יום רביעי, 1 ביוני 2016

471 פרק א'

מונית שירות. הנהג ערבי ואני במושב מאחוריו, אחראי על העברת הכספים מהנוסעים האחרים,
מקווה להספיק את 471 לירושלים.
זה לארלוזורוב, אמרתי לו והוא החזיר לי 2 שקלים שאותם העברתי הלאה.
פעמיים ביום 471 נוסע. פעם הלוך ופעם חזור.
7 נוסעים קבועים ואני שהצטרפתי לאחרונה.
הם כמו משפחה ב 471, העברתי כסף לאיימן, זהו השם שלו מסתבר, וציינתי שזה לעזריאלי, נוסעים קבועים, כבר שנים, 3 שקלים שהעברתי נבלעו מאחורי אל תוך יד מחוספסת.
מכירים אחד את השניה, שואלים על הילדים,
ומתעניינים למה אהוד לא הגיע היום.
אולי, נזכרה טובה, הגברת הראשונה של הקו כי חמותו בבית חולים, הוא הרי סיפר לה השבוע שהיא חולה.
איימן קיבל ממני שטר של 200, ל"מסגר" אמרתי.
הם עדיין מתייחסים אליי בחשדנות, אולי מפחדים להתחייב, חושבים שמוקדם מדי לחלוק תמונות של ילדים וחוויות, למודי ניסיון ואכזבה ומלאים בזכרונות של נוסעים שלא החזיקו מעמד.
אני כאן כדי להישאר רציתי להגיד להם.
אין לי עודף, אמר איימן, לא נורא, שב, בפעם הבאה.
אני כאן כדי להישאר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה