סבא אברהם שנא אוקראינים ויונים ימח שמם, הוא תמיד טען שאם יונה מסמלת את השלום אז למה היא כל הזמן מסתכלת לצדדים, שתבוא ישר, כמו אוקראיני.
סבתא הקשיבה לו מהמטבח ומילאה יונה באורז וחמאה על מצע עלי זית בכלים לא טבולים. גם היא שנאה אוקראינים.
אבל הם היו פחות טעימים.
סבתא הקשיבה לו מהמטבח ומילאה יונה באורז וחמאה על מצע עלי זית בכלים לא טבולים. גם היא שנאה אוקראינים.
אבל הם היו פחות טעימים.
זה היה עוד יום רגיל בחווה של סבא סטפאנוב וסבתא אלגה, שנים לפני שנפרדו מישו והפכו לאברהם וגיטל.
האחו היה ירוק ורענן, השמיים בהירים, השמש שלחה את קרניה המחממות וליטפה את סטפאנוב, הציפורים צייצו והעיירה קורז׳ינה, בית השימוש של הקראפטים, כמעט והצליחה להרגיש לרגע נורמלית אבל החיים, החיים היו קקי.
ובחורף הם גם היו פיפי.
האחו היה ירוק ורענן, השמיים בהירים, השמש שלחה את קרניה המחממות וליטפה את סטפאנוב, הציפורים צייצו והעיירה קורז׳ינה, בית השימוש של הקראפטים, כמעט והצליחה להרגיש לרגע נורמלית אבל החיים, החיים היו קקי.
ובחורף הם גם היו פיפי.
שנים לפני שהקונספט של קריאת שמות לבעלי חיים הגיע לקורז׳ינה, סטפאנוב השתמש רק בתיאור כללי וכך, רכוב על כבשתו "האצילית" דהר לו בשדות האופיום של קורז׳ינה, פה מחזק גדר, שם מסלק יבלית ולא משגיח בשכנו הג׳ינג׳י, איוואן הכתום, שהתקרב עד כדי נפיחה.
"בווו" צעק איוואן הכתום. סבא נבהל ורגע לפני שהחזיר נשמתו לבורא נאחז בגדרות השדה ונשאר.
איוואן הכתום היה האיש השנוא ביותר בקראפטים. הוא נהג להבהיל רומנים באופן יומיומי וסבא, סבא כל הזמן הפסיד לו בפוקר.
"נו, מה שלום התימנים?" שאל הג׳ינג׳י, "עדיין בבוידם?"
יש לי ברירה? ענה סבא והמשיך, נחכה שהמלחמה תיגמר ונחליט מה עושים.
תגיד, איוואן, המשיך סבא, למה ישו פסח על קורז׳ינה? למה הוא לא מבזבז קצת ניסים פה אצלנו? אנחנו לא נוצרים? הכל עשיתי בשבילו! הכנתי לו חמוצים, מרק עדשים, נזיד תפוחים והוא? אפילו בקורצ׳יקה הוא ביקר והשמיד להם את כל היבולים בעוון חטאם ומה איתנו? איוואן רק הנהן והלך לביתה של יוז׳ינה. אהבתו הכמעט יחידה.
"בווו" צעק איוואן הכתום. סבא נבהל ורגע לפני שהחזיר נשמתו לבורא נאחז בגדרות השדה ונשאר.
איוואן הכתום היה האיש השנוא ביותר בקראפטים. הוא נהג להבהיל רומנים באופן יומיומי וסבא, סבא כל הזמן הפסיד לו בפוקר.
"נו, מה שלום התימנים?" שאל הג׳ינג׳י, "עדיין בבוידם?"
יש לי ברירה? ענה סבא והמשיך, נחכה שהמלחמה תיגמר ונחליט מה עושים.
תגיד, איוואן, המשיך סבא, למה ישו פסח על קורז׳ינה? למה הוא לא מבזבז קצת ניסים פה אצלנו? אנחנו לא נוצרים? הכל עשיתי בשבילו! הכנתי לו חמוצים, מרק עדשים, נזיד תפוחים והוא? אפילו בקורצ׳יקה הוא ביקר והשמיד להם את כל היבולים בעוון חטאם ומה איתנו? איוואן רק הנהן והלך לביתה של יוז׳ינה. אהבתו הכמעט יחידה.
סבא אף פעם לא הסתמך על הזיכרון הצילומי שלו ולכן היה הראשון להחזיק מצלמה בקורז׳ינה, הוא גם היה הראשון שחזה את העתיד הגרוע ולכן פתח את העסק המכניס "הצילום האחרון. מגנטים לאסונות וימים נוראים".
העסק בקושי עבד, ישו התעלם מקורז׳ינה. לא שמחות ולא אסונות.
שממת אירועים קראפטית.
סבא סטפאנוב כמעט ואמר נואש, רכוב על "משעממת להחריד" חזר לביתו מעוד יום נטול צילומים בסטודיו ועלה אל חדרו.
ריח השמן מעליית הגג משך באפו.
סבא סטפאנוב ידע ששם, בעלייה, הוא ימצא תשובות או לפחות ספקותיו יתפוגגו.
העסק בקושי עבד, ישו התעלם מקורז׳ינה. לא שמחות ולא אסונות.
שממת אירועים קראפטית.
סבא סטפאנוב כמעט ואמר נואש, רכוב על "משעממת להחריד" חזר לביתו מעוד יום נטול צילומים בסטודיו ועלה אל חדרו.
ריח השמן מעליית הגג משך באפו.
סבא סטפאנוב ידע ששם, בעלייה, הוא ימצא תשובות או לפחות ספקותיו יתפוגגו.
עליית הגג הייתה אפופת עשן.
נר שמיני של חנוכה והתימנים, מאושרים מתמיד שמחו לראותו.
בוא, שב, אמר צנעני ונתן לו כיפה איכותית מהצמר של "מחממת כפי יכולתה", סבא התיישב ורגע לפני שהצטלב, הצטלבו עיניהם וסבא הכניס את היד לכיס, מבויש, זוכר שצנעני הבטיח לו שישו לא נכנס לעליה.
רק אלוהים נמצא איתם.
נר שמיני של חנוכה והתימנים, מאושרים מתמיד שמחו לראותו.
בוא, שב, אמר צנעני ונתן לו כיפה איכותית מהצמר של "מחממת כפי יכולתה", סבא התיישב ורגע לפני שהצטלב, הצטלבו עיניהם וסבא הכניס את היד לכיס, מבויש, זוכר שצנעני הבטיח לו שישו לא נכנס לעליה.
רק אלוהים נמצא איתם.
האמת היא צנעני, אמר לו סבא, אני אדם שמתגבר ורק מזה אני חושש ורק מזה אני פוחד. אתה יודע היטב. עכשיו זה שלכת.
שלכת הם חיי. מחוץ לעלייה הכל עלים.
מילא ישו היה מכה אותי, המשיך סבא, אבל גם את זה הוא לא עושה. הוא אדיש אליי. כל חיי עוונות והוא? כלום. אפילו לא מלריה.
אפילו כשאני משחק ארץ עיר עם איוואן הכתום, אאאאלללף, סטופ. תמיד יוצא לי חטא וישו? מתעלם מקורז׳ינה ומטיל אימתו בקורצ׳יקה, משחק איתם תופסת.
אפילו כשאני ממחזר בדיחות, גורנישט. הכל כרגיל.
די. חלאס. הס. אמר לו צנעני. תסתכל על הנרות. ששששש.
לסבא היו עוד הרבה שאלות אך צנעני היה איש חכם.
השתיקה פתרה הכל.
סבא הבין. צנעני הרגיש.
סבא מחה דמעה, צנעני נתן לו טישו.
סבא ידע שזה יעלה לו ביוקר, שישו לא יסלח.
צנעני לא ביקש סליחה ולא הרפה משתיקתו.
סבא ידע שהוא וישו כבר לא. שהוא הולך לצלם הרבה ימי זיכרון.
הוא ידע שהגיע הזמן להמשיך הלאה, ללכת עם הלב.
סבא בכה כמו תינוק וירד הביתה אך נפשו נשארה בעלייה .
"בוא סטפאנוב, נאכל ארוחת ערב" אמרה סבתא, עישרה מהירקות והגישה רק סלט. את היונה עם החמאה שלחה לאיוואן. אוהב חלב. הנוכרי.
סבא אכל. בכה ואכל.
יודע שהנרות כבר כבו אך הלב עדיין בוער.
שהחג נגמר אך הדרך רק החלה.
ויודע, שבחנוכה הבא, הוא כבר ידליק את הנרות למטה, יחד עם צנעני וחבריו,
תימני עליית הגג של קורז׳ינה.
שלכת הם חיי. מחוץ לעלייה הכל עלים.
מילא ישו היה מכה אותי, המשיך סבא, אבל גם את זה הוא לא עושה. הוא אדיש אליי. כל חיי עוונות והוא? כלום. אפילו לא מלריה.
אפילו כשאני משחק ארץ עיר עם איוואן הכתום, אאאאלללף, סטופ. תמיד יוצא לי חטא וישו? מתעלם מקורז׳ינה ומטיל אימתו בקורצ׳יקה, משחק איתם תופסת.
אפילו כשאני ממחזר בדיחות, גורנישט. הכל כרגיל.
די. חלאס. הס. אמר לו צנעני. תסתכל על הנרות. ששששש.
לסבא היו עוד הרבה שאלות אך צנעני היה איש חכם.
השתיקה פתרה הכל.
סבא הבין. צנעני הרגיש.
סבא מחה דמעה, צנעני נתן לו טישו.
סבא ידע שזה יעלה לו ביוקר, שישו לא יסלח.
צנעני לא ביקש סליחה ולא הרפה משתיקתו.
סבא ידע שהוא וישו כבר לא. שהוא הולך לצלם הרבה ימי זיכרון.
הוא ידע שהגיע הזמן להמשיך הלאה, ללכת עם הלב.
סבא בכה כמו תינוק וירד הביתה אך נפשו נשארה בעלייה .
"בוא סטפאנוב, נאכל ארוחת ערב" אמרה סבתא, עישרה מהירקות והגישה רק סלט. את היונה עם החמאה שלחה לאיוואן. אוהב חלב. הנוכרי.
סבא אכל. בכה ואכל.
יודע שהנרות כבר כבו אך הלב עדיין בוער.
שהחג נגמר אך הדרך רק החלה.
ויודע, שבחנוכה הבא, הוא כבר ידליק את הנרות למטה, יחד עם צנעני וחבריו,
תימני עליית הגג של קורז׳ינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה