פסח-כלב מלפני הספירה

ישו שלום.
הרבה זמן שחשבתי לכתוב לך ולצערי לא היה לי זמן, כמעט וכתבתי לך ליומהולדת אבל הייתי ממש עסוק, אולי אני אספיק לכתוב לך לברית, אבל לא נראה לי, פסח, הכלב שלי דורש המון תשומת לב, הוא לא מחוסן מטעמי מצפון וטיפש מטעמי טמטום. לעיתים קרובות ישו, פסח נובח נואשות ואז אני יוצא מהבית ואומר לו ״פסח, למה אתה נובח נואשות?״ והוא לא עונה לי. הוא כלב. חשבתי שאולי אתה, ישו, תוכל להגיד לי מה לעשות, בכל זאת, פסח הוא כלב כנעני מלפני הספירה. איך אני יודע? ניסיתי לאלף אותו לקפוץ כשאני מגיע לספרה שלוש אבל הוא תמיד קופץ עליי. עוד לפני הספירה. שתבין ישו, פסח הוא כלב קצת טיפש, הוא לא כלב של הוגה דת צלוב שלבטח אם היה לו כלב הוא לא היה נובח נואשות ואם כבר היה נובח נואשות היה גם מסביר למה. חוץ מזה, פסח הוא כלב קצת מרושע. לעיתים קרובות הוא הורס את השמיכות שאני מביא לו, חופר גומות עמוקות בגינה ומשחית את צינורות ההשקייה, זה מעצבן ישו, זה מעצבן מאוד, אז אני אומר לפסח ״למה אתה זדוני אליי? למה?״ והוא לא עונה לי. ממלא את פיו מים ואז אני ממלא לו חדשים.
ישו. אני לא יודע מה לעשות. אני ממש אובד עצות. אולי מצאת כמה?
אבל מה שהכי מפריע לי, ישו, שפסח לא מתנהל בשקיפות. ג׳יזס, הוא מושחת! תמיד מחביא דברים. עצמות, כדורים קטנים ושלדים קטנים של זיקיות שלא החליפו צבע בזמן ועכשיו הן רק שחור לבן מאחורי המלונה של פסח. שתדע ג׳יזס, כשאני שומע שקט אני יודע שפסח זומם משהו כי כשפסח לא זומם משהו הוא נובח נואשות. וזה משגע אותי שהוא נובח נואשות. יכול להיות שהוא נובח נואשות בגלל שהוא לא מרוויח שכר מינימום? הוא עובד כלבן. אח, ישו ישו יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך, הלוואי ויהיה לי זמן לכתוב לך. הלוואי.

סוריאליזם

אין אלוהים.
סתם, יש.
הוא אתמול נגלה לי בחלום ואמר לי שהוא לא קיים אז מיד התעוררתי, התהפכתי וחזרתי לישון. ככה אני מדפדף בין חלומות, במיוחד חלומות חידות הגיון. אני שונא חלומות חידות הגיון. בכלל אני שונא דברים שהם לא על השולחן. מתעב סוריאליזם. אם אתה רוצה להגיד משהו תגיד. לא צריך כל כך הרבה מריחות מברשת לא ברורות. מה כל כך מסובך לצייר בית? למה להסתיר אותו בהר, עצים, המון צבע וצל. כל הזמן צל. הצל של הצייר. צל משפחתו. צל חייו. אני גם לא אוהב שבאים לי בחלום ככה בלי שאני אוכל להגיב, זורקים משפט תלוש ועוברים להפריע למישהו אחר. מילא היית עושה את זה לבחור לא מאמין אבל לי? למאמין? ואם כבר אתה בא בחלום לפחות תהיה בלונדינית ותעיר אותי בשש, שנספיק לשחרית במניין. מאלוהים הייתי מצפה לטיפת התחשבות.

קולומבוס

מה כבר מה הוא עשה? מה? גילה תרופה לסרטן? גילה תרופה לניוון שרירים? גילה את הנוסחה לשלום במזרח התיכון? 
גילה את הכבוד העצמי של ציפי לבני? גילה גמליאל? גילה קצב?
כלום מאלה! כלום! מה עשה? גילה את אמריקה. כאילו שהיא לא איזה רבע מהעולם. כאילו שאם תגלגל את הכדור גלובוס שקיבלת בבר מצווה לא יהיו 25 אחוז סיכוי שתגלה את אמריקה. ואיזה עניין הקטלנים בברצלונה עושים ממנו, מהאיטלקי הזה? פסלים. אנדרטאות, מזכרות. יאללה, יאללה, הדביל שט שט שט שט. הגיע ליבשה. צעק לכולם ״הנה הודו! הנה הודו!״ כמו ילדה קטנה צעק. כל הסיפון באותו רגע השתתק, לא היה להם נעים, לחברה מהסיפון, מהתורן, מהפחם למטה איפה שמזיזים את האוניה שעכשיו הגיעה לאמריקה, לא היה נעים להם להגיד לו ״קולומבוס, באמאש׳ך, זה נראה לך כמו הודו? זאת אמריקה, תראה כמה שמנים יש על החוף״ והם עשו בשכל שהם לא אמרו מילה. כי כריסטופר היה נעול. הודו הודו הודו הודו. שיהיה הודו הם אמרו. אנחנו נחכה על הסיפון אתה תלך להודו שלך. הנה, קח 100 רופי, תקנה שרוואל. הדביל ירד לחוף, רצה שתייה, הביא למוכר 100 רופי. המוכר אמר לו ״ מה רופי עכשיו יסטלן זה לא הודו פה, זאת אמריקה, 2 דולר״. אמריקה? קולומבוס אמר לעצמו. אמריקה? ועצמו ענה לו כן. אמריקה. כי עצמו כבר הבין שזאת אמריקה וקולומבוס לא כי קולומבוס לא ממש מאה, לא המצפן הכי מדוייק על האונייה. ״דולר? פלמינגו דלאפחורס דה רופייס״, אמר לו אז קולומבוס, לך מפה אמר לו המוכר. לך לאוניה המעפנה שלך שהגיעה לאמריקה. לך אמרתי!
הלך קולומבוס לאוניה ושם החברה מהסיפון כבר חיכו. ״האמנתם לי שזאת הודו? קושקושונים שכמותכם. חחח. אמריקה! אמריקה! הגענו לאמריקה! ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות!״ אמריקה אולי בלתי מוגבלת, אבל אתה קולומבוס, מוגבל לא קטן, מלמלו לעצמם החברה מהפחם למטה, בשקט מלמלו, לא רצו להוציא עליו קיטור. בקיצור, בטעות, שט שט שט והגיע ליבשה. מתלהב. נראה אותך מוצא לי את המשקפיים בבוקר. על זה הייתי מקים לך אנדרטה בחצר. תמצא לי את המפתחות של האוטו נראה אותך. נראה אותך מוצא את החומר שבוז׳י הרצוג לקח לפני שהסכים לקבל את ציפי. מצא יבשת. נו באמת. רחובות וכיכרות קראו על שמו וכולה נתקע בטעות ביבשת בגודל של רבע גלובוס שחיים בה תשעה מיליון אנשים שכבר מצאו אותה ממזמן. מגלה ארצות. נו באמת.

פסח-כלב כנעני מתקופת המנדט

פסח, הכלב שלי, הוא כלב כנעני מתקופת המנדט, הוא לא מחוסן מטעמי מצפון וטיפש מטעמי טמטום. 
איך אני יודע שהוא מתקופת המנדט? הוא אוהב שאני מלטף לו את הלחי ואתמול מצאתי אותו אוכל קרם הגנה. אצל השכנים. 
קראתי לו מיד "פסח! זה מקסים. אתה מתקופת המנדט?" והוא ענה לי האו.
פסח הוא כלב טוב לב שאם היה מזהה ברחוב מישהו מחטופי תימן הוא לא היה אומר לו על זה כלום. מילה הוא לא היה מוציא! והיה נותן לו להמשיך בחיים הרגילים והנעימים שלו.
פסח אוהב לרוץ, אני רק משחרר לו את החסימה והוא טס. כמו פגז מתותח קדוש.
אתמול שחררתי אותו, שיפרוק קצת תסכולים והוא אכן פרק אותם. ואת הכתף של הילד ואת השער הקטן ורץ לו אל האופק.
קראתי לו "פסח! תתבייש לך! אתה כלב כנעני מתקופת המנדט! ותיזהר אתה נתקע באופק!"
הוא נתקע באופק וחזר עם מבט מושפל. ״חשבת שהאופק כל כך רחוק אה?״ ועם כל הכבוד למנדט העליתי לו את אחוז החסימה בעוד מטר.
פסח הוא כלב מדהים, הוא כל הזמן חושב מחוץ לקופסא ואז נכנס אליה ולא מצליח לצאת ואז נובח. נובח שעות ואז אני יוצא אליו ואומר לו "פסח! אתה כלב כנעני מתקופת המנדט למען השם!" והוא תמיד מסכים איתי.
בשביל פסח השמיים הם הגבול ובגלל זה הוא אף פעם לא הגיע אליהם.
פסח כל כך אוהב את השכנים שלנו שהוא תמיד דואג שהדשא שלהם יהיה ירוק יותר. וגם קצת חום.
פסח לא יצביע בבחירות הבאות כי אין לו יום שבתון. הוא עובד כלבן.
פסח, כלב כנעני מתקופת המנדט הוא הבחירה שלי בקלפי. אל תהיו כלבים. תצביעו פסח.

שואה ארמנית

נו כבוד הנשיא, החלטת?
״כבר רוצים תשובה?״
אין ברירה. 
״על כמה מדובר?״
בערך מיליון וחצי, שני מיליון ארמנים, 300 אלף אשורים, גם יוונים היו.
״גם יוונים? אז רגע, ארמנים ועוד אשורים, שומר אחד בראש, יוונים. נגיד בערך שניים ורבע מיליון, רגע ורכבות. רכבות היו?״
לא היו רכבות. ברגל לסוריה.
״לא היו רכבות?! וערימות של נעליים?״
לא. לא היו. אין.
״וילדים יוצאים מבור עם הידיים למעלה היה״
תן לבדוק רגע, לא. אין.
״אז מה כן היה שם?״
צעדות מוות, טבח, קברי אחים, טורקים שאונסים כל דבר שזז.
״זה כל הסיפור? היו מוזלמנים? משהו?״
לא מתועד.
״זאת שואה? זאת שואה? אתם עושים ממני צחוק? בלי ידיים למעלה. בלי רכבות, בלי מוזלמנים. בלי סבונים. בדיחה. נשמע כמו קייטנה. עזוב, לא כזה נורא, תרשום לא שואה. לא מכיר, לאן עכשיו?״
גינוי פומבי של כתובות גרפיטי על בית ספר ערבי.
״הו! זה נורא. זה באמת נורא״

שיר בדיקת המאמץ (או ארגומטריה אהובתי)

נכנס לתומי לבדיקת מאמץ

לא מחלה, סתם אישור בשביל רץ
מחליף בגדים
נועל נעליים
ופתאום האחות חושפת שיניים.

״צריך לגלח, מתחת פטמות,
אחרת לא יחזיקו, המדבקות״
נראה לך! עניתי
שנים של גידול!
אז תלך, היא ענתה לי, די בביטול.

אוי גברת, ניסיתי, בטוח אפשר,
להדביק אלקטרודות גם על שיער.
בשביל זה נתת לי
שעה לחכות?
אולי את רוצה לעשות לי גבות?

טוב, בסדר, גלחי בזהירות,
אני גבר! לא פריק! ובא לי למות.
היא שלפה את התער
ובלי ניד של עפעף
היא גילחה, לא כאב, קשוח, לא טף.

גירד לי ורצתי, מרגיש מחולל,
מ-גבר עם זמש נהייתי גוזל.
ומאז על כל לוח
ועל כל גזע חרוט,
ישי לא גבר. הוא סתם עוף מרוט.

פסח-כלב כנעני מתקופת המשנה

פסח, הכלב שלי, הוא כלב כנעני מתקופת המשנה. לא מחוסן מטעמי מצפון וטיפש מטעמי טמטום. איך אני יודע שהוא מתקופת המשנה? אתמול הוא חלק עליי, ככה, בקטנה, מחלוקת לשם שמיים ואז שאלתי אותו, אתה מתקופת המשנה? והוא ענה לי הב. פסח, הוא כלב טוב לב שאם היה פוגש זקנה במעבר חציה היה מעביר אותה את הכביש אפילו כל היום או עד שהייתה מתעייפת. פסח, כשרוצה משהו, נובח. שעות. עד שאני יוצא וצועק לו ״פסח! שקט! אתה מתנהג בצורה זדונית״ ואז הוא מסתכל עליי בעיני עגל ואני יודע שהוא עובד עליי כי הוא כלב. פסח, הכלב שלי, למד רק לאחרונה להרים את הרגל בזמן שהוא נותן שתן. הוא כל כך מתלהב מהעניין שהוא מרים את הרגל גם סתם ככה בלי שום סיבה וגם בלי לתת שתן. הוא כל כך מתלהב להרים את הרגל שאתמול הוא הרים את שתיהן ונפל. ״לא פסח, בלי עיניי עגל עכשיו, אני יודע שאתה כלב. אתה כלב כנעני מתקופת המשנה״, פסח לא יצביע בבחירות הבאות. כי אין לו תעודת זהות. לא יצא לו להגיע עדיין למשרד הפנים. כי אין לו רישיון. אבל זה לא מונע ממנו להיות בשמחה. תמיד. פסח. מרחרח כל עוברת ושווה שהוא רואה ברחוב. כי מותר לו. הוא תמים.
פסח, כלב כנעני מתקופת המשנה הוא הבחירה שלי בבחירות הבאות. אל תהיו כלבים. תצביעו פסח.