אומן

בחלומי אני מפספס את הטיסה האחרונה לאומן . 
אני יושב בטרמינל 3 וממרר בבכי . המודעות והכרזות קופצות לי מול העיניים "אומן ראש השנה , איש לא נעדר" , "איש בל יפקד! " 
צהלות השמחה של חבריי מהדהדות לי בראש " אומן אומן ראש השנה , אומן אומן ראש השנה " רפטטיביות משחררת , טרנס של קודש . פואטיקה אקסטטית . 
ואני כאן , נעדר וגם נפקד . חוסר אחריות . 
שנה שלמה שאני מתנהג כמו זבל ואני יודע שיש לי על מי לסמוך . אני יודע שרבי נחמן יציל אותי מגיהינום . אני יודע שרגע לפני השאול רבי נחמן ימשוך אותי וידאג שאני לא אפול . אני יודע שהוא ישמור עליי גם השנה ותהיה לי שנה נוספת להיות זבל .
עוד שנה שבה אוכל לרמות , לגנוב , לקלל , לאיים ולהתגאות בזה .
עוד שנה שבה אוכל לדרוס ולברוח .
עוד שנה שבה אחנך את הילדים שלי להיות בדיוק כמוני . לקבל הכל ובמקום כי זה שלי ומגיע לי .
עוד שנה שבה אטריד , אבגוד , אשפיל ואגלגל עיניים .
עוד שנה שבה אעשה כל מה שאני רוצה , לכל מי שאני רוצה בידיעה ברורה שרבי נחמן ידאג שיכתבו אותי בספר החיים .
וכל זה לא יקרה השנה , המטוס באוויר , רבי נחמן שם ואני כאן . נעדר וגם נפקד .
מה אני אעשה בארבעת הימים של ראש השנה ושבת ? ארבעה ימים רצוף עם האשה והילדים ?
מי יציל אותי ממידת הדין ? מי יהיה לי כחומה בצורה כנגד מלאכי החבלה ? רשב"י ? בעל הנס ? בן עוזיאל ? אלה קברים פארש . טובים לימי הולדת ול"ג בעומר אבל בשביל ימים נוראים ? רק אומן . רק רבי נחמן . רבי נחמן זה רב ! רבי נחמן זה קבר ! אחלה קבר .
וזה לא רק זה , אני הכי אוהב את הביחד , כולם ביחד באוכל , בתפילה , במקווה , כמו מילואים , זה לא שאני עושה , מה אני פראייר ? ככה סיפרו לי כמה חברים .
זה נכון , האדמה אמנם מסריחה מדם של יהודים , האוויר מטונף משנאה , אבל זה הניצחון האמיתי שלנו , "שמע ישראל " על האדמה החרבה הזאת זאת התשובה שלנו לגזענים האלה. חוץ מזה שאין כאן ערבים ויש בקושי אשכנזים .תענוג . ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד .
ואיזו קדושה יש שם ! איזו קדושה ! בית מקדש קטן . האוכל חינם , שתיה חינם והכל בזכות תורמים צדיקים . ישתבח שמו גם הטיסה הייתה כמעט חינם (מזל שנרשמתי לגמ"ח הזה של הטיסות לאומן ) ואם יש לך חברים ממש טובים וקצת כסף גם לאשתך לא תתגעגע .
ובחלומי אני יושב בטרמינל 3 ובוכה והדמעות זולגות , מרטיבות את הרצפה .
מה יהיה עליי עכשיו ? מה אני אעשה עם כל הברכות שהעבירו לי מהארץ ? איזו אכזבה אני אגרום לאנשים .הייתי אמור להיות שליח מצווה ועכשיו אני כלום .סתם אחד שיושב בנמל תעופה ובוכה . והדמעות , אוי כמה דמעות וכבר לא אכפת לי שרואים .
והנה אני מרגיש משיכה חזקה בחולצה ומיד נעמד , הסתובבתי ומולי ראיתי את רבי נחמן , ידעתי שזה הוא כי הוא היה דומה בדיוק לאיש שמצוייר על ספר התיקון הכללי שיש לי באוטו , האמת שהוא גם היה דומה בצורה מחשידה לבחור שחילק לי אותו בצומת פת , אבל כנראה שככה זה בחלומות , הפרצופים והאנשים מתחלפים להם .
הוא היה מואר , מסביבו הייתה הילה וכולו שידר אהבת ישראל , הרגשתי מבורך .
"למה אתה בוכה יהודי ? "
רבי נחמן , תסלח לי בבקשה . רציתי להגיע לאומן , כל השנה כיוונתי לזה .
"זה בסדר יהודי , מי שלא מגיע אליי אני מגיע אליו . אף אחד לא נעדר , אף אחד לא נפקד . "
רבי נחמן , איזו זכות יש לי , איזו זכות .תודה רבה לך . אבל רבי נחמן , כולם נוסעים אליך בראש השנה , מה אתה עושה כאן ?
"אומן ? בראש השנה ? השתגעת ? יודע מה הולך שם ? מגיעים לשם אלפי יהודים . משעמם לי בחיים ? אני בראש השנה רק ברשב"י , ריק , אין כלום , שקט כמו בקבר . יהיה בסדר , יהודי , יהיה בסדר . תהיה טוב והכל יהיה בסדר . "
רבי , רבי , חכה ! יש לי עוד הרבה שאלות רבי נחמן , חכה לי , רבי נחמן . רבי נחמן , רבי נחמממממממן !!!
"ישי , מה קרה ? הכל בסדר , אתה כולך רטוב ואתה צועק כבר כמה דקות רבי נחמן " . זאת הייתה האשה .
אל תשאלי , חלמתי שפספסתי את הטיסה לאומן ובכיתי בטרמינל ולא ידעתי מה לעשות ורבי נחמן שהיה דומה גם לקבצן מצומת פת הגיע אליי ועודד אותי ואח"כ הלך ואני קראתי לו ו...
"די ,די בוא אליי , תירגע . רבי נחמן , צומת פת , מאיפה הבאת את זה ? בכלל לא תכננת לנסוע לאומן , מאיפה הגיע אליך הרעיון הזה ? "
לא יודע , אבל יכול להיות שהתת מודע שלי רוצה שאני אטוס לשם . יכול להיות שהתת מודע שלי יודע משהו שאני לא יודע . לכי תדעי , אולי נגזרה עליי מידת הדין ואני צריך שרבי נחמן ימשוך אותי מפאותיי ויציל אותי ? אולי נזכה לישועות ?
"אולי כן ואולי לא . אבל נראה לי שהכי טוב שבראש השנה תהיה בבית , בכל זאת שנה חדשה , הכי טוב שנחגוג אותה ביחד עם הילדים . אתה יכול לטוס לאומן אחרי החגים ולצפות לישועות גם מכאן , חוץ מזה שאין לך פיאות והוא לא יוכל למשוך אותך . בינתיים לך תתקלח , אתה מריח כמו אחד שטס לאומן ל 4 ימים ולא היה לו כסף למקלחת "
רעיון טוב . נישאר בבית . בלי תור לאוכל . בלי תור למקווה , בלי נאצים . רק הילדים, האשה ואני ואם אני ממש ארצה לפגוש את רבי נחמן , אני כבר יודע איפה הוא בראש השנה . הוא קרוב , הרבה יותר קרוב .

ים המלח

רק נכנסנו למלון ראיתי מלא בחורות שחומות מלאות תזזית ,
"תגידי , התימניאדה זה לא באילת ? " שאלתי את הגברת . 
"אולי זה מלון של תימנים ?" היא הציעה . 
לא יכול להיות מלון רק של תימנים , בכל זאת התקדמנו קצת עם השנים,התערבבנו . 
אני מכיר תימנים שעובדים בהייטק , בנמל אשדוד , יש אפילו כמה עצמאיים . 
רק כשירדנו לבריכה הבנתי שאלו היו תיירות שבדיות שמרחו בוץ של ים המלח . 
נרגעתי , ידעתי שבסוף הן יורידו את המסכה מהפנים שלהן , צבועות .
אחרי ששרפנו את עצמנו בשמש טוב טוב הלכנו לספא , נכנסנו לבריכה החמה וצפנו לנו להנאתנו , אחרי 10 דקות בערך הגיע העתיד שלי לבריכה .
קבוצה של תיירים מזרחיים , ממזרח אירופה , שאספו במהלך השנים כל מחלת עור שקיימת על הגלובוס פסעו להם לכיוון הבריכה החמה . חלק הגיעו עם ברמודות עצומות וחלק עם ספידו שלא היה מבייש את מייקל פלפס .
בעוד הם מחליקים להם מעדנות לתוך הבריכה שבה צפתי , התחילה הדאגה להטריד אותי . מה בעצם אני אמור לעשות עכשיו ? לברוח ? להישאר ? האם הפטריות מתות מיד כאשר הן באות במגע עם המים החמים והמלוחים או שמא הסביבה החמה דווקא תומכת בהפצה ובהתרבות החיידקים ?
אחרי שכל המזרחיים נכנסו לבריכה החלו תחושות פסיכוסומטיות לתקוף אותי , הרגשתי את החיידקים בכל מקום בגוף , הם זחלו לי בין אצבעות הרגליים , תקפו לי את העורף . מעטה סמיך של חיידקים אפף אותי , היה לי ברור שזה רק בראש שלי אבל הוא גירד לי באותו רגע . הרגשתי שאני שוחה בתוך צלחת פטרי ענקית.

יצאנו מצלחת הפטרי והמשכנו לניסוי הבא במעבדת הביולוגיה הגדולה ביקום . עברנו לגקוזי .
פכפוך המים הרחיק ממני את המחשבות הטורדניות , עצמתי את העיניים ונרגעתי . כעבור כמה דקות פתחתי את העיניים וראיתי מולי 6 גברים גדולים מאוד,אבל מאוד , מתגרדים ומקרצפים את העור . הצלחתי להבין שהם מבצעים את המלצות הרופאים שלהם בכדי להיפטר מפטריית ענק שתקפה להם את הגב ובעודם משילים מעצמם את הפטריה אל תוך הגקוז'י ברחתי החוצה כל עוד עורי בי .
הלכתי לבריכה החיצונית . הגברת כבר חיכתה שם . היא אמרה שלא רצתה להפריע לי בזמן שנחתי בגקוז'י. אמרתי לה שזאת פעם אחרונה שהיא עוזבת אותי לבד עם חבורת מקרצפי השכמות ואם היא רוצה לצאת שתיקח אותי איתה .
נכנסתי לבריכה והתחלתי לצלול , פתאום נחת עליי דבר עצום והדביק אותי לקרקעית הבריכה , הצלחתי לחמוק מהלפיתה שלו וצפתי למעלה . מולי שחה גלד אדם מזרח אירופאי שכנראה חשב שקפיצה על ילידים פרימיטיביים מקומיים היא המוצא האחרון שלו בדרך להיפטר מהדלקת ועל הדרך מעוד יהודי .
תוך כדי שאני מסנן קללות ובורח מהבריכה הוא ביקש סליחה אבל זה כבר לא שינה שום דבר .
עליתי לחדר .
אני עם ים המלח סיימתי , שימשיכו את הניסוי בלעדיי , מי שמחפש אותי, אני עם הגברת , באמבטיה .

אילת

ז׳ול ורן מספר על אדם בשם פיליאס פוג שהקיף את כדור הארץ בשמונים ימים ושמונים לילות ולכן זה יהיה טפשי אם גם אני אעשה זאת, אני, לעומת זאת, אספר לכם על הערס המצוי.

נכון, רבות כבר דובר כבר על הנושא וכנראה שלא אחדש לכם כלום כשאספר לכם שעונת הנדידה בעיצומה וכולם כאן, איתי באילת.

כן, נכון, אתם לא טועים, גם לא הילד רחבעם פדהצור שחוזר ברגעים אלו הביתה מחוג טיסנאות ולא עושה את העיקוף הרגיל. בתקופה הזאת של השנה הוא לא מפחד. כל הרחובות כבר ריקים, הסמטאות, הן כולן שלו. העורף, לפחות שלו, בטוח.

גם השכונה שלכם שקטה יותר השבוע. הכל שלו יותר. רגוע. הברזלים מיותמים. הרצפה חפה מקליפות של שחורים. הציפורים מצייצות. באילת לא. הכל עורבים.

אם מישהו חשב על להיפטר מהבעיה הזאת אחת ולתמיד אז שידע שכולם מרוכזים עכשיו במקום אחד, כאן, איתי, בבריכה. מינימום בגדים, מקסימום טמטום והמון המון שמחת חיים .
זה לא שאני מתנשא, ממש לא, אני בעצמי ערס. צעצוע. ואיך לא? אחרי שנים של אימונים בעיר האם שלי גם אני הפכתי ערס.
באשקלון אתה לומד איך לפתח חסינות ומסגל לעצמך שיטות עבודה, אני הייתי עובד בשיטת "ההגנה הכי טובה היא ההתקפה".
כשמישהו ניסה להציק לי הייתי פשוט מסנן לעברו "סע סע לפני שאני מסיע אותך" בדרך כלל זה עבד, במקרה הפחות טוב, הוא היה מסיע אותי .
כל אשקלוני יודע שאם נקלעים לעימות עם ערס ישנם מספר כללים בסיסיים שחייבים לנהוג לפיהם. כלל ראשון, כמו עם כלב, אל תשדר פחד, ערסים מריחים את זה, הכלל השני הוא, ההגנה הכי טובה היא ההתקפה ולסיום והכי חשוב, תוודא שיש לך גיבוי כי ערס זה כמו חצ'קון, אתה מפוצץ אחד באים עשר(ה).

אני יכול לזהות ערסים מקילומטרים. תנו לי שלוש דקות עם ילד בן ארבע ואני יכול לבשר להורים שלו אם הולך להיות לו מוהק בתקופה הקרובה או לא. בכלל העניין עם תספורת מוהוק קיבל תפנית מעניינת, בימי פעם, כשאני עשיתי מוהוק זה היה כדי למשוך תשומת לב ולהכריז שאני לא כמו כולם. היום, ערס מצוי עושה מוהוק כדי להכריז שהוא כמו כולם.

אתמול בערב, כשהסתובבתי בטיילת ונחילי הערסים חתכו אותי מכל כיוון, שמתי לב, תוך כדי החיתוך, לעניין חשוב. הערס המצוי הוא כמו חגב. כפרט, הוא נער חביב סך הכל. אבל כאשר הוא מתאגד לקבוצה הוא הופך לערס מכח אותה קבוצה, בדיוק כמו הארבה. בקיצור, מכה .
אז החלטתי לעשות מעשה ולא רק להתלונן והוצאתי מונית שתסתובב בכל העיר ותכרוז שיש מבצע חסר תקדים על מכנסונים קצרצרים במיוחד ב"דיוטי מוטי" במחיר שווה לכל נשששמה .
התוכנית שלי הייתה שכל נקבות הערסים יעוטו על החנות ובעקבותיהם יגיעו נחילי הזכרים וירוכזו שם .
מבעוד מועד החלפתי את הדיסק במערכת של ״דיוטי מוטי״ מעומר אדם לאוסף המחומש האחרון של חווה אלברשטיין ולדיסק הנפלא של חיים טופול קורא מכתבי דוד אבידן.
להפתעתי הרבה, העניין הצליח מעל המשוער והמונים מהם, סומכים על העובדה שהחול יזכור, עזבו את החוף והחלו להציף את החנות, המתנתי עד ש"דיוטי מוטי" התמלא, סגרתי את הדלתות והדלקתי את המערכת.
הרעיון היה מצויין, הביצוע קצת פחות, סגרתי בטעות מבפנים ונשארתי יחד איתם ומה אומר לכם? לונדון לא חיכתה לי. גם אילת לא. כדי לצמצם נזקים ניסיתי להיטמע בתוך ההמון ואכן, בהתחלה זה הצליח לי עד שהבחור החלק שעמד לידי קלט אותי עם מכנסונים קצרים ביד, גופיה של המותג "קובי בי גוד" וכל זאת תוך כדי שאני מזמזם את "חד גדיא", זאת הייתה טעות ואתא שונרא וכמעט אכלה לגדיא ותוך כדי שאני נס לשירותים ניסיתי לא לשדר פחד. זה לא עבד, גם לא היה לי גיבוי. בשארית כוחותיי הגעתי לשירותים ונעלתי את עצמי בפנים.
ניסיתי להתקשר אבל הקווים קרסו. חובבן שכמוני, אחרי כל השנים האלה באשקלון קרסתי ברגע האמת, שידרתי פחד ולא דאגתי לגיבוי. צעקתי להם מהשירותים שהם לא מפחידים אותי ושייסעו לפני שאני מסיע אותם, גם זה לא עזר .
הם סגרו עליי והחליפו את הדיסקים  .
לחן יווני עממי מילא את חלל האוויר. הרגשתי כמו בטרגדיה וידעתי שכבר אין מה לעשות כי דיסק של עומר אדם שמופיע במערכה הראשונה מנגן במערכה השלישית .
"רק אל תישברי לי את הלב כי בניתי עלייך לפני שפגשתי אותך חלמתי עלייך". כנראה שלבנות על לצאת מכאן כבר לא ממש רלוונטי, אני נעול ובחוץ מהפכה של שמחה. צעקתי להם שכולנו משפחה, גם זה לא עזר. בחוץ זורנה. תופים. חפלה ואני?
כנראה שמחר אני אהיה כה רחוק, אל תחפשו אותי .
הזמן ישקיט הכל, אני הולך לי לדרכי .
סגור ב"דיוטי מוטי", לבד, מבוהל, כנראה עד סוף אוגוסט .
כמו צמח בר .