ואז הגעתי להופעת השקה של ״תפילה ליחיד״ דיסק הסולו הראשון האדיר של אביב גדג׳. לפני כן, כבר הייתי בעשרות הופעות של אלג׳יר, ההרכב שלו יחד עם גבריאל בלחסן זצ״ל. כבר שמעתי גיטרות בחיי. אני מכיר גיטריסטים. אני בעצמי גיטריסט חובב.
גיטרה מובילה בלהקת ״ברכת המזון״ עם הלהיט האולטימטיבי ״חבל שאת לא מוכרת(כי אז היה לך עודף)״ אבל לא חשוב עכשיו! הופעת ההשקה התחילה ואז נשמטה לי הלסת. לא שמעתי דבר כזה בחיים שלי, הגיטרה של רון בונקר עשתה בי שמות.
עם לסת שמוטה הבנתי שאני רואה את הגיטריסט הכי טוב שיצא לי לראות. הרגש. העוצמה. הכשרון. זה היה מדהים. מדהים ומתסכל. הגעתי הבייתה אחרי ההופעה ואמרתי לגברת שזהו. אני לא יכול להחזיק גיטרה אחרי מה שראיתי. אני שורף את כולן. שניה לפני שעשיתי ל״ג בעומר עם עצים משובחים, היא צעקה לי ״עצור! מה נראה לך שאתה עושה?!״
שורף הכל, עניתי.
״שום שורף ושום נעליים. מי נראה לך ינגן השבוע בקומזיץ של גן גפן, אה?״
תגידי לוישקובסקי.
״מה פתאום וישקובסקי! רק אתה! חוץ מזה הוא לא יכול, הוא בחו״ל״
לא שרפתי.
מאז, הייתי בעשרות הופעות בהן מר בונקר ניגן ולאחריהן הצלחתי בקושי רב להתגבר על הדחף לשרוף את כל הגיטרות שלי.
יום אחד, לפני כמה שנים, הזמנתי גיטרה מחנות בשם ״רעש געש״ שמאז הספיקה להיסגר, בעודי משלם על ה reverend jetstreem 290 שלי, טבין ותקילין, נכנס לחנות מר בונקר בכבודו ובעצמו כדי לרכוש גם הוא את אחת מהגיטרות. בעודו פותח את כל המגברים בחנות ומנגן סשן שלם, אני, בחור מבוגר לכל הדיעות, עמדתי בצד כמו ילד קטן, מעריץ מבוייש שרואה את הגיבור גיטרה שלו ואין לו אומץ להגיד אפילו שלום. אחרי כמה דקות, נמלטתי מהחנות והלכתי לקנות מצית.
הגעתי הבייתה ושוב, ממוקד מטרה הלכתי לגיטרות, הדלקתי את המצית ורגע אחד לפני המפגש המתבקש בין אש לעץ מהגוני, הגברת צעקה לי ״התחרפנת לגמרי?! מי נראה לך ינגן במסיבת הסידור של כיתה א׳, אה? מי? ״
תתקשרי לבונקר. אני בחוץ. לא בעניין יותר.
״מה בונקר? איזה בונקר בראש שלך? ההודי מתומר יוסף? לא מספיק גררת אותי להופעה הזאת עם חבורת התימניות שהתחילה לצעוק, אתה עכשיו אומר לי להתקשר אליו?! שכח מזה, אתה מנגן״
התימניות היו סבבה! תתקשרי לוישקובסקי, שינגן הוא.
״נראה לך? אתה הגיטריסט במסיבת הסידור! חוץ מזה וישקובסקי לא יכול, הוא בחו״ל״
עוד פעם חו״ל?! אוף. לא שרפתי.
לא שרפתי אבל הבנתי למה אני כל כך אוהב את רון בונקר. הוא הגיטריסט הכי טוב שיצא לי לשמוע ולראות ואני ראיתי ושמעתי המון, אבל העיקר הוא שבזכותו הבנתי סוף סוף מה היעוד שלי.
הגיטריסט הרשמי של גן תאנה!
כשוישקובסקי בחו״ל.
גיטרה מובילה בלהקת ״ברכת המזון״ עם הלהיט האולטימטיבי ״חבל שאת לא מוכרת(כי אז היה לך עודף)״ אבל לא חשוב עכשיו! הופעת ההשקה התחילה ואז נשמטה לי הלסת. לא שמעתי דבר כזה בחיים שלי, הגיטרה של רון בונקר עשתה בי שמות.
עם לסת שמוטה הבנתי שאני רואה את הגיטריסט הכי טוב שיצא לי לראות. הרגש. העוצמה. הכשרון. זה היה מדהים. מדהים ומתסכל. הגעתי הבייתה אחרי ההופעה ואמרתי לגברת שזהו. אני לא יכול להחזיק גיטרה אחרי מה שראיתי. אני שורף את כולן. שניה לפני שעשיתי ל״ג בעומר עם עצים משובחים, היא צעקה לי ״עצור! מה נראה לך שאתה עושה?!״
שורף הכל, עניתי.
״שום שורף ושום נעליים. מי נראה לך ינגן השבוע בקומזיץ של גן גפן, אה?״
תגידי לוישקובסקי.
״מה פתאום וישקובסקי! רק אתה! חוץ מזה הוא לא יכול, הוא בחו״ל״
לא שרפתי.
מאז, הייתי בעשרות הופעות בהן מר בונקר ניגן ולאחריהן הצלחתי בקושי רב להתגבר על הדחף לשרוף את כל הגיטרות שלי.
יום אחד, לפני כמה שנים, הזמנתי גיטרה מחנות בשם ״רעש געש״ שמאז הספיקה להיסגר, בעודי משלם על ה reverend jetstreem 290 שלי, טבין ותקילין, נכנס לחנות מר בונקר בכבודו ובעצמו כדי לרכוש גם הוא את אחת מהגיטרות. בעודו פותח את כל המגברים בחנות ומנגן סשן שלם, אני, בחור מבוגר לכל הדיעות, עמדתי בצד כמו ילד קטן, מעריץ מבוייש שרואה את הגיבור גיטרה שלו ואין לו אומץ להגיד אפילו שלום. אחרי כמה דקות, נמלטתי מהחנות והלכתי לקנות מצית.
הגעתי הבייתה ושוב, ממוקד מטרה הלכתי לגיטרות, הדלקתי את המצית ורגע אחד לפני המפגש המתבקש בין אש לעץ מהגוני, הגברת צעקה לי ״התחרפנת לגמרי?! מי נראה לך ינגן במסיבת הסידור של כיתה א׳, אה? מי? ״
תתקשרי לבונקר. אני בחוץ. לא בעניין יותר.
״מה בונקר? איזה בונקר בראש שלך? ההודי מתומר יוסף? לא מספיק גררת אותי להופעה הזאת עם חבורת התימניות שהתחילה לצעוק, אתה עכשיו אומר לי להתקשר אליו?! שכח מזה, אתה מנגן״
התימניות היו סבבה! תתקשרי לוישקובסקי, שינגן הוא.
״נראה לך? אתה הגיטריסט במסיבת הסידור! חוץ מזה וישקובסקי לא יכול, הוא בחו״ל״
עוד פעם חו״ל?! אוף. לא שרפתי.
לא שרפתי אבל הבנתי למה אני כל כך אוהב את רון בונקר. הוא הגיטריסט הכי טוב שיצא לי לשמוע ולראות ואני ראיתי ושמעתי המון, אבל העיקר הוא שבזכותו הבנתי סוף סוף מה היעוד שלי.
הגיטריסט הרשמי של גן תאנה!
כשוישקובסקי בחו״ל.
מצחיק... וגם נכון! רון בונקר באמת ענק
השבמחק