מספרים על החסיד מסמירנוף שהיה הולך אצל רבו ואומר לו ״רבי, פסח מתקרב ולא חש אני כלום, מתבוסס לי באבק חיי ולא חש כלום. מנקה חלונות ולא חש כלום. ממרק את המזווה ולא חש כלום. מגעיל את הכלים ולא חש כלום. מלבן את השיש ולא חש...״ ״כלום, הבנתי הבנתי״ אמר הרבי ״תגיע כבר לפואנטה כי אשתי רוצה שאני אברור אורז״ ״בקיצור רבי, אני בחמץ! רבי! אני עמוק בחמץ! לא יכול להסיר אותו! לא מרגיש קדושה, לא מרגיש שליחות. רק חמץ! חמץ בכל מקום. בארון, במגירה, בלב. בנשמה. עזור לי רבי!!! תעזור לי לצאת מחמץ חיי!!!״
ענה לו רבו ואמר ״יהודי יקר שכמותך. כולנו בחמץ! אתה. אני. מישקה העגלון ומוישה החלבן. כולנו חמץ גמור. החכמה היא ההשתדלות, יהודי, החכמה היא ההשתדלות. אם תיתן לחמץ להקיף אותך כל היום ולא תנסה להסיר אותו, הוא ישאר. יהודי יקר, עשה השתדלות להוסיף מין הקודש אל החול, להסיר ממך את החמץ, לזנוח את החטא ולקבל בהכנעה עול מלכות שמיים וידוע הדבר שפסח הוא חג החירות. ומהי אותה חירות אם לא ניקוי החמץ שדבק בנו? תשתחרר משיעבוד החמץ היומיומי והיה אי של קדושה בתוך ים החמץ שמסביבנו, עשה לך רפסודה של מצוות שתיקח אותך אל חוף מבטחים. ודע לך אחי היקר שבכוחה של חירות זו לעשות רעש גם בעליונים וגם בתחתונים ובכוחה של אותה חירות נערבב את השטן ונסלק את קיטרוגו. עכשיו יהודי יקר לך ותעזור לאשתך לנקות אבק ולעשות פנלים ותיזהר בכביש אה.״
הלך היהודי שמח וטוב לב לביתו ונדרס בדרך על ידי משאית של מצות ראשון .
הלך היהודי שמח וטוב לב לביתו ונדרס בדרך על ידי משאית של מצות ראשון .
מתוך ״סיפורי חסידים 2.0״ הפרק הגנוז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה