מודעות חברתית

לאחרונה שמתי לב שאני לא רגיש לסביבה. לדוגמא, אתמול בסופר כשהקופאית האתיופית אמרה לי שהשעועית כבר לא במבצע, אמרתי לה שאני לא מבין ואשמח אם היא תבהיר את עצמה. היא נעלבה וכעסה ואמרה שאני גזען והתור היה ארוך והיה לי לא נעים ושלא לדבר על זה שהיה איתי בתור נכה שאמר שנמאס לו והוא עובר קופה אז אמרתי לו שילך על זה, גם הוא נעלב אבל לא לפני שבחורה עם אלצהיימר ביקשה לעבור, כי יש לה רק שני פריטים אז אמרתי לה שתשכח מזה. שכחה. 

אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים, להיות מודע לסביבה, קצת יותר רגיש, להסביר פנים ולתרום יותר גם לקרוביי ומכריי וגם לחברה שבה אני חי.

בתור התחלה, קיבלתי על עצמי לא להפליץ ליד סורים, מאז הכימי הם מאוד רגישים לכל הסיפור הזה.  
אני גם לא מביים חטיפה של עצמי לפני שאני מברר אם הגברת עשתה גבות.

חוץ מזה, לטובת העניין כתבתי שיר קצר שמתאר את הרוח הכללית של ההחלטות שקיבלתי .
בבקשה:

בשיחה עם חירש לא אחתום שפתיי.
בשיחה עם אילם לא אדבר רק עליי.
משיחה עם נכה לא אברח בריצה
ומגידם לא אבקש שיקח מריצה
לפני עיוור , לא אתן מכשול.
לארוחת צהריים לא אוכל תרנגול.
על אדם מאותגר, לא אצחק, לא אלעג
אולי אזמין אותו אפילו לחג .
מבחור חרדי ממאה שערים, 
לא אבקש את קורות החיים.
ומאשה חסודה, אולי אשתו של הרב, לא אבקש שאותי היא תאהב.
כי לי עכשיו יש מודעות חברתית
אני גם התכלת וגם הטלית
יודע מה טוב ומה פה הרע
רק חבל שאשתו של הרב כה יפה

אני מאחל לעצמי בהצלחה בדרך החדשה .