ילדה בת שלוש שוכבת עכשיו בבית חולים, שרופה.
לידה נמצאים ההורים שלה. מבוהלים. מפוחדים. מתפללים. מאמינים. דואגים. עיניים אדומות מבכי ומחוסר שינה. החדר מלא באוכל וממתקים שקיבלו מחברים, מהמשפחה ומהמון אנשים שאפילו לא מכירים אותם.
מחוץ לדלת, עם ספרי תהילים, נמצאים משפחה וחברים. לרגע הם לא לבד.
ילדה בת שלוש. שרופה.
בתוך הסטריליות של הדיווח החדשותי העלוב תדמיינו לכם ילדה בת שלוש שמפוצצת עכשיו במשככי כאבים כי אחרת אי אפשר ושהגוף הקטן שלה תופס בקושי חמישית מהמיטה הענקית בבית החולים.
היא כנראה מחוברת לכל מיני צינורות.
ההורים שלה לא בוכים לידה, אולי כשהיא ישנה או כשהם בחוץ.
ולפעמים, אני יודע את זה, כואב לה גם עם משככי כאבים וההורים שלה, שאולי אסור להם להרים אותה בגלל הכוויות מלטפים לה את המצח ושרים לה "מצווה גדולה להיות בשמחה, להיות בשמחה תמיד" במשך שעות הם שרים את זה, גם אני שרתי את זה כשהסתובבתי בבית חולים ימים עם ילדה שלא מפסיקה לבכות על הידיים, זה לפחות הרגיע קצת אותי.
סתם ידיעה זניחה בסוף מהדורה וזה לא מעניין אף אחד בתקשורת. אולי בצדק. אף אדם לא נשך פה כלב. זה הכלב שנשך שוב. לא חדשות. עולם כמנהגו נוהג.
ילדה בת שלוש נשרפה וראש הממשלה מתעסק בכן מצלמות בהר הבית או לא מצלמות בהר הבית.
ילדה בת שלוש נשרפה וכבוד נשיאנו הצנוע מפלרטט עם נוסעים במחלקת תיירים לאנשהוא.
כולם סביבנו מאיימים לחסל אותנו. מייצרים. מפתחים. מצהירים. מודיעים לנו ואנחנו מתעסקים במצלמות אבטחה.
ילדה בת שלוש שרופה וראש הממשלה מתעסק במגהפיקסלים.
ילדה בת שלוש שרופה ובבתי המשפט שלנו עוסקים בסוגיה מהי התגובה הראויה והמידתית לאירוע.
ילדה בת שלוש נשרפה והם, אלו עם החליפות, ממלמלים שדברים שרואים משם לא רואים מכאן ועדיין לא הבינו שהם לא רואים בכלל. ממטר. עיוורים. חרשים.
בתי משפט סטרילים שהקשר ביניהם לבין האשכרה שקורה בחוץ רחוקים כמו בית אל מתל אביב. יושבים באולמות הלבנים בירושלים ודנים האם זה מידתי ולא "סתם" נקמה כי הרי מה פתאום נקמה אנחנו יהודים. זה לא המוסר שלנו. נהיה כמותם? ברור שאנחנו לא כמותם אבל החור שממנו יצא השטן הקטן ששרף את הילדה המתוקה הזאת צריך להישרף. בית משפט ראוי ומנהיגות אמיצה וצודקת הייתה שולחת עכשיו את מיטב מטרקטורי ארצנו אל המקום שממנו השטן הקטן הזה יצא ומיישרת את הכל. הכל. בצורה מידתית.
דרך אחרת תוביל לעוד ילדים יהודים שרופים.
מקווה בשבילכם שלא הייתם בבית חולים עם ילדים קטנים שלא מפסיקים לבכות. תאמינו לי, ילדה בת שלוש שנשרפה ראויה לנקמה לא מידתית.
תקשורת שמגוייסת למען האוייב.
הלקאה עצמית אינסופית.
חברי כנסת יהודים וערבים שתומכים באוייב שלנו. ברברת על הנרטיב של האוייב ומחשבות על המניעים שלו.
נשיא צנוע וראש ממשלה שנגרר כדי לרצות את כולם ונלחם את כל המלחמות הלא נכונות.
וילדה בת שלוש. שנשרפה.
אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ.
לידה נמצאים ההורים שלה. מבוהלים. מפוחדים. מתפללים. מאמינים. דואגים. עיניים אדומות מבכי ומחוסר שינה. החדר מלא באוכל וממתקים שקיבלו מחברים, מהמשפחה ומהמון אנשים שאפילו לא מכירים אותם.
מחוץ לדלת, עם ספרי תהילים, נמצאים משפחה וחברים. לרגע הם לא לבד.
ילדה בת שלוש. שרופה.
בתוך הסטריליות של הדיווח החדשותי העלוב תדמיינו לכם ילדה בת שלוש שמפוצצת עכשיו במשככי כאבים כי אחרת אי אפשר ושהגוף הקטן שלה תופס בקושי חמישית מהמיטה הענקית בבית החולים.
היא כנראה מחוברת לכל מיני צינורות.
ההורים שלה לא בוכים לידה, אולי כשהיא ישנה או כשהם בחוץ.
ולפעמים, אני יודע את זה, כואב לה גם עם משככי כאבים וההורים שלה, שאולי אסור להם להרים אותה בגלל הכוויות מלטפים לה את המצח ושרים לה "מצווה גדולה להיות בשמחה, להיות בשמחה תמיד" במשך שעות הם שרים את זה, גם אני שרתי את זה כשהסתובבתי בבית חולים ימים עם ילדה שלא מפסיקה לבכות על הידיים, זה לפחות הרגיע קצת אותי.
סתם ידיעה זניחה בסוף מהדורה וזה לא מעניין אף אחד בתקשורת. אולי בצדק. אף אדם לא נשך פה כלב. זה הכלב שנשך שוב. לא חדשות. עולם כמנהגו נוהג.
ילדה בת שלוש נשרפה וראש הממשלה מתעסק בכן מצלמות בהר הבית או לא מצלמות בהר הבית.
ילדה בת שלוש נשרפה וכבוד נשיאנו הצנוע מפלרטט עם נוסעים במחלקת תיירים לאנשהוא.
כולם סביבנו מאיימים לחסל אותנו. מייצרים. מפתחים. מצהירים. מודיעים לנו ואנחנו מתעסקים במצלמות אבטחה.
ילדה בת שלוש שרופה וראש הממשלה מתעסק במגהפיקסלים.
ילדה בת שלוש שרופה ובבתי המשפט שלנו עוסקים בסוגיה מהי התגובה הראויה והמידתית לאירוע.
ילדה בת שלוש נשרפה והם, אלו עם החליפות, ממלמלים שדברים שרואים משם לא רואים מכאן ועדיין לא הבינו שהם לא רואים בכלל. ממטר. עיוורים. חרשים.
בתי משפט סטרילים שהקשר ביניהם לבין האשכרה שקורה בחוץ רחוקים כמו בית אל מתל אביב. יושבים באולמות הלבנים בירושלים ודנים האם זה מידתי ולא "סתם" נקמה כי הרי מה פתאום נקמה אנחנו יהודים. זה לא המוסר שלנו. נהיה כמותם? ברור שאנחנו לא כמותם אבל החור שממנו יצא השטן הקטן ששרף את הילדה המתוקה הזאת צריך להישרף. בית משפט ראוי ומנהיגות אמיצה וצודקת הייתה שולחת עכשיו את מיטב מטרקטורי ארצנו אל המקום שממנו השטן הקטן הזה יצא ומיישרת את הכל. הכל. בצורה מידתית.
דרך אחרת תוביל לעוד ילדים יהודים שרופים.
מקווה בשבילכם שלא הייתם בבית חולים עם ילדים קטנים שלא מפסיקים לבכות. תאמינו לי, ילדה בת שלוש שנשרפה ראויה לנקמה לא מידתית.
תקשורת שמגוייסת למען האוייב.
הלקאה עצמית אינסופית.
חברי כנסת יהודים וערבים שתומכים באוייב שלנו. ברברת על הנרטיב של האוייב ומחשבות על המניעים שלו.
נשיא צנוע וראש ממשלה שנגרר כדי לרצות את כולם ונלחם את כל המלחמות הלא נכונות.
וילדה בת שלוש. שנשרפה.
אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה