סיפור חסידי לראש חודש אדר ב׳

מספרים על החסיד ממנדבושקס שהיה הולך אצל רבו ואומר לו ״רבי , פורים מתקרב ופרנסי העיירה הכריזו על משלוח המנות הכללי , יודע אני שמצווה גדולה היא לשלוח מנות ולשמח אביונים אך השנה אני רוצה לעשות משהו מיוחד , משהו אחר , משהו נטול נייר צלופן , סוכריות סודה וופלים בטעם לימון ״ 
ענה לו רבו ואמר ״יהודי יקר שכמותך. אין לך מצווה גדולה כמצוות משלוח מנות,
מצווה שיהודים בכל הדורות הקריבו את נפשם בכדי לקיימה וכידוע לך , היום אתה למעלה ומחר למטה , מחר אולי תזדקק אתה למשלוח המנות . דור הולך ודור בא ומשלוח המנות לעולם נשאר , צלופן , אוזני המן וופלים בטעם לימון גוועלד . לא אשכח יהודי יקר , לא אשכח ,את ריח מונסודיום הגלוטומט שהיה יוצא מהחיידר שבו למדו תינוקות של בית רבן שלא חטאו.אלפי משפחות של חסידים שהתחבאו בעליות גג בתקופת הפוגרומים נמצאו רק בגלל ריח המונסודיום שחילחל מהגגות. יהודי יקר , עשה השתדלות להוסיף מין הקודש אל החול,לזנוח את החטא ולקבל בהכנעה עול מלכות שמיים ונס קפה באריזות ממש חמודות של מאה גרם. ודע לך אחי היקר שבכוחה של מצווה זו לעשות רעש גם בעליונים וגם בתחתונים ובכוחו של משלוח המנות וריח המונוסודיום נערבב את השטן ונסלק את קיטרוגו״ .
הלך היהודי שמח וטוב לב לביתו ונדרס בדרך על ידי משאית של טעמן עמוסה בביסלי גריל ובמבה ״לולו״.

מתוך ״סיפורי חסידים 2.0 ״