רבים שואלים אותי, ישי, איך על אף העובדה שאתה גבר, שעיר במידה משוערת אך לא בלתי נאה, בעל דעות עם נטייה לימין אך קשוב לצד המובס, דתי קלות ומזרחי קשות, מתנחל רחמנא ליצלן וטבעוני דמגוג עוכר ישראל כך שלבטח שייך אתה לפלח האוכלוסיה השנוא ביותר בצד הזה של הגלקסיה, איך? איך לעזאזל עדיין חיוך נסוך על פנייך ואינך מתרגש מהבוז המופנה אלייך פה ושם שם ופה? 
ואני? אני עונה, נו נו, זה פשוט. לי יש תורה, לי יש גמרא, לי יש בית מדרש, לי? יש קדוש ברוך הוא. אני? כל כך קשיש שכבר אדיש.
מספרים על החסיד מנונשאלאנט שהיה הוגה בתורת ישראל ולומד כל הלילה עד שבאו תלמידיו ואמרו לו "החסיד מנונשאלאנט החסיד מנונשאלאנט הגיע זמן קריאת שמע של שחרית! הגיע זמן קריאת שמע של שחרית!" הרים החסיד מנונשאלאנט עיניו מן הספרים הקדושים ואמר לחסידיו בחרדת קודש השמורה לימים נוראים שכאלו "אויש, נו באמת, תנוחו, אפשר לחשוב שיש משהו אחר לעשות בשטעטל המעאפן הזה חוץ מלקרוא קריאת שמע בזמנה ושלא בזמנה. לא שיש לי חלופות נשמות. נו באמת! תתבגרו כבר! ולכו. לכו מכאן. כן. לכו. סגרו ת'דלת אחריכם ואל תחזרו עד אחרי יום כיפור, סבבה? סבבה. ואל תעלבו לי עכשיו, קצת פרופורציות כן. לא חייבים להיסחף כל הזמן. יאללה. סאלאמאת. לכו. ביי. היו שלום. צ'או, הלאה הלאה, החוצה, לכו למגדנייה של זלמן או להציק למנדל החנווני, אתם עדיין פה, יאללה, תנו גז. גזגזו. שחררו. תרפו. תפנו מקום לדברים חשובים. פחות רצינות נשמות. סאלאמאת. יופי ותסגרו ת'דלת. בעדינות, רק אתמול סידרנו את הבריח התיכון, כן, מחול לכם, מחול לכם, שחררו. לכו שבו קצת עם האשה במקום להסתובב כל היום ולהטריד חסידים, תשתו איתה יי"ש או שנדי ופשוט תהיה טובים אה "

ומספרים שבאותה שעה ממש יצתה בת קול וקראה "אין. אין על החסיד מנונשאלאנט. מתה על האדישות שלו"

(בתמונה, מה שאני עושה בדילמות, הבעיה שגם במדרכה ממול יש את אותו שלט, צולם על ידי בצומת יקום. )