אתמול

אתמול, בחור מהישוב שלי, מת בתאונת דרכים. 

בקושי הכרתי אותו אבל זה טלטל אצלי הכל. 

ראיתי מהחלון את ההתקהלות על 443, את האמבולנסים ואת מכבי האש וכמו תמיד זה לא עשה לי כלום ואז וואטסאפ ועוד אחד ועכשיו כבר השם שלו על הצג ואז הבת שלי שולחת לי כן, זה הוא, זאת לא סתם שמועה. פצוע קשה.

כל יום אנחנו שומעים עליהם, על אלו שמתים בתאונות, בדרך כלל אנחנו סוגרים את העניין בציקצוק או אנחה וזהו, אבל עכשיו, למרות שלא דיברנו מעולם, זה קורע.

עכשיו, למרות שהוא רק הבן של אלה שגם איתם בקושי יצא לי להחליף מילה, אני לא מפסיק להיאנח.

אתמול, בחור מהישוב שלי, מת בתאונת דרכים. בקושי הכרתי את המשפחה אבל האמבולנס שטס עכשיו על הכביש מיד הסיט לי את המחשבות אל ההורים שלו ועל מה שהם חושבים עכשיו או יחשבו מחר או בעוד חצי שנה כשישמעו את אותה יללת אמבולנס. על מה הם יחשבו יום יום כשיסעו על הכביש ויחלפו בדיוק ליד אותה נקודה שבה הכל הסתיים.

אתמול, בחור מהישוב שלי, מת בתאונת דרכים.

לא הכרתי אותו, ראיתי אותו כמה פעמים, אולי החלפנו איזה שלום חטוף ואתמול, חצי קילומטר לפני הישוב. תאונה. החלטה אחת קטנה והכל נגמר.

לא הכרתי אותו אבל מאותו רגע אני לא מפסיק לחשוב עליו, על המשפחה שהשאיר ועל הילדים שלי שהעצב, הפחד והבלבול ניכרים עליהם. 

אתמול, בחור מהישוב שלי, מת בתאונת דרכים עשרים שניות לפני שהגיע הביתה.

חצי קילומטר לפני שהיה אמור להוריד את הקסדה ולהגיד שלום כשיכנס לתוך הבית.

וההורים הצנועים והשקטים שלו, שבקושי הכרתי, בטח היו מקבלים אותו בברכה ועורכים לו שולחן ושואלים לשלומו והוא? הוא היה עונה שהכל בסדר אבל עכשיו כבר שום דבר לא בסדר. כלום. עכשיו שבעה. 

אתמול, בחור מהישוב שלי, מת בתאונת דרכים.

בקושי הכרתי אותו, אין לי מושג מה הוא אהב ומה לא. אני לא יודע איפה הוא למד או עבד, לא הכרתי אותו אבל הרגשתי שאני חייב להיות שם ובהלוויה שלו היה שקט מקפיא שנחתך מדי פעם בבכי מאופק של משפחה וחברים וזה היה קורע ומחניק דמעות לראות את החברים נכנסים מחובקים ובוכים ולהבין שהם סך הכל בני עשרים ושתיים ועשרים ושתים זה כלום, הם עדיין ילדים והחיים כל כך שבריריים וההחלטות קלות והאופנוע כבד וטיפה ימינה והתקהלות על הכביש ו sms באמצע הלילה ממזכירות הישוב.

אתמול, בחור מהישוב שלי, מת בתאונת דרכים.

לא הכרתי אותו אבל חריקות האתים שאספו את שאריות האדמה אל הקבר שלו שרטו לי את הלב.

הלוואי שדי.