ידעתם שהיום הוא יום הילד הבינלאומי? נכון שלא? אז שתדעו שבישוב שלנו יש מנהג מקסים. כל יולדת זוכה לשבוע שלם שבו אנשי ונשות הישוב מבשלים לה ולמשפחתה ובאופן כללי מנסים להקל במידת האפשר על חייה. וזה נחמד. זה באמת נחמד. האשה מרזה, הבעל משמין והילדים בכל מקרה אוכלים אצל השכנים אז זה לא משנה. אבל בדיוק ברגעים אלו, רגעי השמחה והאושר, חשוב שלא נשכח את אלו שרק לפני רגע היו שם ועכשיו כבר לא. שרק לפני שנה יכלו ועכשיו בלו. רק שלשום השפריצו אסטרוגן לכל עבר ועכשיו הוא נגוז, נמוג. התפוגג. רק אתמול נזהרו שלא ועכשיו, גם אם ממש יתאמצו, על מקל ההריון בבדיקה עצמית במקום קו או שניים יהיה ״פחחחחח״. רק אתמול חישבו זמנים והיום בבדיקת אולטראסאונד יראו שלט ״סגרנו״ על הרחם.
לא מזמן נזהרו שלא להיקלט ועכשיו גם אם יחברו אותן לכל צלחות הלווין שבעולם הן לא יקלטו כלום.
אלה שרק אתמול חשבו עצמם זכר אלפא עם ארבע כיווני טסטוסטרון ובספירה האחרונה הם חייבים לקופת חולים 500000 תאים. אלו שרק אתמול שמרו נידה והיום שומרים את הזיכרון הזה קרוב מאוד ללב.
כי בינינו, מאחורי כל ״אני ממש שלמה עם זה״ מסתתרת צביטה קטנה ומאחורי כל ״הגיע הזמן שיהיה לי קצת חופש״ מתחבאת כמיהה לילד. למגע. לראש הקטן שמונח על הכתף. לחיוך. לצחוק. לצעד ראשון. לגרעפס. לחיתולים ולבבות ספוגים עד להתפקע. לנשימות הקטנות שמעלות ומורידות חזה ובטן קטנים על מיטה קטנה. חלום קטן של אנשים גדולים.
כי מאחורי כל השלמה עם הבלות ישנה תחושת אובדן קלה על מה שהיה ולא ישוב עוד.
אז המנהג אצלנו בישוב הוא אחלה, אני רק רוצה להרחיב אותו טיפה ולכן אני מציע שבשנה הראשונה שבו זוג נכנס לגיל הבלות, כל ילד שיוולד בישוב יזכה אוטומטית גם את הזוג הבלוי החדש בפינוק כלשהוא. לא שבוע בישולים כמובן, לא צריך להגזים. אפשר שובר לארוחת בוקר או סתם לסרט. הצגה ראשונה, שורה ראשונה ואם אפשר קצת להנמיך את הרעש זה יהיה מצויין. יום ילד בינלאומי שמח לכולם.
לא מזמן נזהרו שלא להיקלט ועכשיו גם אם יחברו אותן לכל צלחות הלווין שבעולם הן לא יקלטו כלום.
אלה שרק אתמול חשבו עצמם זכר אלפא עם ארבע כיווני טסטוסטרון ובספירה האחרונה הם חייבים לקופת חולים 500000 תאים. אלו שרק אתמול שמרו נידה והיום שומרים את הזיכרון הזה קרוב מאוד ללב.
כי בינינו, מאחורי כל ״אני ממש שלמה עם זה״ מסתתרת צביטה קטנה ומאחורי כל ״הגיע הזמן שיהיה לי קצת חופש״ מתחבאת כמיהה לילד. למגע. לראש הקטן שמונח על הכתף. לחיוך. לצחוק. לצעד ראשון. לגרעפס. לחיתולים ולבבות ספוגים עד להתפקע. לנשימות הקטנות שמעלות ומורידות חזה ובטן קטנים על מיטה קטנה. חלום קטן של אנשים גדולים.
כי מאחורי כל השלמה עם הבלות ישנה תחושת אובדן קלה על מה שהיה ולא ישוב עוד.
אז המנהג אצלנו בישוב הוא אחלה, אני רק רוצה להרחיב אותו טיפה ולכן אני מציע שבשנה הראשונה שבו זוג נכנס לגיל הבלות, כל ילד שיוולד בישוב יזכה אוטומטית גם את הזוג הבלוי החדש בפינוק כלשהוא. לא שבוע בישולים כמובן, לא צריך להגזים. אפשר שובר לארוחת בוקר או סתם לסרט. הצגה ראשונה, שורה ראשונה ואם אפשר קצת להנמיך את הרעש זה יהיה מצויין. יום ילד בינלאומי שמח לכולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה