יום שלישי, 5 בינואר 2016

חשבון נפש

אם יש משהו שגורם לי להרהר תמידית במערכת היחסים שלי עם הציונות הדתית זה עניין חשבון הנפש.
מרגע לידתו של ציוני דתי הוא מחונך לחשבון נפש אינסופי ומתמשך, מהתפילה ועד למחשבה.
פעמיים ביום אנחנו אומרים תחנון. בשחרית ובמנחה. מכים על החזה וממלמלים "אשמנו, בגדנו, גזלנו" עד לאות ת'. אלף בית של חטאים. מודים ומתוודים על חטאנו ומבקשים שיסלח לנו היושב במרומים, האל הרחום והחנון, הן על חטאנו הפרטיים והן על חטאי הכלל.
ומבית הכנסת חשבון הנפש יוצא אל החיים הפרטיים והציבוריים.
הציוני הדתי כל כך אשם שאין לו מושג במה ולכן הוא מהרהר ומפשפש. כל ימיו. מלידתו ועד מותו במאה ועשרים.
משכת בגן את הצמה של נועה בן יקר שלי, מדוע? בוא נעשה חשבון נפש.
הפרעת ממושכות לשיעור גמרא? חשבון נפש. ישנת בשיעור גמרא? התלמיד חייב לעשות חשבון נפש.
תעודה לא משהו? חשבון נפש.
וכך עוברים לו ימיו של הציוני הדתי המצוי בהרהור ופשפוש אינסופי במעשיו. מינקותו ועד ימיו כאדם שמנסה להבין מה חלקו בחתונה שיצאה משליטה.
הימין בשלטון? חשבון נפש. השמאל בשלטון? חשבון נפש. הימין מוסר שטחים? ברור, חשבון נפש.
יש כאלה שיחשבו שהעניין מקסים, שובה לב, יהודי, מתכתב עם ארבעת שלבי החזרה בתשובה
אני חושב שזה פשוט נובע מיוהרה ויומרנות, לאו דוקא בסדר הזה. לאו דווקא ביודעין.
לקיחת אחריות אוטומטית לכל רעה חולה באיזור חיוג 972 יכולה להיות מאוד רומנטית אבל גם הדון ז'ואן היפה ביותר ביבשת אחרי שהוא שולח 30 זרי פרחים לאותה אישה ביומיים הופך בסוף לקרציה.
כך גם הציונות הדתית. מכורה לחשבון נפש ואחרי שכבר אין ורידים פנויים היא מסניפה דרך האף.
קיץ? חם? חשבון נפש. חורף? בצורת? חשבון נפש. שטפונות? גשם של הרהורים. חשבון נפש עם מעיל.
דרשות בבית הכנסת, ריאיונות לעיתונות, מאמרים, ספרים. קונפטי של חשבונות נפש.
ולמה יומרנות ויוהרה? כי ברגע שאתה מפקיע לעצמך את עניין חשבון הנפש אתה בעצם אומר בגללי הדבר, או, גם אם לא בגללי תנו לי להרהר ולפשפש ואני אחזיר לכם תשובה מאוחר יותר למה קרה הדבר ובשל מה.
וכשאתה מתנהג כמו תכלית הבריאה ובידך התשובות והסיבות גם אם הפעולות שלך מסתכמות בחשבון נפש, אתה לוקה ביוהרה. גאווה שאינה מבוססת על כלום.
אשמנו. בגדנו. גזלנו. פעמיים ביום. מאלף ועד ת' ואם בבית הכנסת אנחנו נצמדים לטקסט נושן וקבוע הרי מחוצה לו אנחנו כבר עוברים לסגנון חופשי.
רצח רבין? חשבון נפש אולטאגלקטי של כל המגזר, למגדול ועד קטן כי הרי לבחור יש כיפה והוא למד בבר אילן וכל מקהלת הציונות הדתית בקול אחד שואלת איך זה קרה? איך? יגאל? יגאל שלנו? יגאל שלנו רצח את רבין?
השמאל הקיצוני מתעב את המתנחלים? מקהלת הציונות הדתית: חשבון נפש.
ילדים ממעלה קורקבן מרססים גרפיטי על קיר נטוש בחירבת זיבי והמקהלה? חשבון נפש.
חתונה הזויה עם דקירת תמונה(!) והופה, אלעזר שטרן(!) קורא לציונות הדתית לעשות חשבון נפש.
אנחנו כל כך מלאים מעצמנו שאנחנו בטוחים שרק חשבון הנפש שלנו יציל את העולם או לפחות את עם ישראל. בנו תלוי הדבר. רק בנו.
ומכיוון שכך מתנהג הציוני הדתי המצוי רוב ימיו אזי סביבתו, גם היא, באופן לא מפתיע דורשת ממנו חשבון נפש נוקב ובלתי מתפשר. על כל דבר. לא חשוב הסדר.
ואפשר להבין זאת. הכי נח שיש מי שלוקח אחריות על כל הרעות החולות שיש ביקום ולכן מה הפלא שהדרישה מאיתנו לעשות חשבון נפש היא כבר פבלובית? מה הפלא שכל רעה חולה של החברה מיד מסונפת אל הציונות הדתית?
ומה על הנפש? מישהו שאל מה איתה? השחיקה החשבונאית הזאת עושה לה טוב? עושה את האדם טוב יותר? חשבון נפש שנעשה בצורה מדודה הוא ראוי וחשוב אבל כשהוא הופך להיות הדבר העיקרי ומוטיב מרכזי הוא כבר הופך שחוק, לא רלוונטי ולא מממש את הפוטנציאל שגלום בו באמת.
הציונות הדתית היא הרבה דברים טובים והילדים שלי מתחנכים בה אבל חלאס. לא כל דבר קשור אליה. היא לא אשמה בכל הצרות ואין לה תשובות לכל השאלות. ולא, גם השתדלות לפעמים לא תעזור.
פעם הכיפה שהייתה לי על הראש שקלה בדיוק את הגרמים של הבד שלה פלוס משקל כללי של עול מצוות, היום, כשאני חובש אותה בכניסה לבית הכנסת או לפני תפילת יחיד היא שוקלת לי טון וחצי, 20 גרם חוטים ועוד אלפי קילו של חשבון נפש. זה כבד. זה גדול עליי. אני לא רוצה להיות חלק מההכאה האינסופית הזאת על החזה. אני רוצה להרוויח את היוהרה שלי במקום אחר. שאני אהיה ראוי לה, לא לבזבז אותה על כלום מטאפיזי.
אני אוהב את הציונות הדתית, אפילו מרגיש בה לפעמים בבית, אבל די, די כבר עם החשבון נפש הזה. זה בלתי נסבל ואיך? אני שואל, איך לעזאזל הגענו למצב הזה?
ללא ספק העניין דורש חשבון נפש.
דחוף.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה