מעשה בצדיק, די מושלם
שגר לו בגור, כמו כולם
חברים לו לרוב
כן, גם מלבוב.
(ויציב ונכון וקיים)
חנן אותו האל בכל טוב,
עם תלמידיו חזר שוב ושוב,
על ש״ס ופוסקים,
ראשונים, אחרונים,
(וישר ונאמן ואהוב)
ובשטייטל יום גשם תמים,
הצדיק בלבושו החמים,
לבית התמחוי,
הוא צעד בלי דיחוי,
(וחביב ונחמד ונעים)
ופתאום נפער הענן
ארובות השמיים וגשם איתן
הצדיק במלכוד
הוא לגמרי אבוד
(ונורא ואדיר ומתוקן)
אבוי, אמר בקול רפה
שלולית עצומה, אנא אפנה?
הצדיק לא נרתע ,
צעק הוא אז שמע,
(ומקובל וטוב ויפה)
לא אירא, לא אפחד, לא אחשוש
יתגדל, יתקדש, לא אבוש
התקרב אל המים,
הרים ת׳גרביים
(קדוש קדוש קדוש)
ותלמידיו הרבים, ה׳ עדי,
חזו ברב האגדי ,
הסתכלו לשמיים,
הרימו גרביים,
(ושיויתי ה׳ לנגדי)
וכך עד היום, כל חסיד,
את בנו מלמד להתמיד,
להסתכל לשמיים,
למשוך ת׳גרביים
ורק אז, מודה אני להגיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה