יום שני, 31 במרץ 2014

סיפור חסידי לראש חודש ניסן


מספרים על החסיד מסמירנוף שהיה הולך אצל רבו ואומר לו ״רבי, פסח מתקרב ולא חש אני כלום, מתבוסס לי באבק חיי ולא חש כלום. מנקה חלונות ולא חש כלום. ממרק את המזווה ולא חש כלום. מגעיל את הכלים ולא חש כלום. מלבן את השיש ולא חש...״ ״כלום, הבנתי הבנתי״ אמר הרבי ״תגיע כבר לפואנטה כי אשתי רוצה שאני אברור אורז״ ״בקיצור רבי, אני בחמץ! רבי! אני עמוק בחמץ! לא יכול להסיר אותו! לא מרגיש קדושה, לא מרגיש שליחות. רק חמץ! חמץ בכל מקום. בארון, במגירה, בלב. בנשמה. עזור לי רבי!!! תעזור לי לצאת מחמץ חיי!!!״
ענה לו רבו ואמר ״יהודי יקר שכמותך. כולנו בחמץ! אתה. אני. מישקה העגלון ומוישה החלבן. כולנו חמץ גמור. החכמה היא ההשתדלות, יהודי, החכמה היא ההשתדלות. אם תיתן לחמץ להקיף אותך כל היום ולא תנסה להסיר אותו, הוא ישאר. יהודי יקר, עשה השתדלות להוסיף מין הקודש אל החול, להסיר ממך את החמץ, לזנוח את החטא ולקבל בהכנעה עול מלכות שמיים וידוע הדבר שפסח הוא חג החירות. ומהי אותה חירות אם לא ניקוי החמץ שדבק בנו? תשתחרר משיעבוד החמץ היומיומי והיה אי של קדושה בתוך ים החמץ שמסביבנו, עשה לך רפסודה של מצוות שתיקח אותך אל חוף מבטחים. ודע לך אחי היקר שבכוחה של חירות זו לעשות רעש גם בעליונים וגם בתחתונים ובכוחה של אותה חירות נערבב את השטן ונסלק את קיטרוגו. עכשיו יהודי יקר לך ותעזור לאשתך לנקות אבק ולעשות פנלים ותיזהר בכביש אה.״

הלך היהודי שמח וטוב לב לביתו ונדרס בדרך על ידי משאית של מצות ראשון .
מתוך ״סיפורי חסידים 2.0״ הפרק הגנוז.

יום שישי, 28 במרץ 2014

קורבנות

לא מזמן קיבלתי מייל מאיזו עמותה ששאלה אותי אם כבר הצטרפתי כמנוי לקורבן הפסח ואם לא אז כדאי לי להיות מנוי אצלם על הקורבן ובעזרת השם, כשהמשיח יגיע ובית המקדש יבנה ויחזרו הקורבנות, יהיה לי מקום שמור.
אז התקשרתי למספר בתחתית המייל ורציתי להגיד להם שמה שהם שלחו תמוה בעיניי,
הרי בכל יום בשביל חביתת הבוקר נגרסים 15000 אפרוחים רק בגלל שנולדו זכרים
ובשביל חלב לכוס הקפה הפרות עוברות התעללות עצומה ויומיומית, הן מולבנות, נקטמות ומורבעות פעם אחר פעם בהזרעה מלאכותית כואבת רק כדי שהן תמיד יהיו בהריון ותפוקת החלב לכוסות הקפה תהיה מקסימלית.
רציתי להוסיף ולספר להם שאת העגל שעבורו הפרה מייצרת את החלב הרפתנים לוקחים מאימו מיד לאחר הלידה ומכניסים אותו לכלוב קטן מאוד כדי שהוא לא יוכל לזוז והבשר יהיה מצוין לארוחת צהריים. וכל זאת רציתי לפרט להם כי אני יודע שהם התבלבלו, כי במצב הנוכחי של הדברים כנראה שמשיח לא יבוא ואם יבוא, והלוואי שזה יקרה, הרי יבוא בשביל לתקן וממילא התיקון יתחיל מצער בעלי החיים הנורא שאנחנו מעוללים כל יום.
ועוד רציתי להסביר להם שגם היום אנחנו מקריבים קורבנות. 
אנחנו מקריבים את עצמנו ואת המוסר שלנו על מזבח ההנאה הרגעית. 
מקריבים את ילדינו למולך התעשייה האכזרית ביותר שהעתיקה פרקטיקות מספרי הדרכה בגיהנום ומיישמת אותם על הכדור שלנו.
אנחנו מקבלים בהבנה ובחיוך את כל המחלות שהתעשייה הזאת מציעה לנו ולילדינו באריזה נוצצת של פרה מחייכת.
אז מהו התיקון הראוי ואיך אנחנו מגיעים אליו? הרי אנחנו כרגע נמצאים בתחתית הסולם המוסרי, ההתעללות בבעלי חיים היא עצומה, גריסת אפרוחים, קיטום מקורים, הרעבת תרנגולות, כלובי סוללה, מניעת שינה, צריבות מספרים, עיוותים גנטיים, צפיפות, זוהמה, מחלות, סתם התעללות לשעשוע, סבל אינסופי ומתמשך מרגע הלידה עד לרגע השחיטה, אז מהו התיקון?
התיקון הוא כמובן שביל הזהב של הרמב"ם. בחירה בהפך המוחלט ממה שעשינו עד עכשיו בכדי שנוכל מתישהוא למצוא את הדרך הנכונה.
הבחירה הנכונה היא לא לתמוך בשום צורה בתעשיות המוות. לא לתמוך ולממן בשום צורה את תעשיות הבשר, ביצים, חלב. עד אשר יבינו, אם לא מבחינה מוסרית, אז דרך הכיס, שהבחירה שלהם ברוע המוחלט פוגעת בהם. זהו התיקון היחיד שיש, תיקון שמתחיל אצל כל אחד מאיתנו וכאשר יתקן אותנו אולי ישפיע גם הלאה.
רציתי גם להגיד, לצדיקים ששלחו לי את המייל, שירדו מהעניין הזה של הקורבנות כי כשהמשיח יגיע, אחד מהתיקונים הראשונים שלו יהיו הקורבנות אבל אף אחד לא ענה לי. 
נקווה ששירות הלקוחות בבית המקדש יהיה טוב יותר.

יום שני, 24 במרץ 2014

הפתעה

החיים מפתיעים כל פעם מחדש, רגע אחד אתה חושב שאתה בשליטה מלאה ורגע אחר כך אתה לא יודע מה איתך .
רגע אחד אתה בגג העולם ושני רגעים אחר כך אתה שוכב על הרצפה ושותה גשם.
חי בתחושה שאם ממש תתאמץ תוכל לנתב את החיים במסלול שיעדת להם. 
מסתכל על המפות, מנווט את עצמך למטרה וכל פעם מתפלא מהסלעים שמבקעים את קרקעית האונייה. עדיין לא מבין שזה לא תלוי רק בך. נכון, המפות אצלך וגם המשקפת, החיישנים התת קרקעיים כל הזמן מופעלים ובכל זאת אתה מופתע כל פעם מחדש. אתה מתפלא איך לא צפית את זה ואיך לא היית מוכן ואתה קשה עם עצמך כי אתה מרגיש שנכשלת. ועכשיו מה תיקח איתך מהמכה הזאת? מה הלימוד שלך מהעניין? אולי הגיע הזמן שתבין שאתה יכול לעשות הכל ובכל זאת להיות מופתע? הרי כל פעם אתה בטוח שאתה חסין ואתה טועה. אתה בטוח שלך זה לא יקרה ואתה מתבדה. תסתכל למציאות בעיניים. זה קרה, זה יקרה וזה קורה עכשיו, כל הזמן. האמת חזקה מהכל והיא מול העיניים שלך. כאן . עכשיו. במראה של המקלחת ואחר כך ברחוב, בהשתקפות שלך בשלוליות. יכול להיות שזה שם מזמן ולא ראית ואתה מתגעגע לחוסר הידיעה, כן,לפעמים זה נעים לא לדעת. אולי זה הגיל? אולי זאת הגנטיקה? אולי זה גורל שלא ניתן לברוח ממנו? אבל עכשיו זה כבר לא חשוב, עכשיו כבר אי אפשר להתעלם, אי אפשר שלא לראות ואי אפשר שלא לתהות. שערות אוזניים, מאיפה צצתם פתאום ?

יום ראשון, 2 במרץ 2014

מרתון ראשון - הרהורים

( הרהורי מרתון . זהירות , ארוך כמעט כמו מרתון ומטופש לא פחות )

קו הזינוק - מישהו שאני לא מכיר ניגש אליי "מה קורה ? הכל בסדר ?" , סבבה, אני עונה. "גם אתה למרתון? " הוא ממשיך. כן, ואתה ? "גם" , יופי . "איך אתה מתכנן לרוץ את המרתון? " מההתחלה ועד הסוף , אני עונה לו . "תמיד היית בחור מצחיק חיים" הוא אומר. אני לא חיים, עניתי לו, אני נראה לך כמו חיים? מי אתה?  "צחי, שירתנו יחד ",מצטער , אני לא חיים ואני לא מכיר אותך. "איזה איש מצחיק אתה , תמיד היית , יאללה זינוק , בהצלחה חיים!" . תשבור רגל. איש מוזר .

1 - מברך שהחיינו ויוצא לדרך ,מספר 762 . הרגשה חגיגית, קבוצה של אנשים עם כובעי ליצן ליד בחורה עם שיער ירוק, מוצא את עצמי מתלוצץ עם אנשים שאני לא מכיר .

5 - אוכל שני תמרים ושותה קצת מים, הכל רגוע.

10 –אוכל ג'ל אנרגיה , שותה מים .  מלא חניה יש כאן , לא מבין למה מתלוננים .

14- איזה נחמד , ילדים מושיטים את היד ל"כיף" , מנגב את הזיעה עם היד מהמצח ונותן להם כיף מכל הלב , שיהיו שותפים מלאים לחוויה .

17 - מלא תימנים רצים מולי בנתיב הנגדי. "מעניין, חשבתי שמירוץ ראש העין זה שבוע הבא" אני מהרהר לעצמי . "אלה הקנייתים"  בחור לידי עונה למחשבות שלי .

19-תכלס , אם מרדכי היהודי לא היה משטנקר על בגתן ותרש כל הברדק הזה עם אחשורוש והמן ופורים לא היה קורה.

24- כמה רצתי בשלושה חודשים האחרונים ? 60 ? 70 ק״מ בשבוע? כדאי שאני אתחיל לתעד את הריצות שלי.

25- נו באמת! מה אני אנה פראנק ? לתעד ריצות ...  .

26 - הנה אלי פיניש . יותר הגיוני היה לשים אותו בסיום .

27 - שלום אוסלנדר צודק , סנאי זאת חרא של חיה באריזה מתוקה .

28 - העלייה הזאת מעזריאלי באמת חיונית ולמה הקבצן הזה מחייך אליי ומוחא לי כפיים ? ( אופס , נפלה לי תעודת הזהות עם הכרטיס אשראי והכסף מהתיק , קבצן חובב )

29- איך אוספים את האבטיחים מהמקשה ? מרימים אותם אחד אחד ? יש מכונה מיוחדת לזה ? ומלונים?

30 - ברווזים ואווזים זו אותה חיה ? זה מאוד חשוב לי לדעת .

31 - יכול להיות שאני באמת חיים ? אולי צחי צודק ? אולי אני חי בשקר ? אולי בכלל אני רק מספר? אולי אני רק  762 ? ( רושם לעצמי לבדוק מה זה 762 בגימטריא כשנחזור הביתה . הממצאים לא משהו אגב , זה נע מ :" רחוב שלום עליכם" ו " הובהלו לטיפול בישראל" ועד " קני חישגד סוף עונה"  ו "סלעים גדולים וכבדים יפלו על העולם" !!!! )  .

32 - רץ שמתמוטט באמצע היער באמת התמוטט ? האם הידיעה היא המציאות או שהמציאות מכלילה בתוכה גם את חוסר הידיעה ואי הוודאות ?

33 - יו!!!! עוד פעם הילדים מקילומטר 14! איזה נחמד, הם עברו צד ומחלקים "כיפים" , מנגב את הזיעה מהמצח ובא לתת להם "כיף".מישהו צועק ״זהירות ! 762 !״ הילדים מתרחקים בסלידה . סומנתי .

34 - רץ באמצע היער ? באמת חשבתי את זה ?

35 - "בוקר טוב אדון שוטר!"
זה מה שיש לך להגיד בקילומטר 35 ? בוקר טוב אדון שוטר ? אתה רוצה שהוא יעצור אותך על טמטום?
מעניין את סבתא שלו שקשה לך. גם ליצחק אברג'ל קשה לנהל את משפחת הפשע שלו והנה הוא בכלא.

36 – תחנת התזה. מנסה להתחמק מהמים ,כמעט ומחליק .רושם לעצמי לתפוס את הבחור הזה באזרחות ולהיכנס בו .

37 - רצי 10 ק"מ , כל כך נקיים ויפים ,מדברים וצוחקים ,תמותו .

38– הנה שוטר , ששש , תתאפק , ישי , תתאפק .

39  - זהו , 3 קילומטרים אחרונים , הגיע הזמן להגביר קצב עד לסיום .

39  - התאומים של רגל שמאל נתפסו , לא יכול לרוץ .עוצר בצד לחצי דקה של מתיחות , מנסה לרוץ , לא מצליח , עוצר לעוד חצי דקה של מתיחות ומצליח לרוץ בקצב סביר .לא מתפתה להגביר .

40 - מתנקז עם כל המסלולים לעבר קו הסיום , רצי 10 עדיין נקיים ,מגוהצים וחיים, לא מאוחר לכם למות עדיין.

40–שריר התאומים ? מי נתן לו את השם הזה ? הייתי הולך על "ילד הכאפות של השרירים" או "חשבת להגביר ? פחחח " או "אני תפוס ? אתה קופץ! " או "חשבת שמתיחות זה רק יהודה ברקן , אה ? "

41 – מיליון אנשים.איפה קו הסיום של המרתון ? אמרו לי שצריך לקחת ימינה מתישהוא. ימינה זאת היד בלי השעון .איפה זה ?!

42 – הנה הוא. זוזי את ! זוז גם אתה ! גם הבטריה של האייפון גמורה .

42 וקצת-הכרוז מכריז את השם שלי , שניית התהילה חלפה לה במהירות. בחיים אני לא עושה את זה שוב , או שכן .
 "סליחה , איפה זה עמדת הרישום למירוץ ראש העין ?"

סיפור חסידי לראש חודש אדר ב׳


מספרים על החסיד ממנדבושקס שהיה הולך אצל רבו ואומר לו ״רבי , פורים מתקרב ופרנסי העיירה הכריזו על משלוח המנות הכללי , יודע אני שמצווה גדולה היא לשלוח מנות ולשמח אביונים אך השנה אני רוצה לעשות משהו מיוחד , משהו אחר , משהו נטול נייר צלופן , סוכריות סודה וופלים בטעם לימון ״ 
ענה לו רבו ואמר ״יהודי יקר שכמותך. אין לך מצווה גדולה כמצוות משלוח מנות,
מצווה שיהודים בכל הדורות הקריבו את נפשם בכדי לקיימה וכידוע לך , היום אתה למעלה ומחר למטה , מחר אולי תזדקק אתה למשלוח המנות . דור הולך ודור בא ומשלוח המנות לעולם נשאר , צלופן , אוזני המן וופלים בטעם לימון גוועלד . לא אשכח יהודי יקר , לא אשכח ,את ריח מונסודיום הגלוטומט שהיה יוצא מהחיידר שבו למדו תינוקות של בית רבן שלא חטאו.אלפי משפחות של חסידים שהתחבאו בעליות גג בתקופת הפוגרומים נמצאו רק בגלל ריח המונסודיום שחילחל מהגגות. יהודי יקר , עשה השתדלות להוסיף מין הקודש אל החול,לזנוח את החטא ולקבל בהכנעה עול מלכות שמיים ונס קפה באריזות ממש חמודות של מאה גרם. ודע לך אחי היקר שבכוחה של מצווה זו לעשות רעש גם בעליונים וגם בתחתונים ובכוחו של משלוח המנות וריח המונוסודיום נערבב את השטן ונסלק את קיטרוגו״ .
הלך היהודי שמח וטוב לב לביתו ונדרס בדרך על ידי משאית של טעמן עמוסה בביסלי גריל ובמבה ״לולו״.

מתוך ״סיפורי חסידים 2.0 ״