הזמנים מתקצרים והתפילות מתארכות.
הזמנים מתקצרים והסידורים הופכים עבים יותר
כל שנה עוד קצת. עוד פרק. עוד תפילה. עוד עמוד.
עוד מלמול חרישי ופרטי של חזן שהופך תוך מהדורה או שתיים לנחלת הכלל.
עוד "יש נוהגים" שלא מוחמץ חלילה.
הרגלו של מנהג. ליתר ביטחון. בטח לא יזיק.
הזמנים מתקצרים והתפילות מתארכות.
בתי כנסת מלאים במתפללים צייתנים עם כוונות אמיתיות
ששולחות אותי לתפילה שלי האישית. הקטנה. המצומצמת.
הזמנים מתקצרים והסידורים מתעבים.
קילוגרמים של תפילות על האל הגדול והנורא
אינספור יהי רצונים. שעות של עשה למען.
כשהכל מסתכם בשפל רוח. שפל ברך וקומה.
ערימות של סידורים שתמיד חסר מהם.
אינסוף דפים של אלוהינו ואלוהי אבותינו
ואצלי השנים שעוברות רק צימצמו את התחינות.
מיקדו את הבקשות.
השאירו אותי עם יהי רצון אחד או שניים.
על עצמי. על האשה. על הילדים.
משפחה ועם.
קילוגרמים של תחינות ממהדורות חדשות ומפוארות
ורק אני, בצד, עם דף אחד או שניים. במהדורה ישנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה