אני לא אחד שמזדעזע.
לא שאני מתגאה בזה אבל כזה אני, הפסיכולוגית התעסוקתית האחרונה שראיינה אותי טענה שיש לי מבנה נפשי קצת מורכב, אני, לעומת זאת, טענתי שהאלמנטים שהיא לקחה בחשבון באבחנה הזאת לא רלוונטיים למשרה שאותה היא מחפשת לאייש. גם הוכחתי לה את זה.
בכל אופן, אני לא נח להזדעזעות, אני משתומם, נבוך, נותר ללא מענה, אבל לא מזדעזע.
שלא תבינו לא נכון, זה לא שאני כל היום יושב מול סרטונים של דאע״ש ובודק את סף הזעזוע שלי, לא, ממש לא, אני בהחלט נמנע מלצפות ברוע, אך במידה ויצא לי במקרה לשזוף את עיניי בראש ערוף ותועה שנדחף לי לפיד, אני לא מזדעזע. מדפדף, מבנה נפשי מורכב כזה.
אגב, לא התקבלתי לעבודה הזאת בסוף, הפסיכולוגית טענה שיש לי בעיה עם סמכות. אני מצידי טענתי שזה לא נכון ושתפסיק להגיד לי מה לעשות.
בקיצור, אני לא מזדעזע, גם לא כשאני רואה סרטון של אפרוחים נגרסים, לא שאני נשאר אדיש אבל אני יותר המום מהקטע הזה שרגע אחד היופי הזה מצייץ ורגע אחרי הוא בשר טחון שנזרק לפח או הופך לאוכל לתרנגולים, אבל לא מזדעזע.
37 שנים אכלתי בשר.
37 שנים שאחת מההנאות הגדולות שלי הייתה חביתה משתי ביצים, בצל ופטריות.
37 שנים שבהן הייתי מתפנק על פיתה עם ערימות של מיונז, גבנ״צ וחציל ובואנה, זה היה טעים.
וזהו, מאז, שלוש שנים שאני לא צורך מוצרים מתעשיות הסבל ועדיין לא מזעזע אותי לראות אנשים אוכלים בשר, לפעמים אני קצת נגעל, אבל זהו.
אני לא מזדעזע מגבינות וביצים כי לפני רגע גם אני הייתי שם וזה ברור לי שמדובר בתהליך ארוך שבסוף יקרה ולכן, נראה לי בזבוז של זעזוע. לא מזדעזע אבל משתומם.
אני מבין את אלה שאוכלים ולא מודעים למה שקרה לאוכל שלהם בדרך וכשיש לי שעת כושר לעניין אני מסביר להם בעדינות את המסלול הקרבי שהחיות עברו, חשוב שכולם ידעו את זה, חשוב להציף, אבל את אלה שאומרים לי וואלה אתה צודק אבל זה טעים לי, אותם אני לא מבין. טעים? זהו? זאת הסיבה? רק עניין של תאווה?
מכל מאנפרדיי השכלתי ואני מבין את האנשים שמזדעזעים מסרטוני סנאף של חזירים וכלובי הריון.
מבין את הנחרדים מסרטוני גריסת אפרוחים, זה הרי נורא, לא כל אחד יכול להכיל את זה.
כן, מכל מאנפרדיי השכלתי ולמרות שאני לגמרי בעד פעולות אקטיביות נגד תעשיות הסבל אני גם מבין את האנטי שטבעונים רדיקליים נתקלים בו, ככה זה, פעולות קיצוניות יתקלו תמיד בקיצוניות מן הצד השני.
אז נכון, מכל מאנפרדיי השכלתי אבל אחרי שצפיתם ואתם יודעים מה קורה ואחרי שקראתם ואתם מבינים את הרוע הצרוף שהאוכל שלנו עובר עד לצלחת אתם עוד צורכים את זה?
תימהון. מבוכה. "טעים לי"? ״אני חלש, מה אני יכול לעשות?״
אז תנו לי להסביר רגע מה אפשר לעשות.
בתור התחלה, להפסיק עם הבשר.
קשה ממש? אוקיי, נוריד כמויות.
לא מצליחים גם את זה? תגדלו את התרנגולות בבית בצורה הומנית ותשחטו בעצמכם. אמנם זה קשה אבל לפחות תוכלו לאכול בשר.
אבל אם גם זה מסובך ואי אפשר בלי חביתה ובטוסט חייבת להיות גבינה צהובה מחלב פרה אז תזכרו דבר אחד, זה שאנחנו לא מתבוססים בחרא של פרות עד הברכיים יחד עם הרפתן זה לא אומר שאנחנו לא שותפים לרוע.
אנחנו צריכים לזכור שכל פעם שאנחנו שוברים ביצה על הצד של המחבת ומניחים את הבפנוכו שלה על השמן הרותח לקחנו אפרוח צהוב, קטן וחי וזרקנו אותו למכונת הגריסה. עכשיו הוא אדום, מעוך ומת.
וזה אשכרה ככה. אין איך ליפות את זה.
היום בערב, כשהמלצרית בחתונה תציע לנו סטייק עגל ואנחנו נהנהן בשמחה נזכור שהידיים שלנו מושכות את העגל בן הדקה וחצי מאימו וזורקות אותו לכלוב בגודל מידותיו כדי שלא יזוז חלילה ויהיה יותר טעים. בביס הבא כבר נרשום לו על הכלוב את תאריך השחיטה. רק נולד וכבר יש לו תאריך מוות. נשמע מטורף אבל כן, תאריך תפוגה של חיים.
גם אני, לפני שלוש שנים כשהדבר האהוב עליי ביותר היו צלעות כבש, היה לי שוקר ביד. לא הייתי מודע לו אבל הוא הרביץ יופי של וולטאז בכבשים שהועלו אחר כבוד לאונייה באוסטרליה כדי לעשות דרך ייסורים נוראית עד לארץ המובטחת. אגב, גם אחיי החרדים שטוענים שהם מחוץ לסיפור כי הבשר שלהם מהדרין והוא נשחט באוסטרליה תבנה ותיקומם במהרה בימינו, גם אתם שותפים לחגיגה.
אופנת הכשרויות המהודרות הן פועל יוצא של תרבות הצריכה המפלצתית בימינו והכשרות "מהדרין" של דבאח, זוגלובק ואדום אדום על שלל התחקירים והעדויות זאת בדיחה שהשטן מריץ בערבי סטנדאפ בגיהינום.
למזלי, עוד לפני שהבנתי את העסק שמרתי כשרות אז מעולם לא הייתי שותף לזוועות החזירים אבל אתם ( הפעם זה אתם, אין לי ולא היה לי חלק בדבר הזה תודה לאל ולהוריי שומרי המסורת) אוכלי החזיר, תזכרו תמיד שבזכותכם אמא חזירה הגיעה לגודל מפלצתי בתוך כלוב ההיריון החמים והנעים שלה והסורגים, שכבר נעוצים בגופה מפאת הצפיפות (חפשו כלובי הריון במנוע החיפוש הקרוב לביתכם) הופכים את החוויה הפנטסטית שלה לכפולה. תוך גופית וחוץ גופית.
זה קל יותר כשזה רחוק, כשמישהו אחר עושה את זה, רחוק מהעין, רחוק מהלב, מאחורי קירות גבוהים וגדרות תיל. שם.
כי בסופו של דבר כולנו שותפים לזוועה ובסבל כולם שווים וזאת, לא סיסמא שהמציאו רדיקלים מאנונימוס, אמר זאת בצורה חד משמעית הרש״ר הירש (ספר חורב, מערכת החקים, ה, א):
“כי כאדם כבהמה גם היא תחוש ותרגיש כל חתוך, דחיפה, הכאה, כובד עמל רב, פחד ובהלה, רעב וצמאון – האדם ישכח את זאת – ולעתים, אם מאהבת עצמו, אם להפיק זממו, אם בבלי דעת – או לפעמים, גם בגלל תאוה נמִבְזָה ואכזריות לבב, יבוא האדם לענות נפש בהמתו”.
לא חייבים להזדעזע כשרואים את הרוע. מספיק להשתומם, להיות נבוכים לרגע, להבין שטעים לי זה לא תירוץ, להבין שלפטור את העניין בציטוט מספר ויקרא על הקורבנות זה לרתום את אלוקים לרוע הזה.
להבין שלתת תירוצים קבליים על ניצוצות והעלאת נשמתו של היצור החי מעלה מעלה זה לעוות את היהדות.
זעזוע לא מספיק כאן, זעזוע הוא סך הכל הוא עוד אחד ממנגנוני ההגנה וההדחקה של המח, אנחנו מסתפקים בזעזוע וזהו, יוצאים ידי חובה על ידי ציקצוק וממשיכים הלאה.
אין צורך להזדעזע, צריך רק לגייס לרגע את ההיגיון הבסיסי שלנו כדי להבין שאותו אלוהים שברא את היופי הזה וברא גם את הרעיונות והפרקטיקות המטורפות בתעשיות הסבל, ברא לנו גם בחירה חופשית. ברא את האפשרות לבחור בין טוב לרע, בין חיים לבין מוות. בין טעים לי לבין חמלה.
להבין שטעים לי זה לבחור ברוע.
להבין שטעים לי יכול להיות בעוד צורות ומניסיון, יש המון ״טעים לי״ שלא עבר טירונות ואימון מתקדם אצל השטן.
לא צריך להזדעזע. זה מיותר. תוציאו את הרוע מהבית ותכניסו חמלה.
יש הרבה שקוראים את זה עכשיו ולא ממש עפים על סיפורי תנ"ך, אלוהים וכאלה אבל בכל זאת, ספר דברים, פרק ל׳
״ראה נתתי לפניך היום, את-החיים ואת-הטוב, ואת-המוות, ואת-הרע....״
ומיד אחר כך ״העידותי בכם היום, את-השמיים ואת-הארץ--החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים--למען תחיה, אתה וזרעך.״
לא צריך להיות מאמין גדול כדי להבין שזה הבסיס לקיום האנושי שלנו. זה פשוט. הכי פשוט שיש וגם הצעד שנראה לנו דרסטי כל כך הוא פשוט כי תכלס אין כאן עשייה גדולה, פשוט לא לצרוך. פשוט לא לתמוך בתעשיות הסבל, להוציא אותם מהבית שלנו ובמקומם להכניס חמלה וצדק. טוב במקום רע. ברכה ולא קללה. מוציאים מהבתים שלנו את המוות ובוחרים בחיים.
כי בסופו של דבר כולנו שותפים לזוועה ובסבל? כולם שווים.
בלי להזדעזע.
פשוט לא.
לא שאני מתגאה בזה אבל כזה אני, הפסיכולוגית התעסוקתית האחרונה שראיינה אותי טענה שיש לי מבנה נפשי קצת מורכב, אני, לעומת זאת, טענתי שהאלמנטים שהיא לקחה בחשבון באבחנה הזאת לא רלוונטיים למשרה שאותה היא מחפשת לאייש. גם הוכחתי לה את זה.
בכל אופן, אני לא נח להזדעזעות, אני משתומם, נבוך, נותר ללא מענה, אבל לא מזדעזע.
שלא תבינו לא נכון, זה לא שאני כל היום יושב מול סרטונים של דאע״ש ובודק את סף הזעזוע שלי, לא, ממש לא, אני בהחלט נמנע מלצפות ברוע, אך במידה ויצא לי במקרה לשזוף את עיניי בראש ערוף ותועה שנדחף לי לפיד, אני לא מזדעזע. מדפדף, מבנה נפשי מורכב כזה.
אגב, לא התקבלתי לעבודה הזאת בסוף, הפסיכולוגית טענה שיש לי בעיה עם סמכות. אני מצידי טענתי שזה לא נכון ושתפסיק להגיד לי מה לעשות.
בקיצור, אני לא מזדעזע, גם לא כשאני רואה סרטון של אפרוחים נגרסים, לא שאני נשאר אדיש אבל אני יותר המום מהקטע הזה שרגע אחד היופי הזה מצייץ ורגע אחרי הוא בשר טחון שנזרק לפח או הופך לאוכל לתרנגולים, אבל לא מזדעזע.
37 שנים אכלתי בשר.
37 שנים שאחת מההנאות הגדולות שלי הייתה חביתה משתי ביצים, בצל ופטריות.
37 שנים שבהן הייתי מתפנק על פיתה עם ערימות של מיונז, גבנ״צ וחציל ובואנה, זה היה טעים.
וזהו, מאז, שלוש שנים שאני לא צורך מוצרים מתעשיות הסבל ועדיין לא מזעזע אותי לראות אנשים אוכלים בשר, לפעמים אני קצת נגעל, אבל זהו.
אני לא מזדעזע מגבינות וביצים כי לפני רגע גם אני הייתי שם וזה ברור לי שמדובר בתהליך ארוך שבסוף יקרה ולכן, נראה לי בזבוז של זעזוע. לא מזדעזע אבל משתומם.
אני מבין את אלה שאוכלים ולא מודעים למה שקרה לאוכל שלהם בדרך וכשיש לי שעת כושר לעניין אני מסביר להם בעדינות את המסלול הקרבי שהחיות עברו, חשוב שכולם ידעו את זה, חשוב להציף, אבל את אלה שאומרים לי וואלה אתה צודק אבל זה טעים לי, אותם אני לא מבין. טעים? זהו? זאת הסיבה? רק עניין של תאווה?
מכל מאנפרדיי השכלתי ואני מבין את האנשים שמזדעזעים מסרטוני סנאף של חזירים וכלובי הריון.
מבין את הנחרדים מסרטוני גריסת אפרוחים, זה הרי נורא, לא כל אחד יכול להכיל את זה.
כן, מכל מאנפרדיי השכלתי ולמרות שאני לגמרי בעד פעולות אקטיביות נגד תעשיות הסבל אני גם מבין את האנטי שטבעונים רדיקליים נתקלים בו, ככה זה, פעולות קיצוניות יתקלו תמיד בקיצוניות מן הצד השני.
אז נכון, מכל מאנפרדיי השכלתי אבל אחרי שצפיתם ואתם יודעים מה קורה ואחרי שקראתם ואתם מבינים את הרוע הצרוף שהאוכל שלנו עובר עד לצלחת אתם עוד צורכים את זה?
תימהון. מבוכה. "טעים לי"? ״אני חלש, מה אני יכול לעשות?״
אז תנו לי להסביר רגע מה אפשר לעשות.
בתור התחלה, להפסיק עם הבשר.
קשה ממש? אוקיי, נוריד כמויות.
לא מצליחים גם את זה? תגדלו את התרנגולות בבית בצורה הומנית ותשחטו בעצמכם. אמנם זה קשה אבל לפחות תוכלו לאכול בשר.
אבל אם גם זה מסובך ואי אפשר בלי חביתה ובטוסט חייבת להיות גבינה צהובה מחלב פרה אז תזכרו דבר אחד, זה שאנחנו לא מתבוססים בחרא של פרות עד הברכיים יחד עם הרפתן זה לא אומר שאנחנו לא שותפים לרוע.
אנחנו צריכים לזכור שכל פעם שאנחנו שוברים ביצה על הצד של המחבת ומניחים את הבפנוכו שלה על השמן הרותח לקחנו אפרוח צהוב, קטן וחי וזרקנו אותו למכונת הגריסה. עכשיו הוא אדום, מעוך ומת.
וזה אשכרה ככה. אין איך ליפות את זה.
היום בערב, כשהמלצרית בחתונה תציע לנו סטייק עגל ואנחנו נהנהן בשמחה נזכור שהידיים שלנו מושכות את העגל בן הדקה וחצי מאימו וזורקות אותו לכלוב בגודל מידותיו כדי שלא יזוז חלילה ויהיה יותר טעים. בביס הבא כבר נרשום לו על הכלוב את תאריך השחיטה. רק נולד וכבר יש לו תאריך מוות. נשמע מטורף אבל כן, תאריך תפוגה של חיים.
גם אני, לפני שלוש שנים כשהדבר האהוב עליי ביותר היו צלעות כבש, היה לי שוקר ביד. לא הייתי מודע לו אבל הוא הרביץ יופי של וולטאז בכבשים שהועלו אחר כבוד לאונייה באוסטרליה כדי לעשות דרך ייסורים נוראית עד לארץ המובטחת. אגב, גם אחיי החרדים שטוענים שהם מחוץ לסיפור כי הבשר שלהם מהדרין והוא נשחט באוסטרליה תבנה ותיקומם במהרה בימינו, גם אתם שותפים לחגיגה.
אופנת הכשרויות המהודרות הן פועל יוצא של תרבות הצריכה המפלצתית בימינו והכשרות "מהדרין" של דבאח, זוגלובק ואדום אדום על שלל התחקירים והעדויות זאת בדיחה שהשטן מריץ בערבי סטנדאפ בגיהינום.
למזלי, עוד לפני שהבנתי את העסק שמרתי כשרות אז מעולם לא הייתי שותף לזוועות החזירים אבל אתם ( הפעם זה אתם, אין לי ולא היה לי חלק בדבר הזה תודה לאל ולהוריי שומרי המסורת) אוכלי החזיר, תזכרו תמיד שבזכותכם אמא חזירה הגיעה לגודל מפלצתי בתוך כלוב ההיריון החמים והנעים שלה והסורגים, שכבר נעוצים בגופה מפאת הצפיפות (חפשו כלובי הריון במנוע החיפוש הקרוב לביתכם) הופכים את החוויה הפנטסטית שלה לכפולה. תוך גופית וחוץ גופית.
זה קל יותר כשזה רחוק, כשמישהו אחר עושה את זה, רחוק מהעין, רחוק מהלב, מאחורי קירות גבוהים וגדרות תיל. שם.
כי בסופו של דבר כולנו שותפים לזוועה ובסבל כולם שווים וזאת, לא סיסמא שהמציאו רדיקלים מאנונימוס, אמר זאת בצורה חד משמעית הרש״ר הירש (ספר חורב, מערכת החקים, ה, א):
“כי כאדם כבהמה גם היא תחוש ותרגיש כל חתוך, דחיפה, הכאה, כובד עמל רב, פחד ובהלה, רעב וצמאון – האדם ישכח את זאת – ולעתים, אם מאהבת עצמו, אם להפיק זממו, אם בבלי דעת – או לפעמים, גם בגלל תאוה נמִבְזָה ואכזריות לבב, יבוא האדם לענות נפש בהמתו”.
לא חייבים להזדעזע כשרואים את הרוע. מספיק להשתומם, להיות נבוכים לרגע, להבין שטעים לי זה לא תירוץ, להבין שלפטור את העניין בציטוט מספר ויקרא על הקורבנות זה לרתום את אלוקים לרוע הזה.
להבין שלתת תירוצים קבליים על ניצוצות והעלאת נשמתו של היצור החי מעלה מעלה זה לעוות את היהדות.
זעזוע לא מספיק כאן, זעזוע הוא סך הכל הוא עוד אחד ממנגנוני ההגנה וההדחקה של המח, אנחנו מסתפקים בזעזוע וזהו, יוצאים ידי חובה על ידי ציקצוק וממשיכים הלאה.
אין צורך להזדעזע, צריך רק לגייס לרגע את ההיגיון הבסיסי שלנו כדי להבין שאותו אלוהים שברא את היופי הזה וברא גם את הרעיונות והפרקטיקות המטורפות בתעשיות הסבל, ברא לנו גם בחירה חופשית. ברא את האפשרות לבחור בין טוב לרע, בין חיים לבין מוות. בין טעים לי לבין חמלה.
להבין שטעים לי זה לבחור ברוע.
להבין שטעים לי יכול להיות בעוד צורות ומניסיון, יש המון ״טעים לי״ שלא עבר טירונות ואימון מתקדם אצל השטן.
לא צריך להזדעזע. זה מיותר. תוציאו את הרוע מהבית ותכניסו חמלה.
יש הרבה שקוראים את זה עכשיו ולא ממש עפים על סיפורי תנ"ך, אלוהים וכאלה אבל בכל זאת, ספר דברים, פרק ל׳
״ראה נתתי לפניך היום, את-החיים ואת-הטוב, ואת-המוות, ואת-הרע....״
ומיד אחר כך ״העידותי בכם היום, את-השמיים ואת-הארץ--החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים--למען תחיה, אתה וזרעך.״
לא צריך להיות מאמין גדול כדי להבין שזה הבסיס לקיום האנושי שלנו. זה פשוט. הכי פשוט שיש וגם הצעד שנראה לנו דרסטי כל כך הוא פשוט כי תכלס אין כאן עשייה גדולה, פשוט לא לצרוך. פשוט לא לתמוך בתעשיות הסבל, להוציא אותם מהבית שלנו ובמקומם להכניס חמלה וצדק. טוב במקום רע. ברכה ולא קללה. מוציאים מהבתים שלנו את המוות ובוחרים בחיים.
כי בסופו של דבר כולנו שותפים לזוועה ובסבל? כולם שווים.
בלי להזדעזע.
פשוט לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה