ועכשיו למשהו בעל אוריינטציה גזענית קלה עד מתונה עם אלמנטים של פרובינציאליות וקורטוב התנשאות על אנשים מאותגרי שמחת חיים עם התנשאות לא קטנה משלהם שטבועה בילטאין אך גורמת להם, הלכה למעשה להיות, בלי קשר ולא פחות מעניין מוצאם, לאשכנזים.
בקיצור, קורותיי במימונה האחרונה או איך שאחיי, מהמזרח, של אירופה, קוראים לזה, ״אני יודע מה עשית באסרו חג האחרון״, כי כמה ליטאי אתה צריך להיות לא רק בשביל לא לחגוג אלא לאסור זאת? וזה לא שאני חובב מסיבות מושבע או בעל כישורים חברתיים של תימני, אני פשוט נגרר, חסר אופי ובעל נטייה להגיע לכל מקום בו יש מזון טבעוני חינם.
טוב, בקיצור, התקשרה אליי משפחה מהיישוב עם זיקה פוטנציאלית למימונה וסיפרה לי שבא לה לעשות מימונה אך אממה, אין לה מושג איך מתפעלים את העניין.
בתור המבוגר האחראי שבחבורה לא שידרתי פחד ואמרתי להם שאעזור להם בשמחה למרות, שגם לי, ואת זה לא טרחתי להוסיף, אין שמץ מה עושים שם.
אני תיכף אמשיך בסיפור אך קודם ורק כדי להכניס עוד קצת שמחת חיים לקורותיי אני רוצה להמשיך ולהשמיץ את המשפחה ולכן
ורק מטעמי צנעת הפרט אני אגיד ששם המשפחה שלה מתחרז עם לוסקי, יופי ועכשיו נמשיך בסיפור.
לא חיכיתי ומיד כפתנתי כפתן, תרבשתי תרבוש, נסעתי לבית משפחת ל׳ ופרקתי את הקמח הלבן ששמרנו ליום השחור.
בעודי נכנס לביתם המזמין, תפסתי את ע׳, בעל הבית (שבגלל הקשר בינינו אני לא אחשוף את שמו האמיתי רק אומר שאם תורידו מהסרט ״עידן הקרח״ את המילה ״הקרח״ יש בהחלט סיכוי סביר שזהו שמו) במבט מהורהר, קורא על המימונה בויקיפדיה, טפו, לא עלינו. ככה לאור ליל כשהכל פתוח וכל מתרווח וסועד יכול כל רגע להיכנס לבית וכי למה? שאלתי אותו וכי למה? לנו אין ויקי? אה ע׳? ויקי כנפו? ויקי כהן? ויקי אוליאל מהמתנ״ס? ככה אתה הולך לויקיפדיה? אתה לא מתבייש?
בכל אופן, ע׳ מאוד נבהל מהעניין ושיחק אותה קורא את הערך על פרנק זאפה שהכין מבעוד מועד בטאב נוסף.
אמרתי לו ״ע׳, אתה לא מתבייש? לדפדף עליי בטאבים? ועוד פרנק זאפה? אני המצאתי את זה!״
למען האמת, עוד טרם הגעתי לביתם החמים והמוטל בספק הבנתי שהמצב קשה אבל לא האמנתי שהוא יגיע לשפל שכזה, המתייוון הזה.
ע׳ הבין שקלטתי אותו והסתכל עליי במבט שאמר רק דבר אחד ״ישי, צהלולים, תגיד לי, צהלולים, שלא מצאת קמח, תן לי סיבה לבטל הכל! תן לי!״.
לא איבדתי עשתון אחד אפילו, טרקתי מאחוריי את הדלת, הגפתי חלונות, החלפתי את המוזיקה לפסקול של ״עמוד האש״ בכדי להרחיק אורחים פוטנציאלים, בתנועת חניקה דחקתי את ע׳ אל הקיר ואמרתי לו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים ״לוסקי, צהלולים תגיד לחברים שלך מבני ברק שהולכים עכשיו מכות על הלחמניות האחרונות בויזניץ׳, איתי תדבר בחברתית! קולולולו!!! ומה לעזאזל הספקת לקרוא? אין לי מושג מה עושים!״
אז נכון, אולי איבדתי עשתון אחד או שניים אבל בכל זאת, אם כבר איבדנו את הערכים שלנו לפחות נמצא אותם בויקיפדיה. זכותה תגן עלינו.
ע׳ פירט כל מה שהוא קרא וככה, בעזרתן האדיבה של נשותינו וסבתא ח׳ (שבשם צנעת הפרט אני רק ארמוז שאם תקראו לה חנה, היא תענה לכם) התחלנו לתפעל את האירוע ואכן, לאט לאט התמלא הבית באורחים מכל רחבי הישוב והארץ והשולחן בתמרים ממולאים, פיצוחים, בורקסים, עוגיות שקדים וכ 100 מופלטות שלא נשאר מהם שריד ומפליט. גם מהוויסקי לא נשאר יותר מדי ולכן מכאן אני מבסס את ההמשך על שמועות.
והנה, ע׳ ואשתו י׳ (שבכדי לא לגלות את שמה ברבים אני רק אציין שאם תלכו לגן חיות, לכלוב של היעלים ותקראו ״היי, הנה יעל!״ יש סיכוי לא רע שהיא תסתובב) שעם השנים עטו על עצמם שכבות כל כך עבות של מזרח אירופה שרק מסיר אבנית של כורים גרעיניים יכולים להם, ככה, ברגע אחד של חולשה, של שטות, עם הרבה דבש, שמן, קמח ווויסקי, פתחו את הבית, פינקו ולא קימצו, שימחו וצהלו, הורידו רגע את אירופה של היומיום בצד והשאירו רק את המזרח.
או כמו שאומרים אצלנו בחברתית כשכבר לא נשאר מה להגיד, קוללולולולולולולולו.
בקיצור, קורותיי במימונה האחרונה או איך שאחיי, מהמזרח, של אירופה, קוראים לזה, ״אני יודע מה עשית באסרו חג האחרון״, כי כמה ליטאי אתה צריך להיות לא רק בשביל לא לחגוג אלא לאסור זאת? וזה לא שאני חובב מסיבות מושבע או בעל כישורים חברתיים של תימני, אני פשוט נגרר, חסר אופי ובעל נטייה להגיע לכל מקום בו יש מזון טבעוני חינם.
טוב, בקיצור, התקשרה אליי משפחה מהיישוב עם זיקה פוטנציאלית למימונה וסיפרה לי שבא לה לעשות מימונה אך אממה, אין לה מושג איך מתפעלים את העניין.
בתור המבוגר האחראי שבחבורה לא שידרתי פחד ואמרתי להם שאעזור להם בשמחה למרות, שגם לי, ואת זה לא טרחתי להוסיף, אין שמץ מה עושים שם.
אני תיכף אמשיך בסיפור אך קודם ורק כדי להכניס עוד קצת שמחת חיים לקורותיי אני רוצה להמשיך ולהשמיץ את המשפחה ולכן
ורק מטעמי צנעת הפרט אני אגיד ששם המשפחה שלה מתחרז עם לוסקי, יופי ועכשיו נמשיך בסיפור.
לא חיכיתי ומיד כפתנתי כפתן, תרבשתי תרבוש, נסעתי לבית משפחת ל׳ ופרקתי את הקמח הלבן ששמרנו ליום השחור.
בעודי נכנס לביתם המזמין, תפסתי את ע׳, בעל הבית (שבגלל הקשר בינינו אני לא אחשוף את שמו האמיתי רק אומר שאם תורידו מהסרט ״עידן הקרח״ את המילה ״הקרח״ יש בהחלט סיכוי סביר שזהו שמו) במבט מהורהר, קורא על המימונה בויקיפדיה, טפו, לא עלינו. ככה לאור ליל כשהכל פתוח וכל מתרווח וסועד יכול כל רגע להיכנס לבית וכי למה? שאלתי אותו וכי למה? לנו אין ויקי? אה ע׳? ויקי כנפו? ויקי כהן? ויקי אוליאל מהמתנ״ס? ככה אתה הולך לויקיפדיה? אתה לא מתבייש?
בכל אופן, ע׳ מאוד נבהל מהעניין ושיחק אותה קורא את הערך על פרנק זאפה שהכין מבעוד מועד בטאב נוסף.
אמרתי לו ״ע׳, אתה לא מתבייש? לדפדף עליי בטאבים? ועוד פרנק זאפה? אני המצאתי את זה!״
למען האמת, עוד טרם הגעתי לביתם החמים והמוטל בספק הבנתי שהמצב קשה אבל לא האמנתי שהוא יגיע לשפל שכזה, המתייוון הזה.
ע׳ הבין שקלטתי אותו והסתכל עליי במבט שאמר רק דבר אחד ״ישי, צהלולים, תגיד לי, צהלולים, שלא מצאת קמח, תן לי סיבה לבטל הכל! תן לי!״.
לא איבדתי עשתון אחד אפילו, טרקתי מאחוריי את הדלת, הגפתי חלונות, החלפתי את המוזיקה לפסקול של ״עמוד האש״ בכדי להרחיק אורחים פוטנציאלים, בתנועת חניקה דחקתי את ע׳ אל הקיר ואמרתי לו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים ״לוסקי, צהלולים תגיד לחברים שלך מבני ברק שהולכים עכשיו מכות על הלחמניות האחרונות בויזניץ׳, איתי תדבר בחברתית! קולולולו!!! ומה לעזאזל הספקת לקרוא? אין לי מושג מה עושים!״
אז נכון, אולי איבדתי עשתון אחד או שניים אבל בכל זאת, אם כבר איבדנו את הערכים שלנו לפחות נמצא אותם בויקיפדיה. זכותה תגן עלינו.
ע׳ פירט כל מה שהוא קרא וככה, בעזרתן האדיבה של נשותינו וסבתא ח׳ (שבשם צנעת הפרט אני רק ארמוז שאם תקראו לה חנה, היא תענה לכם) התחלנו לתפעל את האירוע ואכן, לאט לאט התמלא הבית באורחים מכל רחבי הישוב והארץ והשולחן בתמרים ממולאים, פיצוחים, בורקסים, עוגיות שקדים וכ 100 מופלטות שלא נשאר מהם שריד ומפליט. גם מהוויסקי לא נשאר יותר מדי ולכן מכאן אני מבסס את ההמשך על שמועות.
והנה, ע׳ ואשתו י׳ (שבכדי לא לגלות את שמה ברבים אני רק אציין שאם תלכו לגן חיות, לכלוב של היעלים ותקראו ״היי, הנה יעל!״ יש סיכוי לא רע שהיא תסתובב) שעם השנים עטו על עצמם שכבות כל כך עבות של מזרח אירופה שרק מסיר אבנית של כורים גרעיניים יכולים להם, ככה, ברגע אחד של חולשה, של שטות, עם הרבה דבש, שמן, קמח ווויסקי, פתחו את הבית, פינקו ולא קימצו, שימחו וצהלו, הורידו רגע את אירופה של היומיום בצד והשאירו רק את המזרח.
או כמו שאומרים אצלנו בחברתית כשכבר לא נשאר מה להגיד, קוללולולולולולולולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה