אבא שלי אומר שהיום מכינים אותך להכל.
מכינים אותך לגן, לבית ספר, לצבא, ללידה, מכינים אותך לעבודה, רק לזיקנה לא מכינים אותך.
אתה חושב, הוא אומר לי, שאתה חיה רעה אבל אז אתה חוזר מתפילת ערבית באותה דרך שחזרת בה ארבעים שנה, שם את הרגל לא במקום או על איזו אקרשטיין סוררת, נופל שמונה מדרגות וחוטף פצצה לראש.
הכל בסדר תודה לאל. זה קרה די מזמן. כבר אז הוא יצא מזה בסדר, נפיחות קלה ופרספקטיבה.
מכינים אותך לגן, לבית ספר, לצבא, ללידה, מכינים אותך לעבודה, רק לזיקנה לא מכינים אותך.
אתה חושב, הוא אומר לי, שאתה חיה רעה אבל אז אתה חוזר מתפילת ערבית באותה דרך שחזרת בה ארבעים שנה, שם את הרגל לא במקום או על איזו אקרשטיין סוררת, נופל שמונה מדרגות וחוטף פצצה לראש.
הכל בסדר תודה לאל. זה קרה די מזמן. כבר אז הוא יצא מזה בסדר, נפיחות קלה ופרספקטיבה.
הוא לוחם אבא שלי, שרד תקופות קשות. שרד את הנאצים, ערבים, אשכנזים.
מהלוחמים הגדולים שהג"א הנפיק, שרד אפילו את קרב התחנה המרכזית הגדול שהתרחש באשקלון ב 1986 בין מוכר האסימונים שאף אחד לא ידע מה שמו ולכן כולנו קראנו לו ״בולולולו״ על שם צעקתו "אסימונים אסימונים בולולולו" לבין מוכר הקרטונים ברוך שכולנו קראנו לו ברוך כי זה היה השם שלו. ברוך.
מהלוחמים הגדולים שהג"א הנפיק, שרד אפילו את קרב התחנה המרכזית הגדול שהתרחש באשקלון ב 1986 בין מוכר האסימונים שאף אחד לא ידע מה שמו ולכן כולנו קראנו לו ״בולולולו״ על שם צעקתו "אסימונים אסימונים בולולולו" לבין מוכר הקרטונים ברוך שכולנו קראנו לו ברוך כי זה היה השם שלו. ברוך.
שרד את הקרב שלהם כשזה משליך קרטונים על רעהו ורעהו משליך קרטונים בחזרה וכל הקרטונים האלה באוויר רק בגלל מחלוקת על איזורי שליטה בתחנה המרכזית.
״בולולולו״ תמיד התיישב באיזור הורדות נוסעים בינעירונים וברוך תמיד היה ביוצאות עד שברוך הבין שאין שוק לחלקי קרטונים ביוצאות והעביר את העסקים שלו לרציף יורדים בבינעירוניים, כן, לתחושתו של ברוך ואחרי סקירה של מצב עסקיו ביוצאות, הייתה לו הרגשה, שהתבססה יותר על משאת נפש ופחות על מציאות, שיש דרישה גדולה יותר לחלקי קרטונים בגדלים שונים אצל הבינעירוניים אז הוא נעמד ליד "בולולולו" שלא אהב את הרעיון, בלשון המעטה, ולכן לקח לו את התיק קרטונים ושפך אותו קבל עם ורציף ליד המודיעין, ברוך לא נותר חייב והיכה אותו בקרטון בגיזרת a4 והוסיף בעיטה באותו מחיר לשטיח האסימונים.
"בולולולו", כמקובל באשקלון של אז, לא הגיש את הלחי השנייה ופחות התחבר לפעולות של ברוך וחפץ בפעולת תגמול משל עצמו ולכן הוציא מספריים, רק כדי לגזוז קרטונים מכל הבא ליד, אבל למזלה של התחנה והעיר אשקלון, אבא שלי, שעשה מילואים במסגרת הג״א בתחנה המרכזית, קלט את הקרב, טרק את הכוס קפה ברצפה ורץ להשכין סדר ושלום בין הניצים.
"בולולולו" וברוך לא שעו להפצרות של אבא ליישב את המחלוקת בדרכי נעם והמשיכו לקלל איש את אחיו בקללות מכל הבא לפה עד שאבא שלי, שעצבן אותו יותר הקטע שהשחור מתקרר מאשר ששני אלה מכלים זעמם, דָּרַך אֶת הַקַרָבִּין שהיה ברשותו והביא לקץ הסכסוך.
הסיפור משעשע מאוד כי אם היו מכירים שני פתיים אלה את אבא היו יודעים שדריכת סרק דרך, כי בדרך כלל היה משאיר את התחמושת בבית בגלל שתפסה מקום בתיק האוכל והעיתון.
בנוסף לקץ הסכסוך אבא חילק את איזורי השליטה, כך שלברוך אסור היה להיכנס לרציף יורדים בינעירוני ול"בולולולו" אסור להיכנס ליוצאות אלא רק דוך לשירותים שבמקרה היה באיזור של ברוך.
איזור המודיעין, חשוב לציין, נשאר שטח מפורז שאליו היה אסור לברוך להיכנס עם הקרטונים ועל "בולולולו" נאסר לפרוס את השטיח אסימונים וכלי הסידקית המיותרים שלו, שמעולם לא נקנו, ברדיוס של 15 מטר לפחות.
אבא שלי, חוץ מהשכנת שלום מזדמנת פה ושם, היה תמיד פעיל בחזית נגד פעילות גופנית ועכשיו, כשקפצה זיקנה פתאום, במיוחד.
הוא אומר שאם קשיש רוצה להסתובב אז שיעשה סיבוב בסלון ויחזור לשבת על הספה. שלא יצא לטירוף האקרשטיין שבחוץ. שלא יתפתה ויצא החוצה כדי להיכשל בגלל איזה שורש מטורף של פיקוס הזוי שיצא משליטה והחליט להרים חצי מדרכה. שיסתכל טוב טוב לאן הוא הולך ושלא יתפתה לצאת בגשם, אין בזה שום דבר רומנטי רק גרביים רטובים וסכנה ברורה ומיידית שאורבת בכל צעד.
״בולולולו״ תמיד התיישב באיזור הורדות נוסעים בינעירונים וברוך תמיד היה ביוצאות עד שברוך הבין שאין שוק לחלקי קרטונים ביוצאות והעביר את העסקים שלו לרציף יורדים בבינעירוניים, כן, לתחושתו של ברוך ואחרי סקירה של מצב עסקיו ביוצאות, הייתה לו הרגשה, שהתבססה יותר על משאת נפש ופחות על מציאות, שיש דרישה גדולה יותר לחלקי קרטונים בגדלים שונים אצל הבינעירוניים אז הוא נעמד ליד "בולולולו" שלא אהב את הרעיון, בלשון המעטה, ולכן לקח לו את התיק קרטונים ושפך אותו קבל עם ורציף ליד המודיעין, ברוך לא נותר חייב והיכה אותו בקרטון בגיזרת a4 והוסיף בעיטה באותו מחיר לשטיח האסימונים.
"בולולולו", כמקובל באשקלון של אז, לא הגיש את הלחי השנייה ופחות התחבר לפעולות של ברוך וחפץ בפעולת תגמול משל עצמו ולכן הוציא מספריים, רק כדי לגזוז קרטונים מכל הבא ליד, אבל למזלה של התחנה והעיר אשקלון, אבא שלי, שעשה מילואים במסגרת הג״א בתחנה המרכזית, קלט את הקרב, טרק את הכוס קפה ברצפה ורץ להשכין סדר ושלום בין הניצים.
"בולולולו" וברוך לא שעו להפצרות של אבא ליישב את המחלוקת בדרכי נעם והמשיכו לקלל איש את אחיו בקללות מכל הבא לפה עד שאבא שלי, שעצבן אותו יותר הקטע שהשחור מתקרר מאשר ששני אלה מכלים זעמם, דָּרַך אֶת הַקַרָבִּין שהיה ברשותו והביא לקץ הסכסוך.
הסיפור משעשע מאוד כי אם היו מכירים שני פתיים אלה את אבא היו יודעים שדריכת סרק דרך, כי בדרך כלל היה משאיר את התחמושת בבית בגלל שתפסה מקום בתיק האוכל והעיתון.
בנוסף לקץ הסכסוך אבא חילק את איזורי השליטה, כך שלברוך אסור היה להיכנס לרציף יורדים בינעירוני ול"בולולולו" אסור להיכנס ליוצאות אלא רק דוך לשירותים שבמקרה היה באיזור של ברוך.
איזור המודיעין, חשוב לציין, נשאר שטח מפורז שאליו היה אסור לברוך להיכנס עם הקרטונים ועל "בולולולו" נאסר לפרוס את השטיח אסימונים וכלי הסידקית המיותרים שלו, שמעולם לא נקנו, ברדיוס של 15 מטר לפחות.
אבא שלי, חוץ מהשכנת שלום מזדמנת פה ושם, היה תמיד פעיל בחזית נגד פעילות גופנית ועכשיו, כשקפצה זיקנה פתאום, במיוחד.
הוא אומר שאם קשיש רוצה להסתובב אז שיעשה סיבוב בסלון ויחזור לשבת על הספה. שלא יצא לטירוף האקרשטיין שבחוץ. שלא יתפתה ויצא החוצה כדי להיכשל בגלל איזה שורש מטורף של פיקוס הזוי שיצא משליטה והחליט להרים חצי מדרכה. שיסתכל טוב טוב לאן הוא הולך ושלא יתפתה לצאת בגשם, אין בזה שום דבר רומנטי רק גרביים רטובים וסכנה ברורה ומיידית שאורבת בכל צעד.
זה לא בגלל שהוא עצל או חלש, חלילה, יש לו כח סבל לאבא שלי, לפעמים הוא אפילו מתפלל אצל המרוקאים.
כן, הוא צודק אבא שלי, העולם הזה מלא בבלטות עקומות ועצים ששמים רגל, מלא בשלוליות שאין לך מושג מה העומק שלהם ובן אדם צריך לדעת איפה הוא עומד, בן אדם צריך לדעת מה הוא יכול לעשות ולהתכונן לזה, ואם אפשר, אז קצת לפני שהוא נופל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה