לא יודע איך זה אצל זוגות אחרים אבל אצלנו בבית אני עושה קניות.
שולט במחירים, מנווט בין מסדרונות הסופר כמו ספן מיומן ובשוק, בשוק אני מלך, הירקנים מכירים אותי ומוכר הלחמים בכניסה לשוק העיראקי מפרגן לי את הנחת יום שישי בצהריים עוד לפני הדד-ליין של כניסת שבת.
איפה הגברת בסיפור אתם שואלים? היא עמוק בנייירת.
אם יש משהו שהגברת באמת אוהבת לעשות זה להכין לי רשימת קניות, רושמת את הקניות השוטפות על דפי מחברת, את דפי הממו היא שומרת להשלמות ובימים קשים, כאשר נדמה לה שהבית ריק. A4.
פתקים. פתקים בכל מקום. בתיק, על השיש, ברכב.
מתחילה כל רשימה בחמאת בוטנים ומשם מפליגה אל עולם הקמעונאות האדיר.
חשוב לציין שהגברת סך הכל מקיימת מנהג עתיק יומין של בנות המשפחה. מנהג שבו כל אישה ובת עורכת רשימת קניות לשבת. או לכל יום אחר בשבוע. המנהג, כיאה למנהג, עובר מאם לבת ומבת לנכדה וחוזר חלילה.
חמותי, שתהיה בריאה, כשהיא עושה רשימת קניות, לוקחת דפדפת ומדמיינת סופר. עוברת מדף מדף ובעזרת דמיון מודרך רושמת את כל מה שנמצא על המדפים. רמי לוי יכול לבסס ספירת מלאי רק על הזיכרון שלה.
שולט במחירים, מנווט בין מסדרונות הסופר כמו ספן מיומן ובשוק, בשוק אני מלך, הירקנים מכירים אותי ומוכר הלחמים בכניסה לשוק העיראקי מפרגן לי את הנחת יום שישי בצהריים עוד לפני הדד-ליין של כניסת שבת.
איפה הגברת בסיפור אתם שואלים? היא עמוק בנייירת.
אם יש משהו שהגברת באמת אוהבת לעשות זה להכין לי רשימת קניות, רושמת את הקניות השוטפות על דפי מחברת, את דפי הממו היא שומרת להשלמות ובימים קשים, כאשר נדמה לה שהבית ריק. A4.
פתקים. פתקים בכל מקום. בתיק, על השיש, ברכב.
מתחילה כל רשימה בחמאת בוטנים ומשם מפליגה אל עולם הקמעונאות האדיר.
חשוב לציין שהגברת סך הכל מקיימת מנהג עתיק יומין של בנות המשפחה. מנהג שבו כל אישה ובת עורכת רשימת קניות לשבת. או לכל יום אחר בשבוע. המנהג, כיאה למנהג, עובר מאם לבת ומבת לנכדה וחוזר חלילה.
חמותי, שתהיה בריאה, כשהיא עושה רשימת קניות, לוקחת דפדפת ומדמיינת סופר. עוברת מדף מדף ובעזרת דמיון מודרך רושמת את כל מה שנמצא על המדפים. רמי לוי יכול לבסס ספירת מלאי רק על הזיכרון שלה.
עוד חשוב מאוד לציין ששיטת הקניות שלי מבוססת על סגנון חופשי שלא מבוסס על רשימה אך מתכתב איתה ברמה הרעיונית.
אך רק לאחרונה הבנתי שרשימת הקניות בכלל לא נועדה לקניות אלא מדובר ברומנטיקה מתוחכמת של חיים משותפים. בתשומת לב בין בני זוג שחולקים מזווה שנים רבות.
רק השבוע, כשמצאתי רשימת קניות, שנכתבה בחטף, על השיש, הערכתי את ההשקעה.
הגברת, בלחץ של הבוקר, עם הילדים וההסעות והסנדוויצים האינסופיים, מצאה מקום להשאיר גם לי משהו. פתק. פתק שיש בו הכל. שאפשר להבין ממנו מה חסר ואיך ניתן למלא. בצניעות של שנות נישואין רבות לפעמים אין צורך ביותר מרשימת קניות עם לב בסוף כדי להגיד משהו.
אולי זה משהו דפוק אצלי אבל כשאני מוצא דף מחברת תלוש בתיק שלי שכתוב בו "בוקר טוב כפרה, אל תשכח חמאת בוטנים (ציור של לב) " אני מבין שהיא לא באמת מפחדת שאני אשכח חמאת בוטנים אלא היא רוצה שאני אזכור את הדברים החשובים באמת.
כשאני מחפש גרביים במגירה ובכן, של הגרביים ואני מוצא שם "בוקר טוב מותק, ממרח השוקולד כמעט נגמר, יום טוב (ציור של לב)" אני מבין שהיא אכלה שוקולד ונזכרה בי.
כשאני לוחץ על הכפתור של הדוד ואפילו באפילת הבוקר המובטלת שלי אני מוצא פתק "חומוס, כפרה, חומוס" אני מבין מי מספר אחד.
ולמה אני מספר את כל זה? כי לפני שבועיים בערך, שמתי לב שכבר כמה ימים ואין פתק, לא על השיש ולא בתיק, לא על השולחן ואפילו לא בוואטצאפ של צהריים. בהתחלה חשבתי שהכל בסדר, שזה אולי בגלל שהבית תכלס מלא ואין צורך לקנות כלום, אפילו לא חמאת בוטנים אבל כשפתחתי את הארון וראיתי שאין חמאת בוטנים והשוקולד, רחמנא לצלן רחוק 2 פרוסות מהקרקעית האפילה שלו הבנתי שקרה משהו.
שיחזרתי את הימים האחרונים אבל לא מצאתי שום עניין שיכול לגרום למשבר פתקים כל כך חמור.
היא כבר עלתה לישון אבל כשנכנסתי לחדר היא עדיין קראה.
נכנסתי גם אני אל תוך הפוך.
"מה קוראת?”
תרנגול פרסי.
"אה, נחמד, ספר על המשפחה?"
כמעט. זה ספר טוב.
"בטח, מה יכול להיות רע, תרנגול ופרסים, ממש באבא ג'ון, הצלחה מובטחת, הכל בסדר אגב?”
כן בטח, למה לא?
"לא יודע, אולי את כועסת, כבר אין פתקים, אין רשימת קניות, אנחנו במשבר פתקים?”
משבר פתקים... חחח
"סתם, נו, הפתקים שלך, זה לא רק מוצרים. זה אנחנו. העולם שלנו. הדקה שאת כותבת והדקה הזאת שאני קורא. סימני חיים בין הילדים ובית הספר, בין החוגים לעבודה. פירורי לחם קטנים שעוזרים למצוא את הדרך. “
כפרה. באמת שהכל בסדר, אני אכין לך מחר רשימה, אוקיי?
"מצויין. עם חמאת בוטנים למעלה ולב מטופש למטה. כמו שאני אוהב”
יהיה לב מטופש אם אתה רוצה, יאללה בוא נלך לישון, לילה טוב.
"סבבה, לילה טוב. “
אה, וסתם שתדע, יש משהו שמזמן לא אמרתי לך, כי אתה יודע, לפעמים, עם הלחץ והלימודים והילדים והשגרה האינסופית, אנחנו שוכחים את הדבר הבסיסי, את מה שחשוב באמת. את מה שלא משנה כמה נלחץ עליו ונהפוך אותו לא יצא ממנו שום דבר, את מה שבלעדיו אין טעם לכלום.
"מה? מה?”
נגמר גם הקטשופ.
רק השבוע, כשמצאתי רשימת קניות, שנכתבה בחטף, על השיש, הערכתי את ההשקעה.
הגברת, בלחץ של הבוקר, עם הילדים וההסעות והסנדוויצים האינסופיים, מצאה מקום להשאיר גם לי משהו. פתק. פתק שיש בו הכל. שאפשר להבין ממנו מה חסר ואיך ניתן למלא. בצניעות של שנות נישואין רבות לפעמים אין צורך ביותר מרשימת קניות עם לב בסוף כדי להגיד משהו.
אולי זה משהו דפוק אצלי אבל כשאני מוצא דף מחברת תלוש בתיק שלי שכתוב בו "בוקר טוב כפרה, אל תשכח חמאת בוטנים (ציור של לב) " אני מבין שהיא לא באמת מפחדת שאני אשכח חמאת בוטנים אלא היא רוצה שאני אזכור את הדברים החשובים באמת.
כשאני מחפש גרביים במגירה ובכן, של הגרביים ואני מוצא שם "בוקר טוב מותק, ממרח השוקולד כמעט נגמר, יום טוב (ציור של לב)" אני מבין שהיא אכלה שוקולד ונזכרה בי.
כשאני לוחץ על הכפתור של הדוד ואפילו באפילת הבוקר המובטלת שלי אני מוצא פתק "חומוס, כפרה, חומוס" אני מבין מי מספר אחד.
ולמה אני מספר את כל זה? כי לפני שבועיים בערך, שמתי לב שכבר כמה ימים ואין פתק, לא על השיש ולא בתיק, לא על השולחן ואפילו לא בוואטצאפ של צהריים. בהתחלה חשבתי שהכל בסדר, שזה אולי בגלל שהבית תכלס מלא ואין צורך לקנות כלום, אפילו לא חמאת בוטנים אבל כשפתחתי את הארון וראיתי שאין חמאת בוטנים והשוקולד, רחמנא לצלן רחוק 2 פרוסות מהקרקעית האפילה שלו הבנתי שקרה משהו.
שיחזרתי את הימים האחרונים אבל לא מצאתי שום עניין שיכול לגרום למשבר פתקים כל כך חמור.
היא כבר עלתה לישון אבל כשנכנסתי לחדר היא עדיין קראה.
נכנסתי גם אני אל תוך הפוך.
"מה קוראת?”
תרנגול פרסי.
"אה, נחמד, ספר על המשפחה?"
כמעט. זה ספר טוב.
"בטח, מה יכול להיות רע, תרנגול ופרסים, ממש באבא ג'ון, הצלחה מובטחת, הכל בסדר אגב?”
כן בטח, למה לא?
"לא יודע, אולי את כועסת, כבר אין פתקים, אין רשימת קניות, אנחנו במשבר פתקים?”
משבר פתקים... חחח
"סתם, נו, הפתקים שלך, זה לא רק מוצרים. זה אנחנו. העולם שלנו. הדקה שאת כותבת והדקה הזאת שאני קורא. סימני חיים בין הילדים ובית הספר, בין החוגים לעבודה. פירורי לחם קטנים שעוזרים למצוא את הדרך. “
כפרה. באמת שהכל בסדר, אני אכין לך מחר רשימה, אוקיי?
"מצויין. עם חמאת בוטנים למעלה ולב מטופש למטה. כמו שאני אוהב”
יהיה לב מטופש אם אתה רוצה, יאללה בוא נלך לישון, לילה טוב.
"סבבה, לילה טוב. “
אה, וסתם שתדע, יש משהו שמזמן לא אמרתי לך, כי אתה יודע, לפעמים, עם הלחץ והלימודים והילדים והשגרה האינסופית, אנחנו שוכחים את הדבר הבסיסי, את מה שחשוב באמת. את מה שלא משנה כמה נלחץ עליו ונהפוך אותו לא יצא ממנו שום דבר, את מה שבלעדיו אין טעם לכלום.
"מה? מה?”
נגמר גם הקטשופ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה