סבא אברהם שנא נאצים ואגוזי מלך ימח שמם, תמיד אמר שאם כבר אגוז עף על עצמו אז שלא יהיה כל כך קשה. סבתא ענתה שאין אגוז שהיא לא הצליחה לפצח. סבא חייך אליה, הבין לאיזה אגוז התכוונה והלך להתקלח. מפויס מתמיד. לא מודע לסצינת הסיום.
סבתא אלגה מתה במקווה. מוות של צדיקות. נפל עליה הדוש כשפתחה מים חמים, לא הוברג טוב, לפניה הייתה גיטל שאהבה שהמים נופלים עליה בבת אחת, לא אהבה את השפריצים הלא ממוקדים של הדוש אז הוציאה אותו ובסוף המקלחת הבריגה בחזרה אבל הפעם מיהרה, בעלה חזר אחרי חצי שנה בגולאג.
סבתא, שלא נתנה דעתה לבדוק את מצב ההברגה כי סמכה על נשות העיירה, פתחה את המים וקיבלה, חוץ ממים, גם את הדוש לראש ורגע אחרי שהדוש נגע ברצפה הקרה הגיעה אליה גם סבתא והמכה שחטפה סבתא גם מהרצפה לא הוסיפה לה בריאות, וכשלחי ימין נחה על הרצפה והמבט המזוגג בהה בדוש שהיה מונח מולה עניין הטבילה היה נראה שולי, אך לא אשה כסבתא תוותר על מצווה.
בכח עצום גררה עצמה אל תוך המקווה, שם חיכו לה 40 סאה מים טהורים מהגשמים של ינואר, שחוממו בכוחה של האמונה בלבד, ובשארית כוחותיה נכנסה, בירכה אֲשֶׁר קְדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה וטבלה עצמה שבע פעמים אם לא יותר ומיד לאחר שהבלנית צעקה "כשר" נפחה סבתא את נשמתה כשעצב גדול נסוך על פניה, לא על עצמה התעצבה, על סבא, שחיכה בבית. ראתה אותו בעיניי רוחה ישוב בסלון אחרי תגלחת אצל עקיבא הספר ומקלחת בחצר האחורית. ידעה שאף על פי שלא הייתה חגורה שחורה בקאמה סוטרה, סבא בכל זאת חיבב את חסדיה הקטנים שעכשיו כבר לא יזכה להם.
הבשורה הגיעה אל סבא מהר מאוד. משק כנפי השמועה העיר את העיירה קורז'ינה, שישבה בפאתי הקרפטים בואכה כלום ולאט לאט התאספו האנשים בחצר של סבא אברהם ממתינים להגעתה של סבתא ואכן, סבתא לא איחרה לבוא. שכובה על אלונקה מאולתרת כשלגופה חלוק לבן ולצידי רקתה דוש לבן שנאסף מאותה רצפה הייתה נראית סבתא שלווה ונקיה. כשרה וטהורה.
סבא, שלא יכול היה להכיל את המחנק שבגרונו משך את הדוש מהאלונקה, רץ אל הבית, לקח את הסולם וטיפס אל עליית הגג, שם ישבו בשקט מופתי חמשת התימנים שאימץ בעקבות ההפסד שלו לאיוואן הכתום בחי צומח דומם.
סבא ואיוואן הכתום התערבו שמי שמפסיד יקח אליו הבייתה אנשים שלא קשורים לסיפור, למקום ולתקופה וסבא שהשכלתו הסתכמה בהאזנה לשיכורים בבית המרזח שבבעלות הסבא של ביאליק "בירה וולוזין" הפסיד בצורה לא נאותה.
סבא, שמספר חודשים קודם נפרד מישו לשלום ולא להתראות והתגייר פעמיים, רק ליתר ביטחון, התיישב ליד סעדיה, התימני היחיד עם הרשאת דיבור בעליית הגג ואמר לו "סעדיה. אתה איש חכם, תראה, רק התקבלנו ליהדות וזה מה שנשאר. רק כמה רגעים. הרבה בדימיון. מעט בחיים. תראה סעדיה" המשיך סבא כשהחזיק את הדוש ביד. "זה מה שנשאר. אני מדליק את האור. אומר לעצמי מחר זה מחר. מחר היא תחזור. זה מה שנשאר." סעדיה כיבה את האור והתיישב ליד סבא. לך הוא אמר לסבא. לך תתקלח. חול המועד עכשיו. לא נשב שבעה. גם אין מניין.
סבא לקח את הדוש וירד מעליית הגג ברברס. יודע בדיוק מה הוא הולך לעשות. סבא פסע בשקט בתוך הבית, הרים את הסינר של סבתא שנפל על הרצפה, הניח אותו על הכסא ופתח ברכות את הדלת אל החצר האחורית. כשדמעות בעיניו הבריג סבא את הזיכרון האחרון מסבתא היטב אל הצינור ופתח את המים כשבגדיו לגופו. עכשיו זה רק אני, אמר לעצמו ובכה בקול גדול, עכשיו זה רק אני והתימנים בעליית הגג של קורז'ינה.
#תימנים_בעליית_הגג
#עלילות_סבא_בקורזינה (מותה של סבתא)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה