חתולים

ועכשיו, 862 מילה על נושא חשוב מאוד, לא כולל משפט זה. 
לפעמים, כשהרהורים של אחר הצהריים תוקפים אותי, כך סתם כשאני מתחרדן בגינה, אני מוצא את עצמי מודאג, כי הרי להבדיל מין ההרהורים היומיומיים הרגילים אני נתקף לעיתים בהרהורי בלהות, הרהורי זוועה, הרהורים שמכילים בתוכם כל כך הרבה רוע וזימה, כל כך הרבה ציניות, הרהורים, בהם מתקיימת העובדה שהילדים שלי, אולי ברגעים אלו ממש יכולים להיתקל ברוע המוחלט ואולי, חלילה, לא אהיה שם בשבילם והרי הם כל כך תמימים וטהורים והמפלצת כל כך גדולה ובימינו, ידוע שלא ניתן למנוע את המפגש הידוע מראש אלא רק למזער נזקים לכשיהיו שם,  וכשיגיע היום, כך אני מקווה, הם יוכלו לו, לרוע הצרוף ויבינו שהם במקום הלא הנכון ובזמן הלא הנכון ופשוט ידעו לצאת בכוחות עצמם ולהתמודד. זה בכל מקום, זה קורה בכל רגע, לפעמים במקרה, לעיתים בכוונה.

סרטוני חתולים . 

אם ישנה סיבה אחת שבגללה צריך לסגור את האינטרנט, הסיבה היא סרטוני חתולים.

האינטרנט הולך למות, הוא בתהליכי גסיסה והוא עושה מיאו. 

זה תוקף אותנו מכל כיוון, מחברים לעבודה, מדודה פנינה, מאנשים שבחיים לא ציפית שזה יקרה להם ולפתע אתה מקבל קישור לחתול מתוקי שעושה תעלול מקסים. אז חבריי החביבים, לא, לא ולא. זה לא מקסים. זה דוחה, זה נורא, זה מחפצן אותי כבן אדם. 

אני יושב לי בגינה, חושב על חיפושיות זבל ומין דברים יומיומיים שכאלה והם? מרשים לעצמם ללכת לידי, על הגדר, על הדשא, בפחים. כל כך בטוחים בעצמם, עם השפם המגוחך הזה שלהם והאף המורם שאומר ״אני ואפסי עוד״, עם המבט המתנשא וההליכה האיטית שצועקת "כוחי ועוצם ידי".

צועדים להם אל הגינה באיטיות ובאף מורם משל היו לוחמים שחזרו עכשיו משדה הקרב ומבקשים לעצמם את הכבוד הראוי להם. חתולים, חיה מעצבנת כל כך בעטיפה מתוקה. 

פעם אהבתי חתולים, בילדותי אף גידלתי כמה, כשראיתי גורי חתולים תמיד שמחתי לקראתם.

עם השנים הבנתי, בעזרתה האדיבה של האישה וסיוע ציפורני מספר חתולים שלא אהבו שהתקרבתי לצלחת האוכל שאני(!) נתתי להם, שבתוך העטיפה המתוקה מסתתרת מפלצת. 

מפלצת שלא יודעת שובע. 

החתולה (במלעיל) תמיד תתייחס אליך באדנות, היא הפטרון, היא בעלת הבית. היא בטוחה שהיא זאת שקנתה את הנכס והיא זאת שחתומה על כל המסמכים של המשכנתא. מנכסת לעצמה כל חלקה שפעם הייתה שלך. 

וזהו, ידידיי, ההבדל העיקרי בין חיה בלתי נסבלת בעליל לבין ידידו הטוב ביותר של האדם, בעוד שלכלב תמיד תהיה את הצניעות והכרת הטוב על האוכל והדאגה, לחתול זה מובן מאליו, הוא השליט, הוא האדון. מסתובב לו עם הגב הקמור והמטופש שלו והליכת ה״תעצרו אותי עוד רגע לפני שאני טורף כאן מישהו״ ומשפריץ בוז לכל כיוון.  כל כך מלא בעצמו. בז לכל מה שהוא לא הוא. 

וכנראה בגלל ההרגשה הזאת שהחתול חש כלפי עצמו הוא תמיד מופתע ממה שקורה לו או מסביבו. אם במקרה עברת לידו והוא לא היה מוכן לזה מיד חתולנו יקפץ קפיצה מטורפת במקום, הכל בהגזמה. בלי פרופרציה, דרמה קווין. אף אחד, לאורך כל ההיסטוריה לא שמע על חתול שמת מוות טבעי. אין תיעוד בשום מקום על חתול שמת בשיבה טובה.

אין חיה כזאת. מכירים חתול שהלך לישון ופשוט לא קם? מיאו, גורנישט. 

המשפט "ילדים, מיצי ממש זקן וכנראה זה הלילה האחרון שלו איתנו, בואו נחזיק כולנו ידיים וניפרד ממנו" מופיע רק בסרטי מדע בדיוני. 

עם חתול זה תמיד נגמר בהפתעה ותמיד, אבל תמיד, טרגדיה. 

המשאית שפתאום הגיחה מהפינה, האופנוע שהחליט לפנות ימינה, עמוד החשמל שצץ פתאום באמצע הדרך, החוטים החשופים של אותו עמוד חשמל שהיה חייב חתולנו להתחכך בהם. גרררררר. בזזזז. 

ההתחשמלות, המעיכה, הדריסה, הגזזת, דלקת העיניים, הקרב על הנקבה. עשרות מיתות בית דין.

טעה שלמה ארצי שאמר שחתול מחשב את קיצו לאחור, לא מחשב ולא ציפורניים, את זמן מותו של החתול לא ניתן לחשב. קיצו תמיד קרוב מהמתוכנן, קיצו תמיד נמצא מעבר לפינה. 

חוק מספר 1 בתקנון ועד החתולים להתנהגות בשטח בנוי מחייב חתול שפוגש כביש להמתין לפני חציית הכביש עד הרגע שבו המשאית מגיעה.

תדמיינו שריפה ביער, כל חיות היער בורחות, יוצאות מהיער ורצות לעבר הכביש היחיד באיזור שעליו נוסעת מכונית אחת ביום, בדרך מצטרף חתול, כולם חוצים את הכביש, אריות, עדר פילים, תאו בהמונים, נחשים וצבים. לאחר דקות ארוכות ענן האבק מתפוגג ועל הכביש חתול דרוס וקרביים בחוץ. חתול זאת האמא של הסטיות תקן ואם כבר מדברים על סטיות אז כמה רעש לעזאזל, השם יקום דמכם, הם עושים לפני שהם נותנים עבודה? 

הם מתרגלים טנטרה חתולית? לכו הביתה שלכם.

סקר שנעשה בקרב נהגי משאיות מצא שהמשפט הנפוץ ביותר בקרב אוכלוסייה זו הוא:

"מה זה היה? באמפר? ( מבט במראה) לא. חתולה." 

סקר שנעשה בקרב כבאים מצא שהם מורידים יותר חתולים מעצים ועמודי חשמל מאשר אנשים מבניינים בוערים. 

סקר שנעשה בקרב בעלי חתולים מצא שהדבר שהם מאבדים מיד אחרי גרביים זה את החתולים שלהם עצמם. 

אומרים שחתול תמיד נופל על הרגליים, אבל לא שואלים למה לעזאזל הוא כל הזמן נופל, מכל מקום ומכל גובה ומה זה עוזר לנו שהוא נוחת על הרגליים אם מיד אח"כ עוברת משאית?  "מה זה היה? באמפר? (מבט במראה) לא. חתולה." 

סקר שנעשה בקרב אימהות מצא שהמשפט שהן אומרות מיד אחרי "מאמממי, עשית קניות?" הוא "תיזהר, אל תלטף אותו עכשיו, הוא אוכל!" 

אתם מבינים? החתול אוכל אז אנחנו לא מפריעים, החתול שותה ואנחנו ממתינים, החתול עייף? אנחנו בשקט, ששש, שלא יתעורר, הוד מעלתו, נפוליאון של חיות הבית, נמר צעצוע, אלן דלון של בעלי החיים. תמיד מהלכים לידו על קצות האצבעות. שמא. פן. שלא יבולע.

אתה מאכיל אותו ויודע שהשריטה יכולה להגיע כל רגע, אתה מלטף אותו ויודע שהוא חושב שהוא מקבל את מה שמגיע לו.

חיה מבאסת, באמפר מהלך.

מין הרהורים כאלה של אחר הצהריים.