מיד כשנכנסנו למלון ראינו מלא בחורות שחומות ומלאות תזזית.
"תגידי כפרה, התימניאדה זה לא באילת?" שאלתי את הגברת.
אולי זה מלון של תימנים היא הציעה.
״אין מצב״, חשבתי בקול, ״לא יכול להיות מלון של תימנים, זה לא אפרטהייד כאן, בכל זאת התקדמנו קצת עם השנים, התערבבנו.
יש תימנים בכל מקום. הייטק, ממשלה, צבא, אפילו הציונות הדתית כבר מכירה חלקית בעובדה שיש אנשים שהם לא אשכנזים. לא, לא יכול להיות שזה מלון של תימנים״.
ובאמת, שעתיים אחר כך, כשירדנו לבריכה ראינו שאלו היו תיירות שבדיות שנמרחו בבוץ שקר כלשהוא של ים המלח. ידעתי שבסוף הן יורידו את המסכה מהפנים שלהן, צבועות.
אחרי ששרפנו את עצמנו בשמש טוב טוב הלכנו לספא, נכנסנו לבריכה החמה וצפנו לנו להנאתנו, אחרי 10 דקות בערך הגיעו הגיבורים הבאים של הסיפור, קבוצה של תיירים מזרחיים, ממזרח גרמניה שאספו במהלך חייהם כל מחלת עור שקיימת על הגלובוס פסעו להם לכיוון הבריכה החמה, חלקם עם עור וחלקם ללא ובעודם מחליקים להם מעדנות לתוך הבריכה שבה צפתי החלה הדאגה לכרסם בשלוות נפשי. שאלות הרות גורל ניקרו במוחי כמו מה בעצם אני אמור לעשות עכשיו? לברוח? להישאר? האם הפטריות מתות מיד כאשר הן באות במגע עם המים החמים והמלוחים או שמא הסביבה החמה דווקא תומכת בהפצתם והתרבותם? המחשבות שלי לא מנעו את פלישת הרייך השלישי לבריכה ומיד אחרי שכל המזרחיים נכנסו פנימה וצפו סביבי החלו תחושות פסיכוסומטיות לתקוף אותי, הרגשתי את הפטריות בכל מקום בגוף, הם זחלו לי בין אצבעות הרגליים, תקפו לי את העורף. מעטה סמיך של חיידקים אפף אותי, היה לי ברור שזה רק בראש שלי אבל גם שם צמחה מושבת פטריות מומצאת, הרגשתי שאני שוחה בתוך צלחת פטרי ענקית.
יצאנו מצלחת הפטרי והמשכנו לניסוי הבא במעבדת הביולוגיה הגדולה ביקום. הג׳קוזי.
פכפוך המים הרחיק ממני את המחשבות הטורדניות, עצמתי את עיניי ונרגעתי. חמש דקות מאוחר יותר, כשפקחתי את עיניי הבחנתי בקלות רבה מדי ב 6 גברים גדולים מאוד, אבל מאוד, מתגרדים ומקרצפים את העור. הצלחתי להבין שהם מבצעים את המלצות הרופאים הצ׳כים שלהם בדבר פטריית הענק שתקפה להם את הגב ובעודם משילים מעצמם את הפטריה ומספר איברים פנימיים אל תוך הגקוז'י ברחתי החוצה כל עוד עורי בי.
משם, מגורד ומצולק נפשית דידיתי אל הבריכה החיצונית.
הגברת כבר חיכתה שם, מתרצת את היעלמותה בכך שלא רצתה להפריע לי בזמן שנחתי בגקוז'י. אמרתי לה שזאת פעם אחרונה שהיא עוזבת אותי לבד עם תיירים מגרד המדינות ואם היא רוצה לצאת שתיקח אותי איתה.
נכנסתי לבריכה, צללתי להנאתי ולפתע נדבקתי לקרקעית, לחי שמאל התמזגה עם מרצפות הבריכה ועין ימין קלטה מהזווית שלה את גורם ההדבקה, הצלחתי לחמוק מהלפיתה שלו ובשארית כוחותיי עליתי לשאוף אוויר. למעלה כבר פגשתי אותו, גלד אדם מזרח אירופאי שחשב כנראה שקפיצה על ילידים פרימיטיביים מקומיים היא המוצא האחרון שלו בדרך להיפטר מהדלקת ועל הדרך מעוד יהודי.
תוך כדי שאני מסנן קללות ובורח מהבריכה הוא ביקש סליחה אבל זה כבר לא שינה שום דבר.
עליתי לחדר.
זהו, אני עם ים המלח סיימתי, שימשיכו את הניסוי בלעדיי, מי שמחפש אותי אז אני עם הגברת, באמבטיה.
"תגידי כפרה, התימניאדה זה לא באילת?" שאלתי את הגברת.
אולי זה מלון של תימנים היא הציעה.
״אין מצב״, חשבתי בקול, ״לא יכול להיות מלון של תימנים, זה לא אפרטהייד כאן, בכל זאת התקדמנו קצת עם השנים, התערבבנו.
יש תימנים בכל מקום. הייטק, ממשלה, צבא, אפילו הציונות הדתית כבר מכירה חלקית בעובדה שיש אנשים שהם לא אשכנזים. לא, לא יכול להיות שזה מלון של תימנים״.
ובאמת, שעתיים אחר כך, כשירדנו לבריכה ראינו שאלו היו תיירות שבדיות שנמרחו בבוץ שקר כלשהוא של ים המלח. ידעתי שבסוף הן יורידו את המסכה מהפנים שלהן, צבועות.
אחרי ששרפנו את עצמנו בשמש טוב טוב הלכנו לספא, נכנסנו לבריכה החמה וצפנו לנו להנאתנו, אחרי 10 דקות בערך הגיעו הגיבורים הבאים של הסיפור, קבוצה של תיירים מזרחיים, ממזרח גרמניה שאספו במהלך חייהם כל מחלת עור שקיימת על הגלובוס פסעו להם לכיוון הבריכה החמה, חלקם עם עור וחלקם ללא ובעודם מחליקים להם מעדנות לתוך הבריכה שבה צפתי החלה הדאגה לכרסם בשלוות נפשי. שאלות הרות גורל ניקרו במוחי כמו מה בעצם אני אמור לעשות עכשיו? לברוח? להישאר? האם הפטריות מתות מיד כאשר הן באות במגע עם המים החמים והמלוחים או שמא הסביבה החמה דווקא תומכת בהפצתם והתרבותם? המחשבות שלי לא מנעו את פלישת הרייך השלישי לבריכה ומיד אחרי שכל המזרחיים נכנסו פנימה וצפו סביבי החלו תחושות פסיכוסומטיות לתקוף אותי, הרגשתי את הפטריות בכל מקום בגוף, הם זחלו לי בין אצבעות הרגליים, תקפו לי את העורף. מעטה סמיך של חיידקים אפף אותי, היה לי ברור שזה רק בראש שלי אבל גם שם צמחה מושבת פטריות מומצאת, הרגשתי שאני שוחה בתוך צלחת פטרי ענקית.
יצאנו מצלחת הפטרי והמשכנו לניסוי הבא במעבדת הביולוגיה הגדולה ביקום. הג׳קוזי.
פכפוך המים הרחיק ממני את המחשבות הטורדניות, עצמתי את עיניי ונרגעתי. חמש דקות מאוחר יותר, כשפקחתי את עיניי הבחנתי בקלות רבה מדי ב 6 גברים גדולים מאוד, אבל מאוד, מתגרדים ומקרצפים את העור. הצלחתי להבין שהם מבצעים את המלצות הרופאים הצ׳כים שלהם בדבר פטריית הענק שתקפה להם את הגב ובעודם משילים מעצמם את הפטריה ומספר איברים פנימיים אל תוך הגקוז'י ברחתי החוצה כל עוד עורי בי.
משם, מגורד ומצולק נפשית דידיתי אל הבריכה החיצונית.
הגברת כבר חיכתה שם, מתרצת את היעלמותה בכך שלא רצתה להפריע לי בזמן שנחתי בגקוז'י. אמרתי לה שזאת פעם אחרונה שהיא עוזבת אותי לבד עם תיירים מגרד המדינות ואם היא רוצה לצאת שתיקח אותי איתה.
נכנסתי לבריכה, צללתי להנאתי ולפתע נדבקתי לקרקעית, לחי שמאל התמזגה עם מרצפות הבריכה ועין ימין קלטה מהזווית שלה את גורם ההדבקה, הצלחתי לחמוק מהלפיתה שלו ובשארית כוחותיי עליתי לשאוף אוויר. למעלה כבר פגשתי אותו, גלד אדם מזרח אירופאי שחשב כנראה שקפיצה על ילידים פרימיטיביים מקומיים היא המוצא האחרון שלו בדרך להיפטר מהדלקת ועל הדרך מעוד יהודי.
תוך כדי שאני מסנן קללות ובורח מהבריכה הוא ביקש סליחה אבל זה כבר לא שינה שום דבר.
עליתי לחדר.
זהו, אני עם ים המלח סיימתי, שימשיכו את הניסוי בלעדיי, מי שמחפש אותי אז אני עם הגברת, באמבטיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה