רון בונקר

ואז הגעתי להופעת השקה של ״תפילה ליחיד״ דיסק הסולו הראשון האדיר של אביב גדג׳. לפני כן, כבר הייתי בעשרות הופעות של אלג׳יר, ההרכב שלו יחד עם גבריאל בלחסן זצ״ל. כבר שמעתי גיטרות בחיי. אני מכיר גיטריסטים. אני בעצמי גיטריסט חובב. 
גיטרה מובילה בלהקת ״ברכת המזון״ עם הלהיט האולטימטיבי ״חבל שאת לא מוכרת(כי אז היה לך עודף)״ אבל לא חשוב עכשיו! הופעת ההשקה התחילה ואז נשמטה לי הלסת. לא שמעתי דבר כזה בחיים שלי, הגיטרה של רון בונקר עשתה בי שמות.
עם לסת שמוטה הבנתי שאני רואה את הגיטריסט הכי טוב שיצא לי לראות. הרגש. העוצמה. הכשרון. זה היה מדהים. מדהים ומתסכל. הגעתי הבייתה אחרי ההופעה ואמרתי לגברת שזהו. אני לא יכול להחזיק גיטרה אחרי מה שראיתי. אני שורף את כולן. שניה לפני שעשיתי ל״ג בעומר עם עצים משובחים, היא צעקה לי ״עצור! מה נראה לך שאתה עושה?!״
שורף הכל, עניתי.
״שום שורף ושום נעליים. מי נראה לך ינגן השבוע בקומזיץ של גן גפן, אה?״
תגידי לוישקובסקי.
״מה פתאום וישקובסקי! רק אתה! חוץ מזה הוא לא יכול, הוא בחו״ל״
לא שרפתי.
מאז, הייתי בעשרות הופעות בהן מר בונקר ניגן ולאחריהן הצלחתי בקושי רב להתגבר על הדחף לשרוף את כל הגיטרות שלי.
יום אחד, לפני כמה שנים, הזמנתי גיטרה מחנות בשם ״רעש געש״ שמאז הספיקה להיסגר, בעודי משלם על ה reverend jetstreem 290 שלי, טבין ותקילין, נכנס לחנות מר בונקר בכבודו ובעצמו כדי לרכוש גם הוא את אחת מהגיטרות. בעודו פותח את כל המגברים בחנות ומנגן סשן שלם, אני, בחור מבוגר לכל הדיעות, עמדתי בצד כמו ילד קטן, מעריץ מבוייש שרואה את הגיבור גיטרה שלו ואין לו אומץ להגיד אפילו שלום. אחרי כמה דקות, נמלטתי מהחנות והלכתי לקנות מצית.
הגעתי הבייתה ושוב, ממוקד מטרה הלכתי לגיטרות, הדלקתי את המצית ורגע אחד לפני המפגש המתבקש בין אש לעץ מהגוני, הגברת צעקה לי ״התחרפנת לגמרי?! מי נראה לך ינגן במסיבת הסידור של כיתה א׳, אה? מי? ״
תתקשרי לבונקר. אני בחוץ. לא בעניין יותר.
״מה בונקר? איזה בונקר בראש שלך? ההודי מתומר יוסף? לא מספיק גררת אותי להופעה הזאת עם חבורת התימניות שהתחילה לצעוק, אתה עכשיו אומר לי להתקשר אליו?! שכח מזה, אתה מנגן״
התימניות היו סבבה! תתקשרי לוישקובסקי, שינגן הוא.
״נראה לך? אתה הגיטריסט במסיבת הסידור! חוץ מזה וישקובסקי לא יכול, הוא בחו״ל״
עוד פעם חו״ל?! אוף. לא שרפתי.
לא שרפתי אבל הבנתי למה אני כל כך אוהב את רון בונקר. הוא הגיטריסט הכי טוב שיצא לי לשמוע ולראות ואני ראיתי ושמעתי המון, אבל העיקר הוא שבזכותו הבנתי סוף סוף מה היעוד שלי.
הגיטריסט הרשמי של גן תאנה!
כשוישקובסקי בחו״ל.

פשקוויל

נפלה עטרת ראשנו, עומעם מזלנו, אבד משוש ליבנו ונלבעה שמחת חיינו.
איש התורה והעמל. משכים ומעריב לבתי כנסיות ולבתי המדרש, רודף צדקה וחסד וגם משיג אותן, רודף שלום ואוהב שלום. ענוותן כהלל, חכם כשלמה, נפטר מן העולם.
אוי לה לסירה שאבד קברניטה
לצוללת שנלב״ע מפקדה
לאוטובוס ללא נהג.
לחכה ללא דייג
למצנח ללא צנחן
לאברך צעיר ללא זקן
לבחורה בשם שונטל
לאינקובטור בלי חשמל

(פשקוויל שיצא משליטה)

יהודים

אז אני עומד לי על המדרכה, ככה לתומי, מתבונן בקשת, קשת יפה הייתה, כל צבעי הקשת היו בה, עומד. מתבונן. בורדו לא היה. גם אופוויט, טורקיז לא ראיתי, אבל באמת ממש צבעונית ותוך כדי שאני עומד עברה מכונית וספלאש, העבירה את כל השלולית עליי. מבנאדם יבש הפכתי לסמרטוט. מוצף ברגשות נקם ומים, רטוב עד לציצי עצמותיי התחלתי לקלל את הנהג, את אימו, את היקום ואת החורף ואת הסתיו ואת האביב ואת מה שעכשיו. עד שפתאום קלטתי שאני מקלל את אמא טבע ואמא טבע בתכלס לא עשתה לי כלום, גם החורף, גם הוא לא עשה לי כלום. זאת לא אשמתו. הוא עושה מה שמצפים ממנו. הוא מוריד גשמים. הוא נותן בשלכת והוא אפילו, יאמר לזכותו, מתריע לפני. הוא שולח נחניאלי מראש, כמה שבועות, שאומר לנו ״ היי תקשיבו, עוד מעט מגיע חורף ציף״ במילים האלו! הוא גם מנומס, יש לו סינר כדי לא להתלכלך כשהוא אוכל גרגירים ועושה אהבה עם גברת נחניאלית על קו מתח גבוה, בזזזזז, התחשמל. חבל. בקיצור, החורף דווקא בסדר, עושה מה שמצפים ממנו, אפילו מודיע מראש, ורק אחר כך שוטף פלוס שלושים. זאת לא אשמתו, החורף הוא חורף. רק אנחנו מופתעים כל פעם מחדש שאנחנו מתרטבים. יהודים.

שטריימל נוסף

זה שועל אמיתי על הראש שלך?
״סליחה?״
השטריימל, זה משועל אמיתי או צעצוע?
״אאאה, זה חיקוי, הלוואי היה לי כסף לאמיתי״
מזל, כי ללכת עם שועל על הראש זה מה זה להיות בן זונה.
״מה אמרת? בן מה?״
בן זומא, זומא. אפילו הוא נשאל במסכת חגיגה על צער בעלי חיים לעניין סירוס כלבים והתיר, למרות הצער שבדבר. אך עדיין דן בעניין וחשב ואין שום ספק שלא היה מתיר בשביל כובע. ביי.

ביומטרי

משרד הפנים. חידוש דרכון. השבוע.
פקידה: למה אתה לא רוצה ביומטרי?
אני: לא סומך עליכם.
פקידה: חבל, זה מאוד מאובטח ומודרני ואין סיכוי שיקחו לך את הזהות.
אני: מודרני כמו המשרד כאן? עם שלושת השומרים שאחד מהם מחלק ידנית תורים. השני שותה קפה והשלישי הלך לסופר?
פקידה: תראה...
אני: מאובטח כמו הכספת הפתוחה מאחורייך וקופסאות הכסף הצבעוניות שמפוזרות בפנים?
פקידה: תראה, האפורה לשטרות והכחולה לעודף והכסף הקטן באדומה. נכון דרורה? הכסף לעודף בכחולה? באפורה? מה פתאום. אין סיכוי. את בטוחה? הייתי בטוחה שבכחולה, תגידי דרורה, יש לך מאה שקל להחזיר לשם, אני אחזיר לך אח״כ, בסדר? בכחולה כן? ואיפה המפתח? אה, אצל דוד. אז מה החלטת אדוני? ביומטרי?

בלות

ידעתם שהיום הוא יום הילד הבינלאומי? נכון שלא? אז שתדעו שבישוב שלנו יש מנהג מקסים. כל יולדת זוכה לשבוע שלם שבו אנשי ונשות הישוב מבשלים לה ולמשפחתה ובאופן כללי מנסים להקל במידת האפשר על חייה. וזה נחמד. זה באמת נחמד. האשה מרזה, הבעל משמין והילדים בכל מקרה אוכלים אצל השכנים אז זה לא משנה. אבל בדיוק ברגעים אלו, רגעי השמחה והאושר, חשוב שלא נשכח את אלו שרק לפני רגע היו שם ועכשיו כבר לא. שרק לפני שנה יכלו ועכשיו בלו. רק שלשום השפריצו אסטרוגן לכל עבר ועכשיו הוא נגוז, נמוג. התפוגג. רק אתמול נזהרו שלא ועכשיו, גם אם ממש יתאמצו, על מקל ההריון בבדיקה עצמית במקום קו או שניים יהיה ״פחחחחח״. רק אתמול חישבו זמנים והיום בבדיקת אולטראסאונד יראו שלט ״סגרנו״ על הרחם.
לא מזמן נזהרו שלא להיקלט ועכשיו גם אם יחברו אותן לכל צלחות הלווין שבעולם הן לא יקלטו כלום.
אלה שרק אתמול חשבו עצמם זכר אלפא עם ארבע כיווני טסטוסטרון ובספירה האחרונה הם חייבים לקופת חולים 500000 תאים. אלו שרק אתמול שמרו נידה והיום שומרים את הזיכרון הזה קרוב מאוד ללב.
כי בינינו, מאחורי כל ״אני ממש שלמה עם זה״ מסתתרת צביטה קטנה ומאחורי כל ״הגיע הזמן שיהיה לי קצת חופש״ מתחבאת כמיהה לילד. למגע. לראש הקטן שמונח על הכתף. לחיוך. לצחוק. לצעד ראשון. לגרעפס. לחיתולים ולבבות ספוגים עד להתפקע. לנשימות הקטנות שמעלות ומורידות חזה ובטן קטנים על מיטה קטנה. חלום קטן של אנשים גדולים.
כי מאחורי כל השלמה עם הבלות ישנה תחושת אובדן קלה על מה שהיה ולא ישוב עוד.
אז המנהג אצלנו בישוב הוא אחלה, אני רק רוצה להרחיב אותו טיפה ולכן אני מציע שבשנה הראשונה שבו זוג נכנס לגיל הבלות, כל ילד שיוולד בישוב יזכה אוטומטית גם את הזוג הבלוי החדש בפינוק כלשהוא. לא שבוע בישולים כמובן, לא צריך להגזים. אפשר שובר לארוחת בוקר או סתם לסרט. הצגה ראשונה, שורה ראשונה ואם אפשר קצת להנמיך את הרעש זה יהיה מצויין. יום ילד בינלאומי שמח לכולם.

מבליגים סדרתיים

ש"י עגנון מתוך "שירה":

"דברים הרבה מתרחשים והולכים, בכל יום יהודים נהרגים, בצנעא ובפרהסיא, ובכל יום מעוטרים העיתונים בעיטורים שחורים. בראשונה כשהיינו רואים פס שחור בעיתון וקראנו אדם מישראל נהרג, הנחנו את סעודתנו, עכשו, שהצרות מצויות, אדם יושב על שולחנו ואוכל את פתו בחמאה ובדבש, קורא ואומר – שוב נהרג יהודי. שוב נהרגה אשה יהודית, שוב נהרג תינוק מישראל. ואנו יושבים בחיבוק ידים ונותנים עצמנו להריגה ואומרים, הבלגה, הבלגה. הם הורגים ורוצחים ושורפים, ואנו יושבים ומבליגים, והרשות (ממשלת המנדט) מה עושה, עושה עוצר. יושבים ישראל עצורים בבתיהם ואינם יוצאים לחוץ, כדי שלא יפגעו בהם בעלי חיצים, ובעלי חיצים מהלכים בכל מקום ומשלחים חציהם. אי אתה יכול לומר שאנו אין אנו עושים את שלנו, הרי אנו מבליגים ומראים לעולם כולו כמה יפים אנו, כמה יפה הוא מוסר היהדות, שאפילו באים עלינו להרגנו אנו שותקים".

ברל כצנלסון מתוך כל כתבי ברל כצנלסון :

"היש עם בעמים, אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, – ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על ידי ייסורי העם ומשא נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה – לעצמו, של עבדות בתוך מהפכה, ויטריפו עליו את דעתו, עד כדי כך שיראה – את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח – אל יהא מצפוננו שקט"

הבלגה.

ארבעים

זכותי! פעם פעמיים בשנה זכותי להיות דביק וקיטשי, מה קרה? מה כבר קרה?
כמה מילים טובות? איזה מזל טוב קטן? מה יש? מה מפריע לכם? שבו בשקט רגע. תודה.
יש לה יומהולדת ולמרבה הפלא ויתרנו על שלמה ארצי, כי כמה אפשר? והלכנו על החברים של נטאשה. פס הקול של הנעורים והגיוס שלנו. של שנינו.
את זוכרת כפרה שנסענו ביום גשום? ערפילי?
כל הדרך דיברנו על מה לעזאזל אנחנו עושים בחוץ ביום גשום וערפילי, קר כאן ומסוכן לאללה.
זוכרת?
בטח שאת זוכרת. גם בארבעים. זוכרת הכל. כל ילד שהיה אצלך בגן, כל מי שפגשת בו במהלך חייך, תמונה, שם, תאריך לידה. בן אדם של אנשים. אוהבת אדם.
האשה שהליכה איתה ברחוב הופכת לאירוע. כל מטר שלום ומה נשמע, חיבוקים ונשיקות, ממש קמפיין לראשות העיר.
רק שבוע שעבר היא קראה לאיזה גונזיל ברחוב ״נחום! לא אומרים שלום? מה שלומך?!״
אני כבר חישבתי דרכי מילוט ומה לספר לשוטרים ואז (קול בס עמום) ״הגננת אפרת, מה העניינים?״
והיא ״איך גדלת?!!״ ואני? מתחבא מאחוריה. גדל? זה גדל? זה מפלץ הוא עוד רגע יאכל אותנו! הוא בטח אכל את הסיד מהקירות של הגן. בגללו עשית שיפוץ ב 2002! וככה זה ממשיך עד הגונזיל הבא.
עשיתי בשכל שקניתי כרטיסים לנטאשה, בפורטיס היא נרדמה, בתומר יוסף היא הייתה אדישה ובאלג׳יר היא כמעט התעלפה. עכשיו היא רוקדת ושרה, בדיוק כמו לפני עשרים שנה, בתיאטרון ירושלים כשאני עם מדים.
בדיוק כמו לפני. רק יותר טוב. וגם היום כפרה, אם זה בעיר ללא איש או שיר ללא סוף, אם זה רעש או שקט רע או טוב, היום ופעם, אור וחושך, תביני כפrה, יש בזה טוב ששנינו אני ואת, ביחד.
ארקדי, חכה שניה עם הפסנתר, תן להשחיל מילה. ספסיבה.
היא זוכרת הכל וגם זוכרים אותה. הגננת הכי טובה במזרח התיכון. זאת שבשבילה משפחות עושות ילדים כדי שיהיו עוד שנה בגן שלה.
זאת שגם בארבעים אין לה קול של גננת. היפה הזאת, שלא מבינה למה אומרים לה שהיא יפה.
האמא הזאת שכל יום חוץ מארבעה ילדים מוצאת זמן בערב לעוד ילדים שצריכים אותה.
החברה הזאת שתמיד אפשר לסמוך עליה. שיש ממנה לכולם.
האשה. שלי. שאני אוהב. שבדקה אחת שפויה איתה אפשר לראות מלאכים בשמי העיר הזאת.
ככה, מול כולם, דביק וקיטשי כי אלוהים, גם אחרי ארבעים ולעוד ארבעים לפחות, לא מוותר עלינו.
עדיין.

איש של חרדל

אני איש של חרדל.

יש קציצות? שם חרדל.

יש לחם? מורח חרדל.

אין לחם? אוכל עוגות.

תבקשו מהגברת שתגדיר אותי בכמה מילים היא מיד תענה לכם, ישי הוא איש של חרדל.

תשאלו את אמא שלי, מה ישי? איש של חרדל.

הילדים שלי שחוזרים עכשיו מגן שעשועים? ״היי אבא איש של חרדל״

אבא שלי? ישי הוא איש של חרדל.

אחי הגדול אפילו לא יחכה שתשאלו. איש של חרדל.

אחיות. מה יגידו? איך יגדירו? איש של חרדל.

אחי הקטן? איש של? חרדל. נכון.

תימני רנדומלי ״היי איש של חרדל, רוצה סחוג?״

מוכר במכולת ״מה קורה איש של חרדל?״

שומר בחניון ״היי איש של חרדל, מה קורה גבר?״

פסח. הכלב שלי. יודע שאני איש של חרדל.

ששון. האוגר שלי. כבר מת מדי בשביל דיעה.

יחזקאל, התוכי, לא חי אבל ידע.

סבתא אסתר ז״ל ״אימשי כפרה עליק, איש של חרדל אתה״

מלצרית בבית קפה בבנין אקי״ם ״היי איש של חרדל שכמותך, אפשר לעניין אותך במיוחדים שלנו?״

זקנה במעבר חצייה ״תודה לך איש של חרדל שהעברת אותי את הכביש״

נהג אוטובוס ״יש לך כסף קטן איש של חרדל?״

זקן באוטובוס ״איש של חרדל אתה, אין, אין, תודה שנתת לי לשבת״

איש שאני לא מכיר ״סליחה, איש של חרדל, איך אני מגיע לפינסקר?״

ילד כאפות ״איש של חרדל! איש של חרדל! הם לקחו לי את הכדור״

שמיים ״שלום איש של חרדל, אנחנו ממש מעליך״

רופא משפחה ״תתאר לי בדיוק, איש של חרדל, את מה שראית״

רופא משפחה ״אז אני רושם לה הפניה לנוירולוגיה ילדים, איש של חרדל״

החיים ״תקשיב, איש של חרדל, הכל יכול להשתנות ברגע״

שמיים ״היי״

נוירולוגית ״שב, איש של חרדל, אז ככה״

ישבתי, מה אני מבין? אני איש של חרדל אני.