====מכתב לעובדים=====
אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, הגעתי צעיר, דלוק על המקצוע ומלא שמחת חיים ועכשיו, ברוך השם, אני יוצא לדרך חדשה, זקן, כבוי ועם שמחת חיים של מחוגה.
לא אשקר, היו רגעים יפים שאנצור בליבי לעד אך לא אשכח את הימים בהם הסתכלתי על עצמי במראה בשירותים ולא ראיתי כלום עד שמישהו נכנס והדליק את האור.
״למה אתה יושב בחושך?״ הוא שאל אותי, הסברתי לו שזה שהוא הדליק מנורה לא אומר שאני עכשיו באור. אפילה, המשכתי, זה לא עניין של תאורה. הוא כיבה את האור והתיישב לידי. דיברנו. אחרי שבועיים הוא עזב וטס להודו. מקבץ נדבות בדלהי.
עשרות חברים שלא אשמור איתם על קשר אספתי לי במשך השנים. ערימות. ואני בטוח שגם אני לא נמצא בחיוג המהיר שלהם.
זאת הייתה תקופה שבה סרתי למרותם של כל מנהליי ואהבתי את זה. נהניתי מן הזכות לא להחליט כלום בעצמי ולהיות נתון לחסדיהם הבלעדיים של נושאי השררה כחסיד גור בחצר רבו. לזכותי יאמר שכל מנהליי הישירים הגיעו רחוק מאוד בתחום התקשורת.
בבוא זמני, כאשר הפכתי בעצמי למנהל, רדיתי בעובדיי המסורים וכשדיברתי איתם על החיים ראיתי מולי משאב ותו לא.
לא אשכח את היום שבו סידרו מחדש מקומות ישיבה ואותי הושיבו מאחורי עמוד תמך ענק. זה היה היום המאושר בחיי המקצועיים.
ובכל זאת, תוך כדי טופס טיולים הבנתי שאני בכל זאת מתרגש מהעניין כי הרי ניהלתי, נוהלתי, ניגנתי, הקמתי, פירקתי, מיזגתי, הפלתי, הרמתי, אכלתי, כתבתי, מחקתי, דיבגתי, קימפלתי ועכשיו, כשאני זקן, כבוי ועם שמחת חיים של חתן אתיופי שפרק כתף בחתונה שלו אני אומר שלום, ושיהיה לכולכם בהצלחה, אתם נמצאים באחלה מקום עם אנשים טובים ותכלס אני גם די מחבב אתכם.
טוב, את רובכם.
אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, הגעתי צעיר, דלוק על המקצוע ומלא שמחת חיים ועכשיו, ברוך השם, אני יוצא לדרך חדשה, זקן, כבוי ועם שמחת חיים של מחוגה.
לא אשקר, היו רגעים יפים שאנצור בליבי לעד אך לא אשכח את הימים בהם הסתכלתי על עצמי במראה בשירותים ולא ראיתי כלום עד שמישהו נכנס והדליק את האור.
״למה אתה יושב בחושך?״ הוא שאל אותי, הסברתי לו שזה שהוא הדליק מנורה לא אומר שאני עכשיו באור. אפילה, המשכתי, זה לא עניין של תאורה. הוא כיבה את האור והתיישב לידי. דיברנו. אחרי שבועיים הוא עזב וטס להודו. מקבץ נדבות בדלהי.
עשרות חברים שלא אשמור איתם על קשר אספתי לי במשך השנים. ערימות. ואני בטוח שגם אני לא נמצא בחיוג המהיר שלהם.
זאת הייתה תקופה שבה סרתי למרותם של כל מנהליי ואהבתי את זה. נהניתי מן הזכות לא להחליט כלום בעצמי ולהיות נתון לחסדיהם הבלעדיים של נושאי השררה כחסיד גור בחצר רבו. לזכותי יאמר שכל מנהליי הישירים הגיעו רחוק מאוד בתחום התקשורת.
בבוא זמני, כאשר הפכתי בעצמי למנהל, רדיתי בעובדיי המסורים וכשדיברתי איתם על החיים ראיתי מולי משאב ותו לא.
לא אשכח את היום שבו סידרו מחדש מקומות ישיבה ואותי הושיבו מאחורי עמוד תמך ענק. זה היה היום המאושר בחיי המקצועיים.
ובכל זאת, תוך כדי טופס טיולים הבנתי שאני בכל זאת מתרגש מהעניין כי הרי ניהלתי, נוהלתי, ניגנתי, הקמתי, פירקתי, מיזגתי, הפלתי, הרמתי, אכלתי, כתבתי, מחקתי, דיבגתי, קימפלתי ועכשיו, כשאני זקן, כבוי ועם שמחת חיים של חתן אתיופי שפרק כתף בחתונה שלו אני אומר שלום, ושיהיה לכולכם בהצלחה, אתם נמצאים באחלה מקום עם אנשים טובים ותכלס אני גם די מחבב אתכם.
טוב, את רובכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה