בקושי A4

"לפעמים אדם יושב עם עצמו וחושב על דא ולפעמים חושב הוא על אה.

לפעמים הוא צוחק ופיו מלא ב חה ולפעמים מהורהר וכל כולו מה.

לעיתים לא מאמין ואומר לעצמו לה. ואז מבין ואומר אה.

לפעמים הוא נבהל כשצועקים לו בה. אם הוא רוסי יגיד לו דה ואם גרמני יגיד לו יה.

לפעמים מתעצבן ומתריס נה. לפעמים מרעיש אז אומרים לו שה. "

("מחשבות בהברה אחת", "בסדר החדש רואים את החיים", הוצאת אוויר) 

ולפעמים, אותו אדם, נכנס לפייסבוק ורואה שהוא בן ארבעים ובני אדם, אנשים, נשים וטף מברכים אותו, כאלה שהוא מכיר וכאלה שלא ואותו איש חושב לעצמו, למה זה מגיע לי כל הטוב הזה? איפה טעיתי? איך אדם בעייתי מגיע למצב הזה?

אז במחילה מכבודכם נתעלם רגע מהעלות השולית של דף a4 ונדבר רגע עליי, כי מה זה דף a4 לעומת העניין הבלתי מבוטל שאנשים עושים מגיל? 

אז כן, אני ארבעים עכשיו ולא מרגיש שניה פחות ולמרות כל מה שמספרים על הגיל הזה אני אין לי משברים. למה? כי לי יש תורה. לי יש מצוות. לי יש בית מדרש וכשעצוב ורע לי על הלב אני לא הולך לזלדה ואיתה יושב כי איך זה יעזור לי העניין הזה? אז מה אני עושה? אני פותח דף גמרא ושוקע כל כולי בלימוד.

מספרים על החסיד מסמירנוף שהיה לומד כל הלילה, כך היה שמו, שהיה לומד כל הלילה. באו אליו תלמידיו ואמרו לו החסיד מסמירנוף שהיה לומד כל הלילה, החסיד מסמירנוף שהיה לומד כל הלילה, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. הרים החסיד מסמירנוף שהיה לומד כל הלילה את עיניו מהגמרא, הסתכל אל האופק ואמר ״גם הזמן שלי הגיע״ סגר החסיד מסמירנוף שהיה לומד כל הלילה את הגמרא ויצא מבית המדרש. באותו רגע יצתה בת קול וקראה ״חסיד זה מסמירנוף שהיה לומד כל הלילה בא זמנו ואין כסא המלכות מקפיד עליו, לך בשלום ושוב בשלום בזמנך ובעיתך כי בשלום היית ובשלום הלכת ומכאן תצמח ותעלה תועלת רבה וערבה מנחתך כימי עולם וכשנים קדמוניות״.

ומספרים שמעשה זה של החסיד מסמירנוף שהיה לומד כל הלילה עשה רעש גם בעליונים וגם בתחתונים וגרם מעשה זה לערבובו של השטן ולסילוק קטרוגו ומאז, החסיד מסמירנוף שהיה לומד על הלילה לא חזר אל בית המדרש ויש כאלה שמספרים שהחסיד מסמירנוף שהיה לומד כל הלילה והעמיד תלמידים הרבה משמש כנהג בטש״ית על גבול פולין גרמניה בדבקות וביושר ולעיתים קובע הוא עיתים לתורה ולעיתים לא, כי החסיד מסמירנוף שהיה לומד כל הלילה הזמן שלו הגיע ועכשיו, הזמן הוא שלו ולא של אף אחד אחר. 

כן, אין לדעת לאן תוביל אותנו הדרך וגם אני, כמו החסיד מסמירנוף שהיה לומד כל הלילה הגיע זמני ואני מיישיר מבט אל העתיד, נכון לארבעים הבאים ואומר תודה לארבעים שהיו שהרי בלעדיהם לא הייתי מרגיש כמו ארבעים היום.

לתשומת לב שולחי המתנות, אני חוגג את יומהולדתי בתאריך העברי ח״י באלול שהוא אמנם יום פטירתו של המהר״ל מפראג אך הוא גם יום הולדתם של הבעל שם טוב ושל רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו״ר הזקן) מייסד הדת הקרובה ביותר ליהדות, חב״ד.

בנוסף, הגיחו לעולם ביום זה גם אלעזר שטרן ושרית חדד או כמו שאני נוהג לקרוא לה שרית חב״ד. יש הטוענים שח״י באלול הוא גם היום שבו החסיד מסמירנוף שהיה לומד כל הלילה סגר את הגמרא, מסכת חגיגה, דף ב׳ עמוד ב׳ וצעד אל האופק. ללא ספק, ענקים אלה שזכיתי להיוולד ביומם השפיעו עליי יותר מכל מה שהשפיעו עליי אחרים או כפי שטענתי באוזניי שרית חב"ד כבר מספר פעמים כשנפגשתי איתה בחום הזה של תל אביב שבסדר החדש רואים את החיים, גם עם משקפיים על חצי פנים ושאולי זה בשבילי לנשמה? שגם משיחים הם סוג של נחמה. אני ביקשתי ברוקלין ומה קיבלתי? המון חברים שאומרים מזל טוב ואשכרה השנה התרגשתי וכן, לפעמים צריך לעשות מזה עניין ואינשאללה נחזיר לכולכם בשמחות. תודה.

זהו, בקושי A4, אפשר לעבור לדבר על מישהו אחר.