תימנים בעליית הגג-פרק א

סבא אברהם שנא נאצים ותוכים ימח שמם ורק על הרכבת מבוקרשט לבראשוב, קרון 23 מושב 81, אני נזכר בסיפור שסיפר לנו בליל הסדר לפני 22-25 שנה.

שם, סבא מספר, בקורז׳ינה, קצת לפני מלחמת העולם השנייה וטיפה אחרי קורצ׳יקה, עיירה שכוחת אלים, כשהאוכל דחק והמים לחץ ואין מזור לפצעי הייאוש ובכל זאת ולמרות שהוא שנא חריף, הוא הסתיר בעליית הגג שישה תימנים.

הוא לא היה אז יהודי סבא אברהם, אבל הוא נשבע שהוא יעשה הכל כדי להציל אותם, 
בשם האב, בשם הבן ובשל ההפסד המטופש שלו בפוקר לשכן הג׳ינג׳י הנאצי שלו, איוואן הכתום.
העונש למפסיד היה להחביא לחודש ימים שישה יהודים שלא רלוונטיים למקום, לסיפור ולתקופה.

השחף הגדול, סימן ההיכר של פולין לא ריחף לו מעל הצריף הרעוע שבו הם גרו ברומניה,
סבתא כבר חזרה מהמרפאה האלטרנטיבית הראשונה שהיא הקימה בקורז׳ינה "לעולם לא יוד"
וסבא? סבא חרש את שדה האופיום במחרשה הישנה שלו מסוג דאצ׳ה, מודל 31, אפס כוחות סוס, חצי כח כבשה עד שלפתע הוא נעצר והביט לצדדים.
אלגה, סבתי שתחייה, זכרונה לברכה, מיד ירקה עליו את מילותיה "מה קרה סטפנוב? גם היום הקלפים לא לטובתך?"
הכל בסדר, הוא ענה לה, פשוט חשבתי ששמעתי קול של אלוהים אחר.
הוא המשיך לחרוש ושוב נעצר.
זה הדבר הוא חשב לעצמו. זה הדבר.
הוא החנה את הכבשה ברוורס, לבש את אפודת הכיסים שלו, חבש כובע כלב, השאיל מגרפה מאיוואן הכתום וצעד לעבר הקרפטים.
"לאן סטפנוב, לאן?" נבחה לעברו סבתא, השם יקום דמה שתהיה בריאה.
לעיר הגדולה, הוא ענה לה, אל הרב הגדול המקורי מספר אחת "רוכב הערבות", להיות יהודי אני רוצה.
"אבל סטפנוב" המשיכה סבתא "יודע אתה שהקהילה היהודית עתידה להיהרס בעוד כך וכך שנים, חוץ מזה ששבת היום! ואיך תחזור ואין עירוב? מה מאיפה אני יודעת? מסכת שבת, דף צ"ו, עמוד ב'. תשאל את צנעני"
צנעני איש חכם, חשב לעצמו סבא וגם תופס הכי פחות מקום בעלייה, אם כך, אמר סבא, תוך כדי שהוא משליך את המגרפה על השלג, אלך ביום ראשון ובשבוע הבא תדאגי לעירוב תקין.
בעזרת השם, היא אמרה, בוא. נאכל חמין.

ואכן, ביום ראשון, המשיך סבא וסיפר, רכוב על הכבשה הכי חזקה שלו, הוא הגיע העירה אך הרב הגדול המקורי מספר אחת "רוכב הערבות" לא היה בבית וסבא נאלץ לכתת רגליו למתחרה העיקרי שלו, הרב הכמעט הכי גדול המקורי מספר אחת "דובר צדקות".

סבא התגייר, מל את עצמו פעמיים ליתר ביטחון, רק כדי להוכיח שמילה שלו זאת מילה, הלך לכנסייה לעשות טופס טיולים, אמר לישו "זה לא אתה, זה אני", הצטלב פעם אחרונה וביקש שישארו ידידים.
ישו לא ענה.
סבא שינה את השם לאברהם,
איוואן הכתום המשיך לקרוא לו סטפנוב וצנעני וחמשת חבריו ירדו מעליית הגג ועזרו במשק הבית ובחינוך הילדים.

כעבור מספר שנים ישו חזר לביקור והקהילה היהודית הושמדה כמעט כולה.
אברהם, גיטל, ילדיהם וששת התימנים הצליחו לברוח לארץ רגע לפני שישו סוגר את החשבון גם עם סבא, והקימו את קיבוץ "אֶשְקֶלוֹנֵי הבשן" ליד חדרה.

ואני? עוד רגע אני בבראשוב, מסביבי גויים רבים, נוף מדהים והמון געגוע לסבא וסבתא מומצאים שלא פחדו להסתכל לפחד בעיניים ולהגיד לו "אצלנו, כפרה, נשמה של ברבור, מזרחים לא רק בעליית הגג".

(מוקדש לארנסטו גרוסמן ז"ל, רכז הגד"ש המיתולוגי מקיבוץ "אֶשְקֶלוֹנֵי הבשן" שמעולם לא עשה רישיון על טרקטור, מתוך עיקרון ובעיות קואורדינציה קשות ונפטר מצחוק בדיוק ביום השנה למותו)