דילן

אבל מה שאני הכי אוהב בדילן זה את הצניעות שלו, את השקט, איך בא אלינו לתעלה ביום כיפור כשאנחנו גמורים מעייפות ושר לנו Knockin' on Heaven's Door, הגיע אלינו בשקט, כמעט בלי להרגיש, לא כמו ליאונרד כהן שבא עם ערימות של צלמים ,ערימות, לא, דילן ההיפך, צנח במיתלה בשקט, קיפל בדממה את המצנח, בלי צלמים ועיניינים, רק עם מפוחית מאובקת, מחזיק מפוחית צוואר, גיטרה עם מיתר אחד ושר לנו את Blowin' in the Wind.
אחר כך ישב איתנו והכין שחור, חרא שחור הכין, אבל הכין, אמר לכולם (במבטא כבדה, תעשו מבטא כשאתם קוראים זאת)
"שלום אני רוברט צימרמן יהודי תפוצתי, איי קיים איר טו סופורט א גואיש סולידרס"
וזהו, לא אמר כלום מאז. צנוע. הכין לנו תה לפעמים, חרא תה הכין, אבל הכין.

אבל זה כלום עוד, גם נכנס איתנו בשמירות צימרמן, עשה איתנו שמונה שמונה והיה גם מכין לנו טוסטים, חרא טוסטים הכין, אבל הכין, כתף אל כתף נלחם איתנו, העמיד איתנו ביצורים, פרס תלתליות עד שיום אחד איתן, הנהג של השרמן, לקח רברס עם השרמן, לפני שהמציאו את הצפצוף הנוראי אך המועיל של הרברס ודרס לדילן את המפוחית, דילן היה גמור מזה, גמור! צעק על איתן שהוא בן של אשה שגובה כספים עבור שירותים מיניים והיכה אותו עם המחזיק מפוחית צוואר, איתן לא היה פראייר בכלל אז הוא לקח לו את המחזיק מפוחית צוואר, זרק אותה על הפודרה של התעלה, הכניס לראשון ודרס אותה הלוך ודרוס דרוס וחזור עד שהפכה גם היא לאבק, לאבק מפוחיות צוואר ואז צעק לדילן מהמלמעלה של השרמן "טוב לך עכשיו צימרמן? נראה אותך מחזיק עכשיו ת'מפוחית המעאפנה ש'ך! עאלק u came to support! זק"א של כלי זמר לא ימצאו לך אותה!"

דילן באותו רגע השתגע! התחרפן! לא ראה בעיניים. לקח ת׳גיטרה מיתר אחד שלו ודפק לאיתן על הראש ואיתן, שלא השתנה בין רגע ונשאר לא פראייר ובכלל עוד היה פגוע מהקללות על האמא המתירנית שלו, קרע את המיתר האחרון של הגיטרה וחנק איתו את דילן. דילן, שהוא חזק בשירים אבל חלש בחיים כמעט והפסיק לנשום עד שצביקה, זה מכח צביקה, העיף את איתן על הפודרה ושיחרר את דילן שהיה המום ושרוע על הקרקע, מאובק כולו.

אריה, הקשר של יוני המ"פ, רץ אל דילן ושלח לו יד, לעזור לו לקום, בכל זאת זה דילן אבל דילן צעק עליו שילך וגם פה עירב את אמא של אריה כאילו יש לה קשר ישיר לסיטואציה ואז קם, ניער מעליו את האבק והתרחק מאיתנו אל עבר ציר טשטוש. הלך וקילל, את אמא של זה ואת האמא של ההוא, בכלל הייתה הרגשה שיש לו עניין עם אמהות. קילל והלך, הלך וקילל, עד שהתיישב על גדר של שדה מוקשים וזיזמם לעצמו שהוא כמו אבן מתגלגלת, בכה וזיזמם, זימזם ובכה, עד שבא 18ג' ואסף אותו לאוגדה.

האמת, באותו רגע התביישתי ואמרתי לאיתן שהוא הגזים ולך תדע מה עכשיו הדילן הזה יכתוב עלינו אבל איתן אמר שלא אכפת לו, שמצידו שיכתוב שירים עד מחר וטוב שהלך כי הטוסטים חרא והשחור זוועה ואף אחד לא יקלל את אמא שלו שיושבת בבית אכולה פחדים אף אחד! בטח לא איזה היפי עם מחזיק מפוחית צוואר שעכשיו כבר הפכה לחלק אינטגרלי מהפודרה של התעלה. וככה, רק נעלם ה-18ג' באופק, התחילה ארטילריה כבדה על המוצב וכולנו נכנסנו לבונקרים, כאילו המצרים חיכו שדילן ילך.
אהבתי את דילן, איך ככה בא אלינו לתעלה, בשקט, בצניעות. אהבתי שרק זימזם את עצמו ממקום למקום, בלי לעשות עניין.
אחרי כמה שנים שמעתי שהפך לנוצרי, עוד לפני שחזר להיות יהודי שוב, אבל לא סיפר את הסיבה האמיתית דילן לנצרות שלו אבל איתן ואריה ידעו, גם צביקה ידע וגם אני וכבר אז, בפודרה של התעלה, ידעתי ששום דבר טוב לא יצא מהמלחמה הזאת, שום דבר טוב.