״דיר
באלאק אתה מוציא מילה! שמעת?! ״
חבל לך
על הזמן, גם אם אני לא אוציא מילה יעלו עלייך.
״לא
יעלו. אין סיכוי, בדקתי הכל, שמעון, הכהן היחיד שלהם נסע לאומן וזאת ההזדמנות
היחידה שלי. יש להם בבית הכנסת שמונה לוי, ישראל כמו זבל ורק כהן אחד שעכשיו משתטח
אצל רבינו. תבין, אין שום סיכוי שאני אעלה לתורה בצורה אחרת. שום סיכוי!״
אבל ככה?
לרמות ציבור שלם? למעול באמון שהם נותנים לך? אתה אורח כאן.
״עזוב
אותך. לקח לי שנה למצוא בית כנסת עם כהן בודד ושאף אחד לא מכיר אותי בו ותאמין לי,
מה שחשוב זה שיהיה מי שימלא את התפקיד. שישחק את המשחק. שימשיך את שושלת הכהונה.
אתה רוצה להשאיר אותם עם מפח נפש של לוי במקום כהן? פעמיים לוי ברצף? זה לא יהיה
שלם בלי כהן. אני בכלל עושה להם טובה.״
אה,
עכשיו זאת טובה? אני לא מבין איך אני תמיד נגרר לכל השטויות שלך? איך? מה היה לי
רע בבית כנסת שלי הבוקר?
״תקשיב
אגואיסט. אתה לוי. אתה עולה לתורה פעם בשבוע. אני? הפעם אחרונה שראיתי קלף מקרוב
היה אחרי ששיקרתי לסמי. הגבאי. אמרתי לו שעברתי ניתוח קשה להוצאת התריסריון
ואני חייב לברך הגומל. אתה מבין? תריסריון! אין לי מושג אם יש בכלל איבר כזה אבל
בזכותו הצלחתי לגנוב עליה, עכשיו אני עולה ושום דבר....״
(ששששש)
״ושום
דבר לא יעצור אותי! לקח לי שנתיים למצוא בית כנסת עם כהן אחד ועכשיו הודות לרבינו
הוא לא כאן.״
טוב
בסדר, תעשה מה שאתה רוצה, בכל אופן שתדע לך שכהן זה בדנא. יש להם גן מיוחד משלהם,
לא כל אחד יכול להיות.
"אז
מזל ששבת היום והם לא יכולים לעשות לי בדיקת דם. תבין. מישהו צריך להמשיך את
השרשרת, לשמור על הגחלת... "
(ששששש)
״בסדר
ששש בסדר. אני עולה. שמעת?! זה הסיכוי היחיד שיש לי. אני לא רב. לא זקן. לא חכם.
לא קרוב משפחה שהגיע מרחוק. לא חתן. לא דוד רחוק, לא דוד קרוב, לא אבי הבן, לא אבי
הבת. לא אבי כהן.
(שששש)
״שו שו
כל הזמן שו. תתפלל בשקט. אז אתה מבין? אני סתם. לא אח בכור, לא מתפלל הדוק, לא דוד
עם הילה של מסתורין. סתם דוד. סתם אחד שהסיכוי היחיד שיש לו לעלות לתורה בחגים או
בשמחות משפחתיות יהיה רק אם יקבעו חזל״נו העתידיים עליית 'בינוני' רק ככה יש לי
סיכוי. וזה לפחות יהיה חינם. בלי ח״י שקלים, בלי כ״ו זוזים. בלי ל"ו שקלים
בשקל הקודש. חינם. מי ירצה עלייה כזאת? מי מוכן להצהיר על עצמו קבל עם ועזרת גברים
על בינוניותו? רק אני. למען המצווה מוכן. כן. זהו. זה בדיוק מה שצריך לעשות, עליות
כהן לוי ישראל ובינוני. ואז, סמי. הגבאי. יקרא בעזרת גברים, בקול גדול שישמע
למרחוק לפחות עד לעזרת נשים״
בעזרת
השם
״בטח בעזרת
בשם! שיעמוד ישי (שאין בו שום ייחוד שהוא לא אח בכור ובטח שלא סבא ולא דוד
פנטסטי ולא חילוני מחמד אלא סתם אחד שברק ההצלחה לא דבק בו וזוהר בתי מדרש לא ניכר
הימנו) בן מרדכי לעליית בינוני. ברוך אשר נתן מחכמתו לאחרים ולא לכולם העניק בינה.
ולפני
שאני ארד מההיכל. סמי לא ישכח לברך ולהודיע קבל עם וחזן, שמתנדב הבחור, ירא השמיים
ונורא העליליות, בעזרת השם ובלי נדר וטל״ח, ארבעים ושמונה שקלים לבית הכנסת שהם
גימטריא של מח. אמן סלה.״
טוב טוב
חלאס, תתכונן, תיכף כהן ואחר כך עפים מפה ואל תעז אפילו לחשוב על להישאר לברכת הכהנים.
שם בטוח יעלו עלייך.
״סגרנו.
תקשיב. זה לא סתם. זה עקרוני. נמאס לי להיות החוטב עצים ושואב המים של כל אלה
שעולים קבוע. אני גמרתי עם להגביה ולגלול, גמרתי עם זה! לא בא יותר לבית הכנסת
בשביל לעשות להם את העבודה השחורה, שהם יתפננו להם עם הקריאה והילת הברכות ואני
אזיע? ומילא, להגביה פרשה בספר ויקרא, אבל האזינו? פעם אחת סינג׳רו אותי בהאזינו,
שבועיים יד שמאל הייתה תפוסה. ואתה יודע מה? אם כבר לבחור אנשים לעלות
לתורה, אז אני,אם הייתי גבאי, הייתי מעלה רק בינוניים כמוני. חוטאים. בין אדם
למקום, לחברו, לחברתו, לכל מה שיש. דווקא אנחנו צריכים לברך. דווקא אותנו צריך
לקרב, לא את המקורבים ממילא ואלו שזכו לכל השפע שיש. בכמה הזדמנויות כבר יוצא לנו
לברך? הא? כמה? בר מצווה ואז פה וקצת שם? אפילו בבר מצווה בקושי יצא לי.״
(שששש,
פה לא מדברים)
״למה?
פרשת כי תבוא. קללות יותר קשות מהיציע המזרחי בטדי. הגבאי לא הסכים שילד זך ותמים
יחשף לזה. נתנו את זה לאהרון סווארי מתנדב הקללות הראשי של בית הכנסת גיבורי ישראל
באשקלון ובאורח פלא מאז שהוא התחיל עם זה העסקים שלו פרחו והוא הפך עשיר.״
(יש
כהן?!)
קריאת
הגבאי פילסה את דרכה בין כל ראשי הלווים ומעל לאלו הישראלים, ישר אליי. כן. זה
הרגע שלי. הוא הגיע. נעמדתי מיד במקומי וצעקתי
״כן״
היה נדמה
לי ששמעתי הד אך ההתרגשות וגודל המעמד לא נתנו לי להתעמק בזה, נחוש התקדמתי אל עבר
הבמה ורגע לפני שדרכתי על השטיחון הפרסי המקורי שנתרם לעילוי נשמת בר מינן כלשהוא
ונמצא לרגלי במת בית הכנסתבואכה קלף חום וחרדת קודש ראיתי מולי את סיבת ההד. מיקי,
מהבית כנסת שלי, שברגע אחד של חוסר תשומת לב הצליח להשתחל ביני לבין ספר
התורהונעמד, עטוף בטלית ובשקר, אחוז בגדי בוץ ורמיה ליד הקורא וכולו חיל ורעדה.
מודע לגודל המעמד ולהשלכות הכבדות של מעשיו הרכין מיקי את ראשו, עצם עיניו ובירך.
בירך את הברכה שהייתה אמורה להיות שלי. שלי!
כך
תוכנית ההשתלטות שלי על עליית כהן בבית הכנסת שבמקלט באשכולי פז באשקלון ירדה
לטימיון. מיקי הזה. תמיד רגע לפני היה צץ. חצוף. משחק אותה כהן כדי לעלות לתורה.
איך שוועתנו תעלה השמיימה כאשר יש בינינו שקרן שכזה? והרי הוא ישראל בן ישראל
שמונה דורות אחורה לפחות. קמצוץ כהונה אין בו וגם לא יהיה בו. מת היה להיות לוי.
מת. בקושי ישראל הייתי נותן לו להיות. בקושי ישראל. מגיע לבתי כנסת שאין בהם כהן
כדי לגנוב עלייה. חצוף.שבת הבאה, בעזרת השם, יברך הגומל. אין לו בושה. בינוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה