די עם "מוות למחבלים", חלאס, מספיק, מעכשיו רק ״עמבה וחצילים״. אין לכם ברירה. אם אתם רוצים שזה יחלחל ויתיישב בבפנים של הבן אדם, אתם חייבים לעדן את עצמכם, חייבים. לטובת השיח. לטובת העברת המסר.
היום הכל בלחץ וזה לא חייב להיות ככה, לא הכל צריך להזיע, לא צריך לדחוף את הכל ישר בפנים.
די כבר עם ״תנו לצה״ל לכסח״, ״תנו לצה״ל לנצח״ , ״טרנספר״. בשביל מה הכל בחוץ? לא כל דבר זה קליפ של קובי פרץ. קצת עדינות, קצת קלאסה. "מוות למחבלים" זה קיצוני. "עמבה וחצילים" זה טעים. תלמדו מהשמאל הקיצוני, שם הכל עדין. "בצלם" , זהבה גלאון ודב חנין אף פעם לא מזיעים. באגט ביד אחת, עיתון ביד השנייה, מיישרים מבט ומעבירים את המסר. אירופה הקלאסית.
אצל גדעון לוי, לדוגמא, זה כבר לא עובד כי הוא גם איבד את הקלאסה. הוא מזיע ולכן הוא כבר לא אמין, הוא צועק ולכן אף אחד כבר לא מקשיב לו. בדיוק מה שקורה לכם עכשיו.
לפני שנים קיצוניי השמאל רטנו שוב ושוב על הכיבוש וניסו לדחוף אותו לשיח הציבורי. בהתחלה ניסו בכח, זה לא כל כך הלך אז הם הבינו את מה שאתם צריכים להבין עכשיו. צריך לעבור לקלאסה. להתחיל לכבס את עיגולי הזיעה.
לא רוצים יותר מדינה יהודית? נלך על ״שתי מדינות לשני עמים״. קלאסי. נקי. ממש קו הביקיני של מלכת היופי של קטאר.
רוצים קצת פוסט ציונות? יש. ״מדינת כל אזרחיה״.
וזה תופס, לוכד, רגע אחד אתה לא שם לב ופתאום אתה מתחיל לחבב את הרעיון.
בלי לכלוך, בלי זיעה. קלאסה. מתגלגל על הלשון ומשם הדרך קצרה מאוד ללגיטימיות.
תלמדו, לא חייבים תמיד להיות פקעת עצבים, לסנן קללות וממילא להנחית את עצמך מול טיעונים גבוהי מצח.
צריך לגרש שמונת אלפים יהודים מגוש קטיף? נקרא לזה ״התנתקות״, ככה יותר נח להחליק את זה בגרון. ״התנתקות״ זה טוב. מתנתקים מטלפון, מהכבלים. בדרך כלל זה חוסך לך כסף ועצבים. הרווח כולו שלך. נקי וקלאסי. כלכלת שלום.
אם משהו לא מוצא חן בעיניי השמאל אז תמיד אפשר לגייס את ״מדרון חלקלק״, זה תמיד עובד. ועומד. במבחן בג״ץ, בעיתונות, בעולם. מתים על זה. אבל ממש מתים. עם דם ומעיים ותחבושות אישיות. וכל זה בלי הבל פה, בלי קפיצות. בלי ח' ובלי ע'. בלי להיות פקעת.
אז מעכשיו חלאס עם ״מוות לערבים״ ו״מוות למחבלים״, זה לא משרת שום מטרה. מעכשיו רק ״עמבה וחצילים״. קלאסי. לא מתלהם, לא אלים, קצת חריף אבל מתכתב עם המגמה הטבעונית, קו נקי אך עם נגיעות קלות של מזרחיות,
שלא יהיה מאולץ מדי.
ואז מה יקרה? מה יגידו לכם? שאתם קיצוניים? שצעקתם ״עמבה וחצילים״? שיגידו. זכותכם. כולם ידעו בדיוק למה אתם מתכוונים . שאתם כאן, לתמיד. עם יהודה ועם שומרון וסומכים על צה״ל שידביר את אויבנו ושונאינו ואת כל מבקשי רעתנו, וגבוהי המצח לא יוכלו להסות אתכם או להאשים אתכם בגזענות, זה חציל, אף אחד לא נפגע מחציל. לכאורה ירק תמים. זה נקי, זה קלאסי ובית משפט לא יוכל להרשיע אתכם.
כלשהוא: ״כבוד השופט, הנאשם נתפס בעודו צועק עמבה וחצילים״
שופט: "נו ו ?״
כלשהוא: ״כולנו יודעים מה זה אומר״
נאשם: ״כבוד השופט, אני לא יודע מה התביעה הבינה אבל חובב חצילים אנוכי ולפעמים חושקת נפשי גם בעמבה״
שופט: ״הנאשם זכאי״.
כלשהוא: ״אבל השופט..״
שופט: ״פיתה עיראקית!״ שזה אומר מידתי.
״עמבה וחצילים״ עומד במבחן אהרון ברק והכל חציל. סליחה שפיט. החציל זכאי ולכן גם אתה. זה נקי. מכובס. בלי עיגולי זיעה מתחת לבית השחי ואז, כשזה יתחיל לחלחל ויהפוך למטבע לשון, תוסיפו. כשהם יגידו ״מזרח תיכון חדש״ או ״קץ הסכסוך״ אתם תגידו ״ערק למבינים״. מזרחי עם קורטוב מסתוריות. ולמבינים.
יצעקו לכם ״אפרטהייד״ תענו בעדינות ״טנגה וריבועים״. קלאסי. תל אביבים יתחברו לזה יופי, מריח כאילו הרגע יצא מהכביסה. כולל מסיר כתמים. כולם ידעו על מה מדובר, אך יזרמו. בלבלו אותם. הם ידעו בדיוק למה אתם מתכוונים אבל זה לא ינטוף זיעה ויהיה קליט ואולי הם אפילו יצעקו אתכם, בדיוק כמו המנטרה ״שתי מדינות לשני עמים״, כולנו יודעים לאן זה מוביל אבל גם אנחנו לפעמים צועקים את זה. בדיוק כמו כל מנטרה טובה.
תכניסו את המנטרה שלכם בעדינות, תגלחו את הזיפים שלה, תפדרו אותה, תבשמו אותה וזהו, היא כבר תתפרקד בדיוק איפה שצריך.
נקי. כמו באירופה. כמו בשמאל.
ומה בסוף? בסוף זה כנראה או הערבים או אנחנו, או לעולם חרב.
אני מעדיף שאנחנו, במקרה הכי גרוע, לעולם חרב.
אז בטלוויזיה יכולים לדבר כל היום על ״קץ הסכסוך״ ו״יש פרטנר״, אבל לא תודה, אני שחיין גרוע. אני הולך על ״הלו שושו בלונים״. שזה אומר אני כאן. עם יהודה ועם שומרון ועם צה״ל מוסרי שדואג לישראל ולחיילים שלו ולא על חשבון שום דבר אחר. בדיוק כמו מה שאתם צועקים עכשיו בלהיטות קצת מפחידה, רק נקי ולא מזיע. כמו בשמאל. קלאסי.
