יום רביעי, 1 ביוני 2016

471-פרק ב'

לפעמים הנהג פותח את הדלת כדי שניכנס ובינתיים מעשן. סומך עלינו שנשלם מיד אחרי השאכטה האחרונה שלו.
ככה זה בקו 471. גם הנהג הוא משפחה.
יגאל כמו תמיד עלה אחרון וטובה סיפרה לכולם שחמתו של אמנון נפטרה ושאמנון חושב שאולי זה טוב ככה. כי סבלה שנתיים כבר.
הייתה משותקת. בבית. בקושי הבינו מה היא דיברה.
וכשדיברה רק ביקשה ללכת. אבל ממש ללכת. לתמיד.
אמנון תמיד אמר לה שלא יפה ככה לדבר אבל גם הוא קיווה בשבילה שזה יקרה כבר.
זה לא חיים אמנון אמר. זה לא חיים.
כל זה טובה סיפרה ועוד לא יצאנו לאיילון ואז שתקה. יחד עם כולם.
בלה גווארדיה יגאל אמר שהיה נותן הכל בשביל עוד יום עם האשה שלו. גם אם סתם תשב על הספה ולא תוציא מילה. הכל.
עשר שנים עוד מעט וכל פעם שהוא פותח את הדלת של הבית והיא לא שם הוא נצבט.
עשר שנים ולא הצליח להרוג את התקווה המטופשת הזאת. עשר שנים ואלף כביסות והריח שלה עדיין בסדינים. את הכל היה נותן.
הם יושבים בימין משה, טובה אמרה כשהלכה לשלם לנהג, נלך ביחד.
בטח. יגאל אמר. בטח שנלך. אמנון זה משפחה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה