(ארלוזורוב, תחנת אוטובוס)
״שקע״
מה?
״שקע שקע״ אמר לי בלי טיפת אדישות איש עם מבטא ערבי כבד, שנעמד לידי בתחנה עם ידיים בכיסים, וסימן לי עם הראש לכיוון קטע כביש שהתפרק.
כן, שקע שקע. עניתי.
״זה מהמים״ הוא שיער, בודק את השקע הטרי בעיניים חוקרות שהציצו מבעד לכובע צמר שחור.
גשם, אמרתי, אתמול התפוצץ פה ענן, הפיל כל מה שיש לו במכה אחת.
״בלילה בטח״
לא, חמש בצהריים הגעתי כבר היה אפשר לשחות.
״שלוליות שלוליות?״
כמו בסחנה, לא ראיתי כביש.
״מה? ים היה פה?״
כן.
״בצהריים כבר?״
בצהריים כבר.
״מוזר, זה גשם של לילה זה, יורד כשלא רואים אותו״
אשכרה.
״זה של הבוקר עושה טובה שמוריד, של הצהריים מוריד יפה אבל הגשם של הלילה זה אללה יוסטור, לא עושה הנחות אבל לפחות מתחשב באנשים זה, יודע שגם מטריה ארבע מטר לא תעזור פה אז דופק רק את העובדים של הלילה, אלה מהעיתונים והמפעלים, אלה שעובדים בחושך שלא יראו אותם שהם מרוויחים כלום בקושי. שאף אחד לא אכפת להם אם נרטבים או לא, שנרטבים יותר מהשפריצים של הנהגי מוניות מאשר הגשם, שנרטבים גם מהשמיים וגם מהארץ. מכל כיוון הם חוטפים, זה גשם של לילה זה. גם שם ירד?״ סיים והצביע לכביש ממול.
גם.
״ושם?״ הצביע אל החניה מאחורינו.
אפילו.
״אז בטח שגם פה ירד. שקע שקע זה.״
שקע שקע.
״שקע״
מה?
״שקע שקע״ אמר לי בלי טיפת אדישות איש עם מבטא ערבי כבד, שנעמד לידי בתחנה עם ידיים בכיסים, וסימן לי עם הראש לכיוון קטע כביש שהתפרק.
כן, שקע שקע. עניתי.
״זה מהמים״ הוא שיער, בודק את השקע הטרי בעיניים חוקרות שהציצו מבעד לכובע צמר שחור.
גשם, אמרתי, אתמול התפוצץ פה ענן, הפיל כל מה שיש לו במכה אחת.
״בלילה בטח״
לא, חמש בצהריים הגעתי כבר היה אפשר לשחות.
״שלוליות שלוליות?״
כמו בסחנה, לא ראיתי כביש.
״מה? ים היה פה?״
כן.
״בצהריים כבר?״
בצהריים כבר.
״מוזר, זה גשם של לילה זה, יורד כשלא רואים אותו״
אשכרה.
״זה של הבוקר עושה טובה שמוריד, של הצהריים מוריד יפה אבל הגשם של הלילה זה אללה יוסטור, לא עושה הנחות אבל לפחות מתחשב באנשים זה, יודע שגם מטריה ארבע מטר לא תעזור פה אז דופק רק את העובדים של הלילה, אלה מהעיתונים והמפעלים, אלה שעובדים בחושך שלא יראו אותם שהם מרוויחים כלום בקושי. שאף אחד לא אכפת להם אם נרטבים או לא, שנרטבים יותר מהשפריצים של הנהגי מוניות מאשר הגשם, שנרטבים גם מהשמיים וגם מהארץ. מכל כיוון הם חוטפים, זה גשם של לילה זה. גם שם ירד?״ סיים והצביע לכביש ממול.
גם.
״ושם?״ הצביע אל החניה מאחורינו.
אפילו.
״אז בטח שגם פה ירד. שקע שקע זה.״
שקע שקע.
ניידת של משטרת התנועה הגיעה וחסמה את השקע, פולטת מהחום המרדים שלה שוטרת מנומנמת ושוטר הלום שינה שנעמדו והתחילו לצלם את השקע, חוסמים את הנתיב השקוע כדי שלא ידפוק עוד אוטובוס כמו זה של "קווים" שהלך לו הגלגל השמאלי. מסביבי בתחנה מתחיל דיון על מהות התיקון. כולם בתחבורה הציבורית הופכים להיות בשלב מסויים קבלני תשתיות. יודעים בדיוק איזה מילוי צריך ומאיפה לחפור. מדמיינים כבר את הפקקים שיהיו על אחד הצירים המרכזיים בארץ כשיתחילו העבודות. קור כלבים בשעה הזאת, גם בתל אביב וכל מילה שיוצאת נישאת על אדי חום של הבל פה. מתאדה בשקט של ארלוזורוב שעדיין ישן. מתנפצת על הקירות המלוכלכים והישנים של דירות קטנות שעולות מיליונים.
"זה שקע שקע, יצטרכו לעשות איתו משהו"
יתקנו.
"צריך להביא עובדים, חול, זפת ולעשות כמה שכבות שלא ידפוק אותנו עוד פעם הגשם"
יביאו, עניתי, ואפילו קצת הערכתי את האכפתיות של האיש עם הידיים בכיסים. איך הפך את הכביש לחלק ממנו. למשהו שאכפת לו ממנו. איך הוא דואג שלא ישקע שוב. שלא יבוא שקע חדש וישאב לתוכו חלקים של כביש.
"משום מקום הם מגיעים השקעים האלה"
גשם גשם ירד. תאמין לי. ערימות של מים.
"מלמטה הם מגיעים, כמו גנבים, בלי שאף יראה. באים ומושכים חלקים. פעם של כביש, פעם של מדרכה. כל פעם חלק אחר"
כן, הנהנתי. תכלס.
"וכל אחד והשקע שלו. כל אחד והחלק שנמשך למטה, בלי לראות, בהפתעה. צלילה חופשית. רגע אחד למעלה ורגע אחר כך שקע"
וואלה.
״צריך לסדר ניקוז״
לא יעזור ניקוז לכמות כזאת, אמרתי לו, התפוצץ פה ענן, בפעם אחת הפיל הכל, רק ניקוז מן אללה יעזור.
״בטח מן אללה. אם מפזר במכה אחת לך תאסוף אחר כך. שקע שקע זה.״
אמר והלך עם הידיים בכיסים עדיין ועיניים שבקושי מציצות מבעד לכובע צמר אל התחנה הסמוכה, משאיר אותי עם מה שפיזר, נייידת משטרה ושתי סבתות על ארלוזורוב.
"שקע" שמעתי אותו אומר לבחור בתחנה ליד.
מה?
"שקע שקע זה"
יתקנו.
"צריך להביא עובדים, חול, זפת ולעשות כמה שכבות שלא ידפוק אותנו עוד פעם הגשם"
יביאו, עניתי, ואפילו קצת הערכתי את האכפתיות של האיש עם הידיים בכיסים. איך הפך את הכביש לחלק ממנו. למשהו שאכפת לו ממנו. איך הוא דואג שלא ישקע שוב. שלא יבוא שקע חדש וישאב לתוכו חלקים של כביש.
"משום מקום הם מגיעים השקעים האלה"
גשם גשם ירד. תאמין לי. ערימות של מים.
"מלמטה הם מגיעים, כמו גנבים, בלי שאף יראה. באים ומושכים חלקים. פעם של כביש, פעם של מדרכה. כל פעם חלק אחר"
כן, הנהנתי. תכלס.
"וכל אחד והשקע שלו. כל אחד והחלק שנמשך למטה, בלי לראות, בהפתעה. צלילה חופשית. רגע אחד למעלה ורגע אחר כך שקע"
וואלה.
״צריך לסדר ניקוז״
לא יעזור ניקוז לכמות כזאת, אמרתי לו, התפוצץ פה ענן, בפעם אחת הפיל הכל, רק ניקוז מן אללה יעזור.
״בטח מן אללה. אם מפזר במכה אחת לך תאסוף אחר כך. שקע שקע זה.״
אמר והלך עם הידיים בכיסים עדיין ועיניים שבקושי מציצות מבעד לכובע צמר אל התחנה הסמוכה, משאיר אותי עם מה שפיזר, נייידת משטרה ושתי סבתות על ארלוזורוב.
"שקע" שמעתי אותו אומר לבחור בתחנה ליד.
מה?
"שקע שקע זה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה