איך נוצר מנהג -חלק ב'- שטפנשט

(מתוך הספר העתידי "על מנהגים וצדיקים במכונת כביסה" )

מעשה בחסיד מצונן מרומניה.

שיצא אל הגן, ללמוד לו קצת תניא.

אָנָּא. קרא אל השם, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ

תתחשב בי, הדל ותַּתִּיר צְרוּרָה.

החסיד התעקש, לא הרפה,

קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, הוא קרא.

שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ.

הוא זעק, הוא קרא.

אתה הוא האל! הגדול! הנוֹרָא.

נָא גִבּוֹר, החסיד התנשם,

התעטש שוב ושוב, הוא בקושי נושם.

קינח ת'אף.

אך נגמר לו הדף

דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם.

בָּרְכֵם, טַהֲרֵם. הפציר בנגינה

רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ, ביקש בתחינה. 

תָּמִיד גָמְלֵם. קיווה ושתק.

ופתאום החסיד ראה ממרחק,

מכיוון הלבנט.

התקרב איש פדנט

החסיד התעטש,

מצונן. זה מה יש.

והאיש אמר לו ״שטפנשט״

החסיד איזה פלא. מיד והבריא

את כל חצרו, אל האיש הוא הביא.

והאיש. הפדנט מלבנט

סיפר לכל העדה על ״שטפנשט״

על כוחו של צדיק,

על האל הוותיק.

על כוחה של ברכה

על עולה של תורה

על לימוד של גמרא

על שינון של משנה

על ברכה וסגולה

על קמיעות וצדקה

(ואז)

החסיד לשמיים פנה,

חֲסִין קָדוֹשׁ, שמעתי קולך.

אמר לו תודה,

בירך הוא ברכה,

בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ

(ואמר)

נאמנו מאוד עדותיך,

סגולות וקמיעות לכל דורשיך

יָחִיד גֵּאָה,

לְעַמְּךְ פְּנֵה,

כולנו כאן זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ. 

(והוסיף)

שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ

ברכות וקמיעות לכל ילדינו.

בוחן כליות.

נורא תהילות

מאז ועד היום יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת 

(לבסוף)

ומאז עד היום, כל אחד

שאולי מרגיש הוא לבד.

הולך לקברו של הצדיק

כי ״שטפנשט״ הוא כבר עסק ותיק.

לאישה עקרה.

בחורה רווקה.

לבחור מכוער.

לטיפוס לא מוכשר.

לילד חולה.

לבתולה בת שישים.

לגבר בוכה.

עם המון נמשים.

לנער מחוצ׳קן

לעלם לבקן

לבחור מגמגם

לחירש. לאילם.

לפיסח. גידם.

לקירח נמוך.

אנורקס וטיפש

לשמן כמו פוך.

כל עם ישראל וגם קצת הגויים

כולם. כולם. כולם. 

ברכה מ״שטפנשט״ מבקשים.