ערב לזכרו של גבריאל בלחסן - בלי טיפת ציניות
היה ערב קסום. בלי טיפה של ציניות .בלי שום רצון של אף אחד מהמשתתפים, כולל הקהל , להיות יותר גדול מהסיבה שלשמה הגענו. אני מגיע הרבה לבארבי, משנת 2004 אני חושב שלא פספסתי שום הופעה של אלג׳יר או של אביב גדג׳ שהייתה שם ומה שראיתי אתמול היה יוצא דופן לפי כל קנה מידה, גם מהבחינה האומנותית וגם מהבחינה האנושית . מעבר למוסיקה הנהדרת, הביצועים החד פעמיים והמושלמים
( אביתר בנאי , סחרוף , אהוד בנאי , מיכה שטרית , עמיר לב , יהוא ירון הנהדר , רונה קינן ,שלום גד, שולי רנד, בבליקי ועוד! ) ומעבר לעובדה שהמשתתפים כולם היו בתוך היצירה של גבריאל בלחסן,בלי לנסות לעדן או לייפות את המילים ואת המחלה ומעבר לעובדה שההרכב שניגן היה מעולה , בס ותופים משובחים שנתנו לבונקר , גאון הגיטרה האולטימטיבי לעשות ניסים עם הגיטרות שלו ולהראות שכח ועצמה לא באים על חשבון רגש ונשמה ומעבר לעובדה שאלג'יר התאחדו לשיר אחד ( בתוך הצינורות ) , מעבר לכל אלה היה את הקהל. הקהל היה כולו מלא באהבה לכל מה שקרה שם . ההקשבה , השקט , ההיסוס לפני מחיאות הכפיים והרגע הזה בסוף ההופעה כשהאור כבר נדלק והמוזיקה של הבארבי חזרה לעבוד והקהל לא זז, הקהל עמד במקום בשקט ולא זז . שקט שהבארבי לא שמע אף פעם .
גבריאל בלחסן היה כנראה חד פעמי , הייתה לו היכולת לתת לנו ישר בפנים את האמת שלו, לקחת אותנו אל תוך הצינורות ובכל זאת לגרום לכולנו לאהוב אותו . הרוויח הבחור שיש לו משפחה וחברים שכל כך אהבו אותו ולנו יש מזל שמבעד לכל מה שמנסים להאכיל אותנו ביומיום זכינו להכיר אותו ואת המוזיקה שלו, מוזיקה שתישאר איתנו עד היום שהבארבי שם למעלה , 2 דלתות ליד כף הקלע ולא רחוק מהמשרד של השטן , יפתח לנו את הדלתות .
היה ערב קסום. בלי טיפה של ציניות .בלי שום רצון של אף אחד מהמשתתפים, כולל הקהל , להיות יותר גדול מהסיבה שלשמה הגענו. אני מגיע הרבה לבארבי, משנת 2004 אני חושב שלא פספסתי שום הופעה של אלג׳יר או של אביב גדג׳ שהייתה שם ומה שראיתי אתמול היה יוצא דופן לפי כל קנה מידה, גם מהבחינה האומנותית וגם מהבחינה האנושית . מעבר למוסיקה הנהדרת, הביצועים החד פעמיים והמושלמים
( אביתר בנאי , סחרוף , אהוד בנאי , מיכה שטרית , עמיר לב , יהוא ירון הנהדר , רונה קינן ,שלום גד, שולי רנד, בבליקי ועוד! ) ומעבר לעובדה שהמשתתפים כולם היו בתוך היצירה של גבריאל בלחסן,בלי לנסות לעדן או לייפות את המילים ואת המחלה ומעבר לעובדה שההרכב שניגן היה מעולה , בס ותופים משובחים שנתנו לבונקר , גאון הגיטרה האולטימטיבי לעשות ניסים עם הגיטרות שלו ולהראות שכח ועצמה לא באים על חשבון רגש ונשמה ומעבר לעובדה שאלג'יר התאחדו לשיר אחד ( בתוך הצינורות ) , מעבר לכל אלה היה את הקהל. הקהל היה כולו מלא באהבה לכל מה שקרה שם . ההקשבה , השקט , ההיסוס לפני מחיאות הכפיים והרגע הזה בסוף ההופעה כשהאור כבר נדלק והמוזיקה של הבארבי חזרה לעבוד והקהל לא זז, הקהל עמד במקום בשקט ולא זז . שקט שהבארבי לא שמע אף פעם .
גבריאל בלחסן היה כנראה חד פעמי , הייתה לו היכולת לתת לנו ישר בפנים את האמת שלו, לקחת אותנו אל תוך הצינורות ובכל זאת לגרום לכולנו לאהוב אותו . הרוויח הבחור שיש לו משפחה וחברים שכל כך אהבו אותו ולנו יש מזל שמבעד לכל מה שמנסים להאכיל אותנו ביומיום זכינו להכיר אותו ואת המוזיקה שלו, מוזיקה שתישאר איתנו עד היום שהבארבי שם למעלה , 2 דלתות ליד כף הקלע ולא רחוק מהמשרד של השטן , יפתח לנו את הדלתות .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה