במרוץ תנ"ך –תש"ח הכל זה עניין של מספרים .
קמים ב-5 , 7 בלטרון ,ב- 9 זינוק , 6 רצים ,קבוצה אחת , 208 ק"מ , 24 שעות, 4 קטעים לכל אחד , לי יש 32 ק"מ.
פגשתי את הקבוצה, "על כנפי הרוח " בלטרון , מתרגשים , נרשמים , מצטלמים . אדרנלין .
מיכל מתחילה את המרוץ וכבר אנחנו בדרך לנקודה הבאה . תום תחליף אותה בנחשון . איש המודיעין עודד יחליף אותה בבקוע , נח , איש הברזל ,יחליף אותו בנווה שלום , אני אחליף אותו במסילת ציון והחייל שגיא , הבן של נח , יסגור את הכח בבית מאיר,ככה 4 פעמים לאורך ולרוחב כל מטה יהודה,24 נקודות שונות. נקודות היסטוריות שכולנו גדלנו עליהן . 24 שעות . עוד יממה ואנחנו אצל חליל אוכלים חומוס .
קטע 1 – 7.1 ק"מ מסילת ציון , דרך בורמה .
לא הגעתי לפגישת לוגיסטיקה לפני המרוץ והנקמה לא איחרה לבוא . קיבלתי את "דרך בורמה". קטע הריצה הקשה ביותר שעשיתי בחיי . הקומנדקרים שניסו לפרוץ את הדרך לירושלים בתש"ח נתקעו בעלייה וגם אני . האדרנלין של תחילת המרוץ מחזיק אותי בקילומטר הראשון ואז זה התחיל . מסלול שכל קשר בינו לבין ריצה מקרי בהחלט .עלייה תלולה שלא רואים את הסוף שלה. אינסוף נשמע מאוד רומנטי , אפילו במתמטיקה , אבל כנראה שרומנטיקה זה עניין של גיאוגרפיה ובעיקר של טופוגרפיה . העלייה נעשית תלולה יותר ואני מיואש יותר.קצב 9 , 8.5 , 8 , 7.5 עוד צעד ועוד צעד . כולם סביבי מתחילים ללכת , אני מתדרדר בעלייה . מנסה בכל זאת למשוך עוד קצת עוד צעד וזהו גם אני מתחיל ללכת והחום של הצהריים לא עוזר , 200 מ' של הליכה שהייתה קשה לא פחות וממשיך לרוץ , אין ברירה .
הג'יפ של המארגנים משלב 4X4 ומתקדם באיטיות בעלייה . אני והג'יפ ,אני והג'יפה . 6 ק"מ של עלייה אכזרית . הנקמה של הקבוצה הוגשה חמה ומיוזעת . הגעתי לסוף הקטע בדיוק שכריס מרטין מקולדפליי מודיע שהוא שומע את פעמוני ירושלים , גם אני , viva la vida , פרצתי את הדרך , בית מאיר בידינו ,אני מאושר ,החייל מחליף אותי , רוץ ילד , רוץ .
קטע 2 – נתיב הל"ה, 6.3 ק"מ .
הסבב השני כבר התחיל ,מיכל כבר הספיקה לנקוע את הרגל אבל ממשיכה לתת עבודה , תום לא רואה בעיניים , טוחנת את המסלול , עודד הספיק להיות בעבודה ולחזור לריצה שלו . נח עכשיו בריצה . שגיא ואני יוצאים שעה לפני הזמן כדי להספיק קפה לפני הריצה שלנו . מגיעים לנתיב הל"ה . 35 לוחמי הפלמ"ח וההגנה שנפלו כאן בדרך לגוש עציון יכולים לחייך להם בסיפוק ,המקום שוקק חיים, אנחנו מוציאים כסאות נח והחייל מתחיל לתפעל את הפק"ל . ללא ספק הבחור מוכן למילואים,עושה קפה מצוין .החושך יורד ואני מתארגן על הציוד, עכשיו מצטרף לעסק גם פנס ראש . הריצה יחסית קצרה ,מתחילה טוב, אני מפצה על הסיוט של הצהריים . המסלול בהתחלה נוח , קצב 12 , חשוך , אין ירח היום , ראש חודש מרחשוון , רואים רק 2 מטר קדימה , שומע את כל חיות הלילה המתעוררות , עכבר מבוהל בורח מהמסלול רגע לפני שאני דורס אותו . אני מתחיל ליהנות מהאירוע , לא לאורך זמן . עברתי 4.5 ק"מ והטופוגרפיה מכה שנית. מתחילה עלייה ארוכה ומייגעת אבל אני יודע שזה רק ל – 2 ק"מ , גבריאל בלחסן מודיע לי מהנגן שהוא בתוך הצינורות ,רציתי לענות לו שגם אני אבל לא היה לי כח , תיכף אני מסיים . איפה החייל ?
קטע 3 – 10.5 ק"מ , יער חרובית .
2 בלילה , חושך מוחלט , פנס הראש מאיר לי 2 מטר קדימה . לדים ירוקים ושלטים מחזירי אור מסמנים את הדרך . השיר של avicii מתחיל בדיוק בזמן , Feeling my way through the darkness , מסלול יחסית סביר , בחלקים שבהם אני לא מתבוסס ברגבים של השדות שמסביב ליער אני רץ טוב , קצב 12, קצב 13 . אחרי 3 ק"מ ,צרחות של תנים חותכות את האוויר , הם ממש קרובים , אני רץ לכיוון שלהם והצרחות נחלשות . הם לא רוצים להתעסק עם המוזרים האלה שרצים באמצע הלילה .
Avicii ממשיך ומודיע So wake me up when it's all over , מי ישן בכלל ?
אחרי 5 ק"מ אני מוציא את המצלמה ומצלם חצי דקה של וידאו שיבינו בבית מה זה לרוץ בחושך מוחלט ביער , תמונה אחת שווה אלף נשימות . אחרי 53 דקות חברתי לחייל , אפוד זוהר , פנס ראש , קטע שלישי . קדימה הסתער .
קטע 4 – 8 ק"מ מצפה הראל.
7 בבוקר , ריצה אחרונה , מגיע למצפה הראל , מתארגן לריצה ומשאיר ברכב את שגיא שנרדם , אבא נח כבר ייקח אותו לנקודה שלו . ליד נקודת ההחלפה פגשתי את צ'ארלי , איש ברזל בכבודו ובעצמו ובזמנו הפנוי בסיסט מצוין שמנגן איתי בלהקת "פליטי שייך זייתון " , חיבוקים , כיפכופים וצילומים .נח מגיע ומסיים את חלקו במרוץ. אני יוצא לדרך , קטע אחרון . אני מתחיל אותו טוב , קצב 12 בקילומטר הראשון ואז אתם בטח יודעים מה קרה . עלייה שמופיעה במערכה ראשונה דופקת לך את החיים במערכה רביעית . העלייה קשה ולא מתחשבת , לא אכפת לה שלא ישנת , שבקושי אכלת , שרצת כבר 25 קילומטר . כלום . עומדת שם גאה, שחצנית . שום דבר לא יכול ליישר אותה. מה שהחזיק אותי בקילומטר הראשון היה האדרנלין שנגמר מהר מאוד . זהו , אני גמור , שבור והעלייה לא נגמרת, פתאום אני רואה שלט של קק"ל שמודיע שאני בדרך בורמה . שיט! מה נסגר ? מסתבר שהפעם אני תוקף את דרך בורמה מהצד השני , 1.6 של עלייה שכמעט ושוברת אותי , בזווית העין אני קולט את הסוף שלה ומצליח להתאושש מנטלית ,רץ לאט אבל לא עוצר לרגע . עוד צעד ועוד צעד והגוף כבר לא בעניין בכלל .מרוץ תנ"ך-תש"ח , מירוץ העליות , העלייה הראשונה , העלייה השניה , העלייה השלישית , שיעור היסטוריה שנותן לך את הכל ישר לפרצוף .הגוף סיים כבר את המרוץ מזמן . העצמות , הגידים , השרירים והמח צועקים לי לעצור . לא עוצר .עוד צעד ,עוד נשימה ,עוד נשיפה . מכאן רק הרוח לוקחת אותי , אין כאן שום עניין של כושר , רק החלטה .מזמזם את אביב גד'ג שר "כל צעד הוא צעד חדש , שום דבר לא מת , הכל נשאר חי " אני רץ עוד צעד , לאט לאט, אבל בטוח , הדרך משובשת , סלעים ואבנים ואני ממשיך עם אביב גד'ג " כל אבן שפגעה בי , היא עוד אבן , היא עוד אבן , שאיתה אבנה את הגשר , את הגשר , את הגשר " ועוד איך בניתי את הגשר ,לאט לאט, אבל בטוח והגברת מאפליקציית הריצה של האייפון צועקת לי מתוך התיק ריצה "7 קילומטר" ואני יודע שזה קרוב , עוד צעד , אולי אחרי הסיבוב ? והנה מה שחיכיתי כל כך לראות .
אלפי שלטים היו במרוץ המאורגן להפליא הזה , אלפי חיצים והודעות והתראות אבל אף אחד מהשלטים הוא לא מיוחד כמו השלט הזה ששמו במיוחד בשבילי "עוד 1 ק"מ לנקודת החלפה " , איזה יופי של משפט . צריך להלחין אותו , שירה . עוד צעד , עוד נשימה . עוד 50 מטר ואני מייצר מין תנועת ניצחון מוזרה , נח מוחא כפיים , צ'רלי רץ איתי את השלושים מטרים האחרונים , חליל , אתה יכול להתחיל לטחון את החומוס , אנחנו עוד מעט אצלך .
הגעתי לסוף , יש לי חיוך טיפשי על הפרצוף . מוודא שרשמו אותי בנקודת החלפה ומעביר לשגיא את הצמיד , החייל יוצא למשימה האחרונה שלו ושלנו , אנחנו ניפגש בנקודת הסיום . החיוך הטיפשי עדיין שם .
ככה זה היה , במירוץ תנ"ך תש"ח בכל סופה של עלייה ישנה עוד עלייה ובסופו של דבר הכל זה עניין של מספרים . 24 שעות ,208 ק"מ , מתוכם 32 שלי,מתוכם 16 ק"מ בעלייה, מתוכם 6 ק"מ עליות מתש"ח , 250 ק"מ ברכב,להקפיץ לנקודות , 1 שעת שינה ,1 מקלחת , 2 סניקרס ,2 מנות חמות , עשרות תמרים אגוזים ושקדים , חומוס אחד אצל חליל , 3 נקודות שבירה ורוח אחת שסוחבת אותך כל הדרך עד לסיום.
