אמא, אז אולי תספרי לנו שוב את הסיפור על חיים וריטה? מזמן לא סיפרת לנו.
"אבל אתם מכירים אותו בעל פה כבר?”
אבל כשאת מספרת זה אחרת, נו בבקשה?
"אוקיי, אבל זה רק בגלל שאתם ילדים סבירים יחסית. אז אל תעופו על עצמכם. אוקיי? אז ככה:
חיים הוניגמן, אחיין של הוניגמן, זה מאפנת הוניגמן, אז ההורים שלו, אלברט ועדנה, גם הם הוניגמן כמובן, קלטו שהוניגמן עצמו, זה מאפנת הוניגמן עושה ארגזים של כסף מקצת בד וכישרון שמוטל בספק והחליטו גם הם להיכנס לטקסטיל ולכן הקימו בוטיק מהמם באשקלון בתשע עשרה אצבעותיהם, לעדנה הייתה חסרה אחת, איבדה אותה בתאונת שימורים בטיול שנתי במוחרקה בכיתה יא' כשניסתה לפתוח קופסת תירס עם סכין אל-חלד של "נעמן", מהימים הראשונים של "נעמן" שעוד למדו איך לעשות סכינים.
לבוטיק הם קראו "רותי וריטה" על שם שתי האחיות שלו, של חיים הוניגמן, אחת רותי והשניה, ובכן, ריטה. שתיהן מכורח הנסיבות גם היו הוניגמן אבל רותי התחתנה והיום היא הוניגמן-שפירא וריטה? ריטה זה סיפור אחר.
ריטה, כשהייתה בכיתה יא' יצאה לטיול שנתי במוחרקה. עדנה התנגדה בכל תוקף לטיול הזה, הריח לה לא טוב כל העניין, הרגישה שהגורל מתכנן לעשות לה קטע מסריח ורצתה להחזיר מלחמה שערה, אבל ריטה התעקשה ואלברט אמר לה לעזוב את העניין של הגורל, אמר לה שהגורל אין לו זמן לעשות עלינו עוד סיבוב ושתיתן לילדה ללכת למוחרקה עם החברים שלה. אבל הגורל פחות התחבר למה שאלברט אמר ובא לעשות סיבוב הופעות נוסף וריטה, גם היא, ואפילו קצת יותר, איבדה 3 אצבעות ביד שמאל ועוד אצבע אחת וטיפה בוהן ביד ימין בתאונת שימורים. לא למדה מניסיון העבר ומסיפורי הזוועה של אמא וניסתה לפתוח מלפפון בחומץ עם לדרמן מזוייף, שדוד שלה ברוך, קנה לה בשוק הקטן שבפסאג', איפה שהיה אפשר למצוא הכל, מצרור מפתחות עד לצרור פטרוזיליה, ה"עלי אקספרס"של ימי פעם באשקלון וכל הכיתה, מיד אחרי תאונת השימורים דור ב', תוך כדי שאספו אצבעות במוחרקה, צחקו עליה שלא מספיק שהיא אוכלת מלפפונים בחומץ ולא במלח, כמו כל בן תמותה בר דעת, גם הלכו לה על זה 4 אצבעות וטיפה בוהן.
פייר את רינה זה קצת פחות הצחיק כל עניין האיסוף והתוכחה אז ההורים, כדי לעודד את רוחה, שינו את השם של הבוטיק מ"בוטיק חיים" ל"בוטיק רותי וריטה" וזה ביאס אותו, את חיים, הוא טען טיעון כרונולוגי מוצק שהוא הבכור ויכלו בשקט להוסיף גם את השם שלו לבוטיק אבל אלברט ועדנה פחות התחברו לרעיון וטענו ש"רותי וריטה"אלה שמות צעירים וקליטים וחיים זה משהו כללי שאפשר להשתמש בהקשרים שונים שמרמזים לפעמים, רחמנא לצלן, על ההיפך.
בקיצור ילדים, אלברט ועדנה אמרו לחיים שהטיעון שלו לא תופס בתחום הטקסטיל וחוץ מזה, ואת זה לא רצו להגיד לו בקול, שחיים, למרות הדופק התקין שלו, לא היה הבחור הכי חי בשכונה.
חיים הוניגמן אמנם לא שמע את הסוף אבל לא ויתר וצעק להם "אתם נתתם לי את השם הזה!! אתם! עכשיו אתם נזכרים שזה לא תופס בטקסטיל? עכשיו?!!” ואכן, בסופו של דבר, כמחווה לכרונולוגיה הם קראו לתא מדידה אחד מבין שניים שהיו בבוטיק "חיים" ולתא המדידה השני הם קראו "שושנה דמארי" סתם כי כי אלברט היה מטורף על שושנה דמארי.
לאלברט ועדנה לא היה פשוט בכלל, פחות בגלל חיים ויותר בגלל ריטה שישבה כל היום בבוטיק ודיברה את עצמה לדעת, אפילו לא שידרה מראית עין של עזרה. לא קיפלה. לא ניקתה. לא עשתה אבק. לא עבדה בקופה. אפילו שחור לא הכינה לאלברט שאהב את השחור שלו חזק ובלתי מתפשר וכשהיה יוצא לעשן היה אומר לה "ריטלה, נשמה שלי, עיניים של ברבור, למה לא תכיני לאבא איזה שחור גרושות חזק כזה? ככה כפית גדושה של קפה, חודש שביעי שמיני כזה ובלי סוכר, אה ריטלה?"
אבל ריטה רק בחנה עוברים ושבים ולעסה את המסטיק שלה ואת המח של האנשים שעוד הגיעו לבוטיק ומדי פעם הייתה יוצאת לאכול. אכלה רק טרי ורק אצל חזי, לא התקרבה לחמוצים, כל דבר שהזכיר לה שימורים לא התקרבה אליו. שנאה את פסח. שנאה את הפרסומת של דפי זהב וחיים? חיים לא התקרב לבוטיק. רק כשהגיע לביקור שמע מההורים ומחברים שמאז שקראו לתא "חיים" המכירות צנחו, שמע מהם שהלקוחות לא נכנסים ל"חיים" כי זאת אומרת שב"חיים" היא שמנה ומשום מה ב"דמארי" זה יושב עליה פיקס ואחרת טוענת שחיים עושה אותה גמדה ולא שזופה. ושמע גם, שעד שמגיעים לקוחות, התור ל"דמארי" ארוך וחיים תמיד נשאר פנוי. עד שפגש את דיקלה, מאשדוד, שבגלל שלא הכירה את הסיפור על הבוטיק והתאים, השאירה את הדעות הקדומות בצומת עד הלום ואהבה את חיים אהבת נפש וחיים אהב אותה לא פחות.
יום אחד, כשריטה יצאה לאכול סלט אצל חזי במרכז המסחרי (זאת אומרת שוב לאכול ושוב אצל חזי ושוב במרכז המסחרי) אלברט אמר לעדנה שכל הרעיון הזה של תאי מדידה עם שמות לא עושה טוב לאף אחד. תראי איך שחיים עזב בכעס ותראי את ריטה, יושבת ולא עושה כלום. כבר בת 30 ולא יצאה עם אף אחד אף פעם. מה יהיה איתה? רותי כבר עם ילדים וריטה רק בוהה. אפילו חיים, שיהיה בריא, עם דיקלה.
מה יהיה עם ריטה? המשיך אלברט, היא יכולה להמשיך להאשים את האצבעות שאין לה עד מחר בבוקר, אבל זה כבר מוגזם. אני מרגיש עדנה, שהבוטיק, חוץ מלהלביש חצי אשקלון הפשיט את הנשמה של חיים וריטה והנשמה שלהם, אלוקים יודע איך, רכה כמו מרגרינה.
עדנה ענתה לו ששמות של תאי מדידה לא משנים גורל של אנשים. שהגורל נמצא בידיים שלנו והנשמה כמה שמפשיטים אותה יודעת להתכסות יופי יופי. אבל אלברט התעקש וענה שאם זה לא יועיל זה בטח לא יזיק וכשריטה חזרה מהסלט אצל חזי במרכז המסחרי הם לא סיפרו לה כלום אבל למחרת כשהגיעה כבר לא היו שמות על תאי המדידה והתור, שתמיד התארך מול "דמארי", כבר לא היה שם ובמקומו היו 2 תורים קצרים מול 2 תאי מדידה בלי שם.
אלברט שבדיוק נשען על הקרוסלה של המכנסי גברים, ראה את ריטה מסתכלת על התאים ואמר לה "לא טוב כל השמות האלה. תא מדידה זה תא מדידה. מטר על מטר, קולב ומראה. היה צריך את השינוי הזה" ריטה לא אמרה כלום, יצאה החוצה והתיישבה ליד הערימה של הנעלי בית שבכניסה. אלברט יצא אחריה, הדליק סיגריה ואמר לה, כמו כל בוקר, "ריטלה, נשמה שלי, עיניים של ברבור, למה לא תכיני לאבא איזה שחור גרושות חזק כזה? ככה כפית גדושה של קפה, חודש שביעי שמיני כזה ובלי סוכר, אה ריטלה? זה יכול לשבת לי טוב עם הסיגריה עכשיו" ריטה הסתכלה על אלברט והפעם חייכה משום מה ואז קמה..."
(דפיקה בדלת)
"רואי לך תפתח" אבל אמא תסיימי רגע את הסיפור.
"נו רואי, לך תבדוק רגע, צריך להגיע לי משהו"
(שלום, זה הבית של ריטה וחזי?)
כן.
(יש לי משלוח, מישהו מהם נמצא?)
כן, רק רגע.
אמא!
בשבילך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה