יום רביעי, 1 ביוני 2016

מימונה - פסח תשע"ו

שולחנות השחמט שהיו פרוסים בחצר התאימו בדיוק לנשף המכובד של מוצאי שביעי של פסח. ילדיי הרגועים מאוד, שעל דש צווארם קשור היה פפיון שחור ומכובד, עברו בין האורחים עם מגשי קריסטל עליהם היו מונחים מתאבנים שונים וכוסיות יין קטנות, קרות ומתקתקות כיאה לערב קיץ חמים.
באך ושופן, כל אחד בתורו, הנעימו את הערב והגברת, בשמלת ערב אווירית הושיטה לי את ידה ומשכה אותי לוואלס קצר בינות האורחים המחייכים.
קצב שלושת הרבעים האיטי התאים לנו, לא מיהרנו לשום מקום. הרגשנו בבית. בהתחשב בעובדה שזה היה הבית שלנו, זה היה הגיוני.
הייניץ, רב המשרתים, קלה ערמונים על האש הסינתטית שבסלון והחווה קידות לכל עובר ושב. "הייניץ" אמרתי לו בבדיחות הדעת השמורה לאירועים מעין אלה , "מדוע אתה קד כל כך הרבה קידות? אין צורך בקידות מרובות כל כך, זהו מוצאי שביעי של פסח, תרגיש חופשי שלא לקוד היום".
הייניץ קד לי קלות וחזר לעסוק בערמוניו.
לפתע צעקות קרב מילאו את חלל הבית, האורחים, שאך לפני רגע היו שאננים ומבושמים נחרדו למשמע הקולות. הייניץ שרף את עצמו באש הסינטית וקד קידה קלה המסמלת כאב. הגברת עצרה את מהלך הוואלס האיטי וחיבקה אותי חזק, מבטה היה מבוהל ועיניה, עיניה שברקו באימה מזוקקת כאילו אמרו רק דבר אחד "תגן עליי אישי, שמור עליי אם אני חשובה לך, הצל אותי מחיות הטרף האלה הזוממות עלינו רעה" לקחתי אותה הצידה ולחשתי לה באוזן "כפרה. אל נא תהיי כל כך מודאגת הרי סיפרתי לך, זאת המימונה",
"ומי זה", שאלה אותי בעיניים בורקות מפחד איום, "מי זה האיש המוזר והאשה שלידו ומדוע הם צועקים קולולולולו? איני יכולה לשאת זאת ולו לשניה אחת נוספת!"
"אה. זה לוסקי. מרוקאי ליסינג. ואשתו"
היא גם מליסינג? שאלה הגברת,
"מי? יעל? לא" חייכתי אליה את חיוך הנשף המלכותי שלי, "היא עצמאית, עוסקת מֻרְשָה".
"בואו" קראתי לאורחיי ההמומים "התקרבו נא אל עבר הלוסקיה וראו מה גדול הפלא, ראו איך ברגע אחד קמח, מים, שמרים ושמן מכניסים שמחה באחוזה זו".
ואכן, בין רגע, לוחות השח המפוזרים בחצר האחוזה התייתמו להם והאורחים פנו אל הטרקלין ומשם צעדו אל עבר המטבח רחב המידות שבו כבר קמחים נופו, שמנים שומנו, שמרים שומרו ומים הוזלפו קלות ובמשורה אל תוך הבלילה.
הריאקציה המבורכת בין מרכיבי הבצק נתתה אותותיה גם בין האורחים הרבים שהגיעו מהישוב ומחוצה לו כדי לחזות בקמח שלא עבר עליו הפסח, מחבתות שעבר עליהן הנצח ובחיילים, גם ממג"ב וגם ממצ"ח.
עשרות רבות של אורחים שבאו, אמרו שלום, מה שלומך? שלומי טוב, תודה. איך אצלך? וואלה אצלי סבבה? ואיך אצלך? לא רע? איזה יופי. עשיתם הכל לבד? לא לא, עזרו לנו ברוך השם, אנחנו רק תרמנו הבית, משפחת לוסקי עבדה קשה, סבתא חנה נתנה עבודה, צריך עזרה במשהו? לא תודה, יש לנו מרוקאי ליסינג הוא עושה הכל.
ואשתו?
גם היא ליסינג?
מי? יעל?
לא לא, היא עצמאית, עוסקת מֻרְשָה.
והנה, לא עברו השעתיים שלוש ו 330 מופלטות כגימטריא "מאכילים פליטים" (בדקו, באמא) שהרי זאת המימונה ואין בלתה או כמניין "איפה הכסף? אני באה" שמשמעו ברכה. או כמניין "פנחס הוא אליהו הנביא" שמשמעו אליהו הנביא יתכן שהוא פנחס, או כמניין "הבורא הוא הטוב והמיטיב" שמשמע אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים או כמניין "כיף כיף כיף" שמשמעו, נו מה לעשות. כיף. באו אל קרבם של האורחים וחייכו אותם.
וחוץ מאותה מופלטה מדוברת היה תה, עם לואיזה, עוגיות קוקוס לרוב, עוגות, תמרים ממולאים ופיצוחים ואפילו שוק שחור של מופלטות שניהלו ילדים מחוץ לבית "ואל תדאגו" כמעט אמרתי לאורחי נשף המימונה. "אני לא הולך לספר לכם סיפורים על מנהגי סבותיי וסבות סבתותיי שישבו במרקש,
א. כי אין לי מושג,
ב. כי אני נגד העניין הזה של לצקת "תוכן" לכל דבר, אני מעדיף לצקת שמן, אחר כך לערבב בתוכו בצק שהוכן מראש ולתת לו לנוח על המחבת החמה. כי מבחינתי, לפעמים דברים קורים סתם. ככה. בלי סיבה. או יותר גרוע מבחינת מחפשי המשמעות, עם סיבה, גשמית כזאת, של לאכול חמץ מיד בצאת הפסח. כי תכלס כבר נמאס לנו מהמצות ומהלחם עוני הזה ומהקוקוס והאורז ותפוחי אדמה לרוב, בא לנו חמץ ואנחנו רוצים אותו עכשיו! שניה אחרי שהכלים של פסח עפים למקום שלהם. עפים? טסים! אני אדם פשוט שסתם בא לו שיעשו קולולולולו ארוך ומטופש בבית שלו ושפחות אכפת לו למצוא פרשנות אותנטית למנהג החסה והחלב ובא לו שיהיה סבבה."
ככה כמעט אמרתי להם. במילים האלו ממש.
"ומימונה" כמעט והמשכתי "אם ת'ם רוצים ת'תוכן שלה זה האנשים שבאים, החיילים שמסתערים על השולחן עם ידיים ג'יף והילדים, עם הפפיון השחור שנהנים מכל רגע, בסבבה" ולוסקי הסכים איתי לכמעט מילותיי וגם אשתו, שהיא עצמאית, עוסקת מֻרְשָה עסקה בהסכמה וגם סבתא חנה הידועה יותר בשם סבתא חנה כמעט והנהנה למשמע כמעט דבריי. ואשתי כפרה עליה. הסכימה גם. אפילו כמעט שמעתי אותה אומרת למישהי "קולולולולולולולו". שזה במרוקאית "מה קורה נשמה? מתה על הגבר שלי ככה כשהוא צודק. יושב עליו יופי".
כן הייניץ אתה צריך משהו? מופלט? בוודאי. אתה יכול לקרוא גם לגרטה ויוהנה. לא, אין צורך לקוד היינץ, המימונה היא חג החירות האמיתי. תתפנקו אתה, יוהנה וגרטה, תרבחו ותסעדו לכם אבל זה שפסח יצא לא אומר שלא צריך להיות כאן סדר כן? אז תעביר שטיפה בסוף. ויש קטן, אל תעשו לי פוליס וקס עכשיו ולא, אין צורך לקוד היינץ נשמה. אין צורך לקוד.



























אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה