יום הולדת לגברת-שוש

ערב טוב לכולם.

אני יודע שזה דוחה, שזה מגעיל ת'שועלים (מה זה בכלל אומר!??) שזה סחי (מה זה לעזאזל סחי?!) ברמות קשות, שזה בלתי הולם, שזה מוריד את גבריותי פעם אחר פעם שאולה, שזה גורם לאנשים חכמים בעיניי עצמם להשתומם ולנחור בבוז אבל בכל זאת, החלטתי גם אני, לשם שינוי, לכתוב ברכת יומהולדת לגברת בפייסבוק וזה הולך ככה.

כחחחח. אכחחחחח, כחחחח (מכחכח בגרוני ותוך כדי מזהיר ש-

א': מדובר בברכה ארוכה אך חשוב מאוד שכולם יקראו אותה כי משובצות בה נקודות קריטיות בחייה של המבורכת, חלקן אולי אפילו אמיתיות.

ב': אמנם זה יום ההולדת שלה אך מדי פעם אדבר גם על עצמי.

ג': בברכת יומהולדת זו צצים פה ושם אלמנטים גזעניים ושובינסטים שייתכן ויגרמו אי נוחות לקורא/ת המחפש/ת להיעלב, לא אכפת לי. מתחילים.)

אף פעם לא הבנתי למה עושים עניין כל כך גדול מימי הולדת, הרי אם תחשבו על זה לעומק לא עשינו שום דבר מיוחד בכדי שזה יקרה. לא תרמנו שום דבר למען היוולדנו בשעה טובה במשקל זה וזה, בבית חולים כזה או אחר.

אני לדוגמא, לא בחרתי לבוא לעולם, לא בחרתי בשמי הפרטי, לא בחרתי, ממש כמו כולם, באבי, אימי ומשפחתי. ממש כך(!) את מי שבאמת צריך להוקיר ואותו צריך לחבק זה את מי שהתעברה ונשאה אותנו במשך תשעה חודשים של הורמונים ומצבי רוח משתנים ולעיתים הקאות מכובד האחריות, עם גוף שמשתנה מיום ליום, משקל עודף, כאבי גב, ראש, כליות, צלעות, ורידים מפה עד טהרן, נימים, בדיקות, לחץ, אחריות, זריקות, Duda רצינית למאכלים מטופשים, רופאים רופאות ו"יאיר מה עשית לי!!!! יאיר!!! איפה אתה!! בוא לכאן עכשיו שמעת!!! לאן אתה הולך!!! עוד פעם מילואים!!! גם בלידה הקודמת הקפיצו אותך!! רק עכשיו נגמרה מלחמת יום כיפור! אפיל המצרים עוד לא הספיקו להתארגן! תחזור תחזור תן לי גב!״ ואחרי שכבר ילדה צריכה הייתה היולדת לשמור טוב טוב על התינוק שלא תבוא משפחה לבנה חשוכת בנים ועשירה ותחטוף את התינוקת, בחסות מוסדות מושחתים וגזענים, בכדי לגאול אותו מהגורל העלוב שצפוי לו בעקבות לידה למשפחה שזופה.

כן, הן אלו שצריכות לחגוג, אותן צריך לעטוף באהבה, הן אלו שצריכות לקבל את המתנות, כי אנחנו, תכלס, אלו שנולדו בשעה טובה או קצת מאוחר יותר, לא עשינו כלום, לא תרמנו כלום לעניין, היה לנו סבבה והיינו יכולים להישאר לנו בכייף שלנו בתוך הרחם החם והמפנק ולהמשיך להתעלק על חבל הטבור של אמא שהעביר תספוקת אין סופית של אורז וחורשט סבזי.

אנחנו, הנולדים של חורף שנת 74, פייר, סתם היינו ניצבים בדרמה גדולה מאוד שמתרחשת אינספור בכל יום ובכל מקום בעולם ולכן, למען הסדר הטוב, החלטתי להודות למי שבאמת ראויה לתודה שלי על כך שהגברת כאן, איתי, מהממת כתמיד וחוגגת יומהולדת. אז תודה לך שושנה, חמותי שתחיה, או בקיצור, שוש.

תודה שוש שבחרת ב- 1974 לגשת אל בית החולים הקרוב לביתך ולהביא לעולם את הגברת וחשוב מאוד שוש, שעשית את זה בשנתון הזה, דווקא בשנתון הזה, כי אחרת איזה כונף, פרסי כנראה, אחד שלא יודע להתאים צבעים, עם מבטא למות, שנראה מאוד מבוגר לגילו היה יוצא איתה, היא, משום מה, הייתה חושבת שזה הגבר של חייה והייתה כל היום שוטפת פטרוזיליה כשעיניה המהממות בצבע דבש מלאות היו בדמעות שמחה של בצל ירוק מדי וחריף לא פחות ואני הייתי מבלה את שאריות חיי בפלטיניום בבוקרשט, מהמר את עצמי לדעת.

תודה שוש, שאלמלא יכולת הלידה המופלאה שלך לא היו זוכים מאות ילדים לבלות את שנת הלימודים הראשונה שלהם במערכת החינוך אצל המופלאה שבגננות. רסמי שוש. תשאלי אותם. כל יום עוצרים אותנו אנשים מגודלים ברחוב שטוענים שהיא הגננת שלהם ונשים עם קול מוזר שטוענות שהן עשו ילדים רק בשביל לשלוח אותם לגן שלה.

רק שלשום שוש, בתחנת דלק ברמות, מול הקניון, התקרב אלינו אדם לא בלתי שמן במדים של פקח חנייה שקרא לה "היי, הגננת אפרת, מה שלומך?" אני מהפחד צעקתי לו "הלו חבשוש, שמור, שמור מרחק, לך דפוק דוח לאיזה בובקט" והיא אמרה לו "חח, עזוב נאור, זה ישי, הוא בכלל יש לו רב-קו, מה שלומך? איך גדלת!?" איך? אולי כי כבר אז חבשוש חיסל הכל בקלבת שבת?

אה, ותודה שוש, שלמרות כל המחקרים הגנטיים שהראו שכל הסיכויים נגדכם, הצלחת להביא לעולם ילדה, ועל כך יעידו התמונות מאותה תקופה, עם תסרוקת קצת מופרכת, לחיים אוגר סיבירי שנתפס על חם ובגדים אופנת ״חיים ברחשיאן, לבית ספר ולגן, היישר מטהרן״, שעושה רק טוב. לכולם. חברת אמת. תמיד שם בשביל כולם. גם לאלה שלא תמיד יהיו בשבילה כשהיא תצטרך.

תודה שוש שבזכות העובדה שהקפדת ללדת בזמן את הגברת היא החליטה להחזיר לעולם באותו מטבע וחוץ ממאות הילדים וההורים שיש לה את כל הזמן שבעולם בשבילם, יש לה את הזמן גם בשבילנו וגם לכאלה שצריכים קצת יותר. כל יום.

תודה שוש, שדאגת להחביא את תמונות הילדות שלה בזמן שהתחלנו לצאת. אני אמנם זיהיתי את הפוטנציאל אבל יכול להיות שזה היה שובר אותי.

תודה שוש, שלמרות העובדה, שבשלב מסויים, היה ביקוש גדול מאוד בקרב חברי העדה לבת שלך התעקשת שאני זה שאגאל אותה מאימת השידוך העדתי.

תודה שוש, שאלמלא יכולת הלידה המופלאה שהעניק לך הקדוש ברוך הוא, לא הייתה מקימה הנערה את הגרעין שאליו הגעתי במקרה, ואחרי שנה אולי שנה וחצי לא הייתה מצטרפת אליי ולעוד חברים לטבריה, סתם ככה, כי בדיוק ירדנו מלבנון ואלמלא את, שוש, לא היינו חוזרים יחד לירושלים באיזה 963 של אגד שטס בסיבובים של הבקעה כאילו אין מחר. ויש מחר, רסמי יש מחר וכשהסיבוב היה חד מדי אולי לא הייתי נשען טיפה, אולי יותר מדי והיא לא הייתה מחייכת, וואלה אולי היא לא הייתה מחייכת וחייכה. ואולי לא הייתה מגיעה לבקר אותי בכל חור בארץ. בטרמפים לאל-פוראן, השד יודע איפה זה בגולן ,או למוצב יקינטון, על גבול לבנון כשאני עסוק בחדר אוכל בלפרק שניצל, כי מאגיסט צריך לאכול כמו שצריך ולא הייתה נותנת לי כאפה קטנה בעורף ושואלת "מה קורה גבר?" ואני, כמעט ונחנק מההלם ויתרתי על השניצל בשבילה, רגע לפני שנכנסנו שוב לעוד מארב של 48 שעות. ואולי לא הייתה מחכה כל פעם 35 יום עד שאני אצא הבייתה כי רק חוקי מטכ"ל כפו על הצבא להוציא מרותק סדרתי, אולי? ואלמלא את שוש, אולי לא הייתי מחפש לי עבודה בירושלים, במקרה, חודש אחרי השחרור ולא היה מתפנה חדר בבית שלכם, במקרה, בדיוק כשמצאתי עבודה ולא היינו מתחתנים וגם ילדים, ארבעה, השם ישמור אותם, מהממים, מהגדולה עם הנזם ועד הקטנה עם הכתם, בלי עין הרע. מחט מלח מסמרים. שום בצל.

תודה שוש. אלמלא את. לא היה קורה לי כל הפלא הזה.

תודה שוש, כי אין מצב, אני מכיר את עצמי, שהייתי אוהב מישהי אחרת כמו שאני אוהב את זאת.

אז "יום הולדת אפרת שמח" שוש, תודה, באמת שעשית עבודה נהדרת.