יום ראשון ו

גברת תמם כבר לא מתאמת ההשמה שלי.
אולי עברה ליום אחר והמכונה זרקה אותי לגברת ברדוגו, בדיוק כמו שרבקה הבטיחה לי שבוע שעבר.
אנחנו כבר מכירים. גברת ברדוגו קיבלה אותי ללשכה לא לפני שביקשה שאסתלק. אתה לא שייך למודיעין היא אמרה. לך לירושלים.
פניתי ללב שלה ולפניות הציבור והוא התרצה. 
גברת ברדוגו מבינה בהשמה ובאורח פלא דומה מאוד לגברת תמם. רק בגוונים בהירים. עם כובע אופוויט ובגדים לבן אצלה כל יום הוא חג.
חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה מעניק את הזכות לכל מתאמת השמה לנסות למצוא לי עבודה. ללא הבדל דת גזע או צבע כיסוי ראש. גם גברת ברדוגו ניסתה.
נו? יש התקדמות? היא שואלת.
כן. אני עונה, אוטוטו, אבל למה החלונות מוגפים? יום יפה היום.
נכון. היא עונה. אבל האור. הוא חזק מדי. מפריע לי לעבוד.
האור באמת חזק. הכל לבן.
אני מכיר מתאמות השמה אחרות שגם ביום יפה המשרד שלהן חשוך.
רשמתי אותך היא אמרה.
שיהיה לך שבוע טוב הוסיפה וחייכה אליי מבעד ללבן.
גם לך גברת ברדוגו. חייכתי חזרה.
גם לך.