, ישועה מובטחת". לא היה לי כח להתווכח, שמו 2 קמיעות מתחת לכרית, אחת מתחת למזרון, אחת קשרו לי לצוואר ואחת אמרו לי להחזיק ביד. אלו היו חברות של שוש מבית הכנסת, חבורת התהילים של שבת בצהריים או איך שאני קורא להן ”גילדת הנשים הפרסיות של שכונת רמות”, בינתיים הן נתנו לי דף לחשים "מאה אחוז הצלחה, ישועה מובטחת". תלחש! הן ציוו. לחשתי אותו.
תוך כדי שאני לוחש, כל אחת בתורה עשתה לי ”מלח על הראש", פעולה פרסית חביבה שבה מסובבים יד מלאה במלח מעל ראש הקורבן שבע פעמים ומצפים לגאולתו הקרובה במהרה בימינו אמן. לאחר כמה דקות הן שמו לב שהגאולה בוששה והמלח לא מצליח להמתיק את המצב אז הן הוציאו חביתות ירק, בירכו עליהן "שהכל” והתחילו לאכול. נלחצתי. מדובר בחביתות ירק שעושים במיוחד לאזכרות, חביתות שְכוֹל, רק אחרי כמה דקות הצלחתי להבין את המשמעות והגאונות, הן ניסו להתמודד עם הרע מכל בעזרת שידור התחושה שהן לא מפחדות מהרע מכל וככה בהפוכה הן ניסו לנחס את הנאחס. זה לא עזר. הלחשים התפוגגו באוויר החם של החדר, המלח לא עזר, הקמיעות אכזבו, חביתות השְכוֹל כשלו. החום לא.
בשלב הזה הן יצאו החוצה, כנראה להתייעצויות בנוגע להמשך הטיפול ולאחר מספר דקות הן חזרו והפעם עם הרָב הפרסי של שוק הבוכרים שהיה חמוש בשופָר, אתרוג והמון כובד ראש. עוד טרם הספקתי להציע לו בצל ירוק ופטרוזיליה טריה, הוא הכניס את השופר לפה והרעיד את כל הבית. תקיעה. איך נתקעתי איתם? שברים. הייתי שבור כולי. תרועה. שילך מפה. "תקרא את הלחשים תוך כדי! ישועה מובטחת!” החום לא ירד, הסנה בוער.
לשמחתי, הרב הלך והיה נדמה שזיהיתי ניצני יאוש ראשונים בחבורת התהילים של סבתא שוש ולא אשקר, זה בהחלט שיפר לי את ההרגשה אך פתאום ברוריה שלפה תרנגול מהסל שוק שלה והתחילה לסובב אותו מעל הראש שלי תוך כדי שהיא צועקת ”זאת כפרתי! זאת כפרתך! זאת כפרתנו!” סיבוב ועוד סיבוב ועוד אחד ואני מסוחרר והתרנגול כפרות וכל החדר מהומה וצעקות ואני? אני רק רוצה שהן יניחו לי לנפשי וילכו ושום דבר לא עזר ושוב דחפו לי דף לחשים ו "תלחש!” ואני לוחש והחום גבוה והדופק מהיר והראש כואב וברוך השם, שוב ניכר היאוש על פניהם והן יצאו והפעם חשבתי שזהו. גמרנו, הן התייאשו ועשו נכון ועלו על קו 32 חזרה לרמות. אבל שום קו ושום בצל, בקו ישיר אל ריבונו של עולם וממנו הן חזרו לחדר עם מצב רוח מעודד ועם אמביציה אמונית שלא מסתמכת על כלום ואצל אנשים מאמינים זה השלב שמגיע מיד אחרי הייאוש ופסיעה אחת בלבד לפני נקודת האֶל-חזור. הן התיישבו והוציאו ספרי תהילים.
מיד כשהתחילו לקרוא החום עלה עוד יותר. ביקשתי מהן שיפסיקו אבל הם אמרו לי שצריך זמן וזה יגיע, התחלתי להדרדר, הם מלמלו ואני מלמלתי, הם התפללו וגם אני, התפללתי שילכו. החום המשיך להיות גבוה, מצב הרוח ירד והן בשלהן, ממלמלות ופתאום החום ירד, לא רציתי להסגיר את העובדה שאני מרגיש יותר טוב אז לא אמרתי כלום ואז החום שוב עלה, ביקשתי מהם שיקראו שוב את הפרק הקודם והחום ירד, הן המשיכו הלאה והחום עלה. אמרתי להן לקרוא את אותו פרק והתחלתי להרגיש יותר טוב. ככה במשך כמה דקות הרגשתי טוב אך כנראה שהחיידקים פיתחו חסינות לפרק הזה בתהילים כי החום שוב עלה. לא הוצאתי מילה. לא רציתי לעודד אותן וככה בעודי לוחש וממלמל קללות עדינות קלטתי בזווית העין את שוש מתעסקת עם סיר ומגלגלת משהו ביד, הייתי בטוח שהיא מתכננת לעשות לי ”מלח על הראש” אבל במבט שני ראיתי שיש לה משהו אפור ביד, הייתי בשוק, תיארתי לעצמי שהיא משתעשעת ברעיון אבל לא האמנתי שיהיה לה אומץ, היא הרי לא מוסמכת. אבל אחרי כמה דקות כשהיא ממשיכה בהכנות הבנתי.
שוש מתכננת לעשות לי עופרת.
הסרת עין הרע בעופרת, במונחים פרסיים, מבוצעת רק כאשר כלו כל הקיצין. האובייקט שעליו עושים את העופרת כנראה הגיע לנקודה ממנה לא ניתן לעזור לו בדרכים קונבנציונליות אם זה חולה שממאן להבריא. בחורה בלתי חתינה. בחור מכוער קשות או מעריצים של עומר אדם.
מדובר בפרוצדורה יחסית פשוטה אך מסוכנת שמעורבים בה סיר, מים קרים, עופרת רותחת, פטיש לשבירת העיניים הרעות, הרבה ייאוש והרבה אמונה, הרבה מאוד אמונה.
בכל מקרה, ניסיתי להיראות רגוע כדי שהיא לא תעשה משהו פזיז, ירדתי לאט מהמיטה והתקרבתי אליה.
מה את עושה שוש? שאלתי. היא הרימה את עיניה לכיווני ולא אמרה מילה.
מה יש לך שם? המשכתי "אה, זה? שום דבר, סיר עם מים. רציתי להכין פסטה.” ענתה ואיפה הפסטה שוש? אני לא רואה כאן פסטה! "אויש, יכול להיות ששכחתי אותו באוטובוס” היא ענתה, אז עם מה את מתעסקת שם שוש? המשכתי ושאלתי ואז שוש הפכה נמרצת יותר, הרימה את ידיה מעלה אל עבר היושב במרומים ונראתה ממוקדת מטרה, ראיתי את העופרת, ראיתי את הסיר, ראיתי את הסוף. תפסתי לה את היד וצעקתי.לא! שוש! אסור לך! את לא מוסמכת!
"עזוב לי את היד! זה הסיכוי האחרון שלך! תהילים לא עזרו, מלח לא עזר, חביתת שְכוֹל לא עזרה! נשארה רק העופרת, אני לא רואה איך אתה יוצא מזה בלי עופרת.”
שוש, המשכתי וניסיתי לדבר על ליבה, אני ואת יודעים שאת לא מוסמכת עופרת! מלח? אני מוכן, תהילים ושופרות? בכייף, המון רעש אבל זורם, אבל עופרת? לא לא שוש, זה כבר מסוכן מדי.
"זוז ממני חצוף! יש לי נכדים בגיל שלך! חוץ מזה שאמא שלי ידעה לעשות עופרת, סבתא שלי ידעה לעשות עופרת, שכנות שלי יודעות ואתה יודע שהתחלתי לימודי עופרת ועזבתי ממש לפני המבחן המעשי, אתה יודע!”
"שוש, זאת לא אשמתנו שהחלטת להשקיע את כל כולך בלימודי ”מלח על הראש” וחביתות שְכוֹל! היית צריכה לחשוב על זה לפני שעזבת את הלימודים, את לא עושה לי עופרת!”
ברגע אחד של חוסר תשומת לב שוש הצליחה להתנתק מהאחיזה שלי וזרקה את העופרת לתוך המים.
בשארית כוחותיי השתטחתי מתחת למיטה וציפיתי לגרוע מכל, אפשר היה לשמוע את השקט, קול דממה דקה.
אור חזק סינוור אותי, הרגשתי שאני מרחף, מתנתק, נשאב אל תוך נקודה רחוקה באופק.
כל חיי עברו לנגד עיניי, האשה, הילדים, ההורים. ראיתי תמונות של מפעלי ים המלח, חלמתי שאני קונה את המשקפיים של סמי עופר במכירה פומבית, ממסגר אותם ותולה על הקיר. חלמתי שזמרים מזרחיים רצים אחריי עם חשבוניות מס. חלמתי שעידן יניב מוציא שירים עם משמעות. חלמתי שהשתתפתי בטקס אלף שופרות וזכיתי לישועה. חלמתי ששתיתי את היין הקדוש של הרב קנייבסקי וזכיתי לרפואה. חלמתי שתרמתי למוסדות קבר רחל בעין יפה ואכן זכיתי לגאולה. חלמתי שהייתי באומן ורבי נחמן שלף אותי בשנייה האחרונה מציפורני יצר הרע. חלמתי שהייתי בעמוקה וממש כיוונתי ובאמת כולם מצאו זיווג הגון. חלמתי שהעגונות הותרו ויש להן חיוך רחב על הפנים. חלמתי שהרב האשכנזי החדש מגיע למסקנה שקטניות בפסח זה עניין מגוחך ומתיר. חלמתי שאין שוחד בתעשיית תעודות הכשרות. חלמתי שרבנים מחליטים להפסיק להתעלם מעבירות חמורות שמבוצעות בתעשיות הבשר/ביצים/חלב ופועלים לשינוי. חלמתי שאין אף עסקן של ש"ס באגף התורני של כלא רמלה. חלמתי שאף שדולת רבנים לא מוציאה מכתב תמיכה בעברייני מין.
זה הרגיש לי כמו נצח, עד ששמעתי קריאה נרגשת ”יש כאן מלא עיניים!”
לרגע לא הבנתי איפה אני נמצא עד שראיתי את שוש ונדמה היה לי שהיא אמרה ”אני מיד מסירה לך אותם”.
קמתי בזהירות מהרצפה והתקרבתי אליה, העופרת החמה שבמגע עם המים הקרים קיבלה צורה של עין הייתה עדיין בתוך הסיר, לא רציתי להפריע לשוש להסיר מעליי את העין הרעה אז זזתי הצידה והתבוננתי בה מנפצת את העין עם פטיש ושמה את העופרת המנופצת בשקית, לאחר מכן היא ציוותה עליי להניח את השקית מתחת לכרית ולשטוף את עצמי במימיי הסיר ואכן, באורח פלא, באותם רגעים ממש התחלתי להרגיש טוב, מצב הרוח השתפר, החום ירד והכל, כמובן, הודות לשוש והעופרת.
ומאז אותו מקרה אני מקפיד על עופרת, פעם בחודש, לא יותר ואם חלילה משהו לא כשורה, מחזק קצת עם מלח על הראש, מה רע? שבעה סיבובים וישועה מובטחת, אתם לא הייתם לוקחים? ושוש? ברוך השם סיימה את הלימודים הרשמיים וקיבלה הסמכה רשמית של האוניברסיטה הפתוחה בטהרן, פתחה קליניקה להסרת מרעין בישין ושיפור מזל בסגנון חופשי ועובדת בזה במשרה מלאה וברוך השם, הולך לה ממש טוב. בלי עין הרע.
מיד כשהתחילו לקרוא החום עלה עוד יותר. ביקשתי מהן שיפסיקו אבל הם אמרו לי שצריך זמן וזה יגיע, התחלתי להדרדר, הם מלמלו ואני מלמלתי, הם התפללו וגם אני, התפללתי שילכו. החום המשיך להיות גבוה, מצב הרוח ירד והן בשלהן, ממלמלות ופתאום החום ירד, לא רציתי להסגיר את העובדה שאני מרגיש יותר טוב אז לא אמרתי כלום ואז החום שוב עלה, ביקשתי מהם שיקראו שוב את הפרק הקודם והחום ירד, הן המשיכו הלאה והחום עלה. אמרתי להן לקרוא את אותו פרק והתחלתי להרגיש יותר טוב. ככה במשך כמה דקות הרגשתי טוב אך כנראה שהחיידקים פיתחו חסינות לפרק הזה בתהילים כי החום שוב עלה. לא הוצאתי מילה. לא רציתי לעודד אותן וככה בעודי לוחש וממלמל קללות עדינות קלטתי בזווית העין את שוש מתעסקת עם סיר ומגלגלת משהו ביד, הייתי בטוח שהיא מתכננת לעשות לי ”מלח על הראש” אבל במבט שני ראיתי שיש לה משהו אפור ביד, הייתי בשוק, תיארתי לעצמי שהיא משתעשעת ברעיון אבל לא האמנתי שיהיה לה אומץ, היא הרי לא מוסמכת. אבל אחרי כמה דקות כשהיא ממשיכה בהכנות הבנתי.
שוש מתכננת לעשות לי עופרת.
הסרת עין הרע בעופרת, במונחים פרסיים, מבוצעת רק כאשר כלו כל הקיצין. האובייקט שעליו עושים את העופרת כנראה הגיע לנקודה ממנה לא ניתן לעזור לו בדרכים קונבנציונליות אם זה חולה שממאן להבריא. בחורה בלתי חתינה. בחור מכוער קשות או מעריצים של עומר אדם.
מדובר בפרוצדורה יחסית פשוטה אך מסוכנת שמעורבים בה סיר, מים קרים, עופרת רותחת, פטיש לשבירת העיניים הרעות, הרבה ייאוש והרבה אמונה, הרבה מאוד אמונה.
בכל מקרה, ניסיתי להיראות רגוע כדי שהיא לא תעשה משהו פזיז, ירדתי לאט מהמיטה והתקרבתי אליה.
מה את עושה שוש? שאלתי. היא הרימה את עיניה לכיווני ולא אמרה מילה.
מה יש לך שם? המשכתי "אה, זה? שום דבר, סיר עם מים. רציתי להכין פסטה.” ענתה ואיפה הפסטה שוש? אני לא רואה כאן פסטה! "אויש, יכול להיות ששכחתי אותו באוטובוס” היא ענתה, אז עם מה את מתעסקת שם שוש? המשכתי ושאלתי ואז שוש הפכה נמרצת יותר, הרימה את ידיה מעלה אל עבר היושב במרומים ונראתה ממוקדת מטרה, ראיתי את העופרת, ראיתי את הסיר, ראיתי את הסוף. תפסתי לה את היד וצעקתי.לא! שוש! אסור לך! את לא מוסמכת!
"עזוב לי את היד! זה הסיכוי האחרון שלך! תהילים לא עזרו, מלח לא עזר, חביתת שְכוֹל לא עזרה! נשארה רק העופרת, אני לא רואה איך אתה יוצא מזה בלי עופרת.”
שוש, המשכתי וניסיתי לדבר על ליבה, אני ואת יודעים שאת לא מוסמכת עופרת! מלח? אני מוכן, תהילים ושופרות? בכייף, המון רעש אבל זורם, אבל עופרת? לא לא שוש, זה כבר מסוכן מדי.
"זוז ממני חצוף! יש לי נכדים בגיל שלך! חוץ מזה שאמא שלי ידעה לעשות עופרת, סבתא שלי ידעה לעשות עופרת, שכנות שלי יודעות ואתה יודע שהתחלתי לימודי עופרת ועזבתי ממש לפני המבחן המעשי, אתה יודע!”
"שוש, זאת לא אשמתנו שהחלטת להשקיע את כל כולך בלימודי ”מלח על הראש” וחביתות שְכוֹל! היית צריכה לחשוב על זה לפני שעזבת את הלימודים, את לא עושה לי עופרת!”
ברגע אחד של חוסר תשומת לב שוש הצליחה להתנתק מהאחיזה שלי וזרקה את העופרת לתוך המים.
בשארית כוחותיי השתטחתי מתחת למיטה וציפיתי לגרוע מכל, אפשר היה לשמוע את השקט, קול דממה דקה.
אור חזק סינוור אותי, הרגשתי שאני מרחף, מתנתק, נשאב אל תוך נקודה רחוקה באופק.
כל חיי עברו לנגד עיניי, האשה, הילדים, ההורים. ראיתי תמונות של מפעלי ים המלח, חלמתי שאני קונה את המשקפיים של סמי עופר במכירה פומבית, ממסגר אותם ותולה על הקיר. חלמתי שזמרים מזרחיים רצים אחריי עם חשבוניות מס. חלמתי שעידן יניב מוציא שירים עם משמעות. חלמתי שהשתתפתי בטקס אלף שופרות וזכיתי לישועה. חלמתי ששתיתי את היין הקדוש של הרב קנייבסקי וזכיתי לרפואה. חלמתי שתרמתי למוסדות קבר רחל בעין יפה ואכן זכיתי לגאולה. חלמתי שהייתי באומן ורבי נחמן שלף אותי בשנייה האחרונה מציפורני יצר הרע. חלמתי שהייתי בעמוקה וממש כיוונתי ובאמת כולם מצאו זיווג הגון. חלמתי שהעגונות הותרו ויש להן חיוך רחב על הפנים. חלמתי שהרב האשכנזי החדש מגיע למסקנה שקטניות בפסח זה עניין מגוחך ומתיר. חלמתי שאין שוחד בתעשיית תעודות הכשרות. חלמתי שרבנים מחליטים להפסיק להתעלם מעבירות חמורות שמבוצעות בתעשיות הבשר/ביצים/חלב ופועלים לשינוי. חלמתי שאין אף עסקן של ש"ס באגף התורני של כלא רמלה. חלמתי שאף שדולת רבנים לא מוציאה מכתב תמיכה בעברייני מין.
זה הרגיש לי כמו נצח, עד ששמעתי קריאה נרגשת ”יש כאן מלא עיניים!”
לרגע לא הבנתי איפה אני נמצא עד שראיתי את שוש ונדמה היה לי שהיא אמרה ”אני מיד מסירה לך אותם”.
קמתי בזהירות מהרצפה והתקרבתי אליה, העופרת החמה שבמגע עם המים הקרים קיבלה צורה של עין הייתה עדיין בתוך הסיר, לא רציתי להפריע לשוש להסיר מעליי את העין הרעה אז זזתי הצידה והתבוננתי בה מנפצת את העין עם פטיש ושמה את העופרת המנופצת בשקית, לאחר מכן היא ציוותה עליי להניח את השקית מתחת לכרית ולשטוף את עצמי במימיי הסיר ואכן, באורח פלא, באותם רגעים ממש התחלתי להרגיש טוב, מצב הרוח השתפר, החום ירד והכל, כמובן, הודות לשוש והעופרת.
ומאז אותו מקרה אני מקפיד על עופרת, פעם בחודש, לא יותר ואם חלילה משהו לא כשורה, מחזק קצת עם מלח על הראש, מה רע? שבעה סיבובים וישועה מובטחת, אתם לא הייתם לוקחים? ושוש? ברוך השם סיימה את הלימודים הרשמיים וקיבלה הסמכה רשמית של האוניברסיטה הפתוחה בטהרן, פתחה קליניקה להסרת מרעין בישין ושיפור מזל בסגנון חופשי ועובדת בזה במשרה מלאה וברוך השם, הולך לה ממש טוב. בלי עין הרע.
