יום ראשון ה

הבוקר מכונת התורים בלשכה הייתה מקולקלת. רק טכנאי וחוטים קרועים.
ובפנים. שני תורים.
אחד, ארוך מול הדלת של רינה ואחד לא קיים מול הדלת של רבקה.
שוב גברת תמם לא הגיעה.
רבקה נאנחה כשראתה אותי.
עוד לא? שאלה.
אוטוטו עניתי.
אני שומעת את זה כבר חודש וחצי.
יש לך שמיעה טובה.
היא חייכה.
אני חושב שהיא שמחה שבחרתי בתור הריק שלה. לא ירקה עליי את תוכחות יום ראשון שלה.
מהמשרד הפינתי שלה רואים את הכחול של השמיים. יום יפה היום רבקה אמרתי.
כן. יפה. היא ענתה וחייכה חיוך סמלי.
העברתי אותך לרינה. משבוע הבא אתה הבעיה שלה.
גברת תמם לא הייתה מעבירה אותי. חשבתי לעצמי.
הייתה מכניסה אותי למערכת ועוד לפני שהחיוך שלה היה נמתח עד סופו מייל אישור ההתייצבות היה מצפצף לי בכיס.
בטח הצטננה. ככה זה עם בקבוקים חמים. הם כמו בעל. בסוף מתקררים.
תודה רבקה, אמרתי כשקמתי, להתראות.
להתראות. היא אמרה ואפילו לא הפנתה את מבטה מהמסך.
להתראות.