איך נוצר מנהג -חלק ג'-שטריימל-הגרסה המצונזרת

(מתוך הספר העתידי "על מנהגים וצדיקים במכונת כביסה" )

מעשה בחסיד-רב גדול וביישן.

שאל היער צעד, די מזמן.

זה היה בפולין,

כן, זה קצת לא אמין.

אך בכל זאת, סיפור קצת יָשָן.

בֵיִצְרוׂ, אל היער הוּבַל,

שם חיכתה נערה. מֵאוּרַל .

אם היה זה בחור,

אז אבוי לסיפור,

הוא היה כבר מזמן ונפסל.

על גזע כרות ישבה יינטל,

היא הייתה היפה של השטעטל,

עם זר של קוצים,

על ראשה המקסים,

הציעה לנחמן קצת פטל.

נחמן היה קצת נבוך,

אשה של ממש, אוי אברוך.

חלציו בערו,

שערות הסתמרו,

מסתכל הוא על יינטל ב-רוך.

ינטל אחזה בחסיד,

בערה כמו אש התמיד,

נצמדה לבחור,

שדלק כמו גפרור,

שום דבר את ראשה לא הטריד.

החסיד כל כך ונבהל,

צעק וברח, כה אומלל,

החיות נבהלו,

העצים נרעדו

על ראשו צנח אז שועל.

החסיד מושפל ובזוי,

מיד ופצח בוידוי,

חטאתי אלי,

ידעתי פשעי,

לא הרגיש בזנב התלוי.

אל השטעטל צעד, מבולבל

הוא טרם הרגיש בשועל,

לא שם לב לקטנות,

הוא עסוק בגדולות,

בוידוי, קבלה, חרטות.

חסידיו הרבים ברחוב,

ראו את רבם מקרוב,

עם זנב השועל,

על ראשו המוצל,

מה זה דֶבֶר? אולי זה עַרוב?

אז פנה בפנים חתומות,

יעקב מנדל, בנוי תלפיות,

זה מקסים, הוא אמר,

לא יבין זאת שום זר,

יש אומרים נטיות הפוכות

ולרב, רק, דרך אגב,

על הראש יש עדיין זנב,

לא חש במהומה,

לא מרגיש מאומה,

מבויש, מרגיש כמו גנב

אז יעקב מנדל, בחור תלפיות,

טופף לו, מעדנות,

עם כל החצר 

אל היער מיהר,

לאסוף ומיד קצת זנבות,

ומאז כלום ת'שטעטל מרתיע,

לא קוזאק, לא פריץ, לא שריעה,

כל בחור, כל חסיד,

רק נשוי, לא יחיד

לבית כנסת עם שטריימל מגיע.