דתיים

יש בחור דתי אחד כשכל פעם כשהוא רואה אותי הוא מחייך חצי חיוך ושואל אותי ״ מה נשמע חמסרה אלף?״ יען בא להגחיך אותי בעקבות אחת מהשיחות שהיו לנו לגבי צער בעלי חיים בתעשייה שידועה בין היתר בגריסת חמש עשרה אלף אפרוחים ביום( תעשיית הביצים).
ואולי כבר כתבתי את זה אבל בתור אחד שמחובר לעול מצוות ומבין את המשמעות של אותו עול עניין הויתור על מצוות צער בעלי חיים מצד רוב המגזר הדתי תמיד מפתיע אותי.
לחילוני, שאין מעליו מערכת חוקית דתית והוא מגבש לעצמו אמות מוסר כפי שהוא משיג אותן, עם חשיבה עצמית וחתירה אל האמת העניין בהחלט מורכב ומסובך, זה הוא מול היקום, מול התרבות, מול כל מה שהנחילו לו הוריו וסביבתו, שם הוא צריך למצוא את עצמו ולבנות זהות.
אבל לדתיים, המקבלים על עצמם עול מצוות, העניין הזה אמור להיות פשוט.
הרי עובדתית יש צער בעלי חיים עצום היום. אין כאן ויכוח.
לא ניתן להתווכח עם התחקיר על משחטת דבאח.
לא ניתן להתווכח עם התחקיר על אדום אדום.
לא ניתן להתווכח עם התחקיר על זוגלובק( שלוש פעמים!!!)
לא ניתן להתווכח עם גריסה המונית של 30 אלף אפרוחים ביום בתעשיית העוף והביצים.
לא ניתן להתווכח עם התנאים הזוועתיים בלולים ושיטות הגדלת תפוקת הביצים.
לא ניתן להתווכח על הפרדת עגל מאימו מיד לאחר הלידה והשלכתו לכלוב בגודל מידותיו לשארית חייו הקצרצרים. יש איסור מפורש לכך בתורה.
לא ניתן להתווכח על הצער הרב הקיים במשלוחים החיים מאוסטרליה.
אלו הכל עובדות. לא ניתן להתווכח איתן ולכן,
עובדתית יש צער בעלי חיים עצום בימינו.
עובדתית רבנים יודעים על זה ושותקים.
עובדתית רבנים מכשירים את השרץ ומוסיפים שמן לגלגלי המכונה שחלילה לא יעצר התזרים ל״משגיחים״ ולשוחטים ולרבנות.
עובדתית, דתיים בימינו בוחרים את המצוות שלהם.
עובדתית. כולם, רבנים וצאן מרעיתם עושים בעיקר מה שנח.
עובדתית, רוב הציבור הדתי מתעלם קטיגורית מהמצווה הזאת.
לדתיים העניין אמור להיות פשוט כי אם בכל זאת לא בחרנו בעצמנו, לפי אמות המוסר שגיבשנו לעצמנו, לוותר על מוצרי סבל אזי באה התורה ומצווה אותנו לעשות זאת. חד משמעית. בלי פרשנות. לא מנהג. חוק. דאורייתא.
אז למה בוחרים בכל זאת לעבור את העבירה הזאת?
העניין הזה תמיד מפתיע אותי כשמדובר בדתיים.