יום ראשון ז'

אתמול בלשכה מכונת התורים זיהתה אותי.
האמינה סוף סוף לטביעת האצבע שלי.
המאבטח פירגן, אתה אחד מהיחידים שעבד לו, הוא אמר. חסכת כניסה למתאמות.
ומי מתאמות ההשמה היום, שאלתי.
גברת ברדוגו ורבקה. הוא ענה.
גברת ברדוגו הגיעה בלבן אה?
כמו תמיד. השיב.
ורבקה בלי מפזר חום.
נכון. יורקת את הקור שלה על כולם.
וגברת תמם, מה איתה? למה כבר לא באה? שאלתי עוד.
כבר כמה שבועות שלא דרכה כאן. הוא ענה, זה החורף כנראה, מזכיר לה את האיש.
חותם בלשכה של מעלה והיא כאן, למטה, מחייכת את עצמה לדעת, חשבה שתפטור את העניין עם בקבוק חם וכירבולית אבל החורף והשקע הקטן שעדיין במזרון משאירים אותה בבית. ליד.

הלכתי.
שיבוא כבר הקיץ.