מכתב פתוח לראש הממשלה בנימין נתניהו.
בפרוס עלינו השנה החדשה, מר נתניהו, רציתי לכתוב לך מספר מילים מהלב.
חדר. עלייה. אבי העורקים. איוושה. התקף. שושנה. (שהיא כולה לב)
מאוד חשוב לי שתבין שהעם אכן מוקיר את מאמציך העצומים למען מדינת ישראל, הן בזירה המקומית והן בזירה הבינלאומית ולכן אני גם רוצה לברך אותך במילים חמות
אש. מדורה. גפרור. שרב. קיץ. ישראל. מרוקאי. שושנה. (שהיא חמות)
ועכשיו כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, יש נושא שמעסיק אותי רבות ביומיום ולעיתים גם אחר הצהריים וחשוב לי מאוד לחלוק אותו איתך ועם הפמלייה המכובדת שלך אבל לפני כן מספר מילים.
מאוורר. תפוח. לוח. גירים, אוטומטי. ידני. אָטוֹם. שפם. אורז. חתול. שושנה. (שהיא פרסיה)
האמת היא, ראש הממשלה, שבפרוס עלינו השנה החדשה אין לי על מה לכתוב, הכל כבר נכתב. הכל כבר נאמר, כל מה שעשינו נעשה, כל מה שצדקנו כבר נצדק, כל מה שטעינו כבר נטעה, כל מה שמחלנו כבר נמחל, כל מה שביקשנו עליו סליחה נסלח, כל מה שחשבנו עליו כבר נחשב. כל מה שתכננו כבר עף עם הרוח ולא יחזור שוב. כל שמחה שאנו שמחים בה שמחו בה בעבר, כל עצב שמגיע לפתחנו משומש. כל דמעה כבר זלגה, פעם, איפשהוא, משק דמעות של מישהו אחר ואי אפשר לעבוד ככה, כבוד ראש הממשלה. אי אפשר לעבוד ככה. אנחנו חייבים לחדש. חייבים. לא ייתכן שאני אספר שוב ושוב את אותם סיפורים. סיפורים שכבר סופרו ומילים שנאמרו ורעיונות שנהגו.
אתן לך דוגמא ברשותך ראש הממשלה, אבא שלי, שיהיה בריא אינשאללה ועד 120 הוא נגד ספורט באופן עקרוני, זאת אומרת הוא מדי פעם צופה בספורט בטלוויזיה אבל בז לכל אדם שמעלה את הדופק שלו מעל למה שנדרש כדי לצרוך חמצן ולבצע פעילויות חיוניות, אבל בשבילך, כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אני אטרח ואספר שוב סיפור קצר ואמיתי לגמרי על אבא, שבעקבות התנגדותו הכנה לפעילות גופנית ועצם העובדה שעלה לארץ לאחר גיל גיוס, שירת בגאווה עצומה בהג"א (הגנה אזרחית) וכשאני אומר גאווה עצומה, אני מתכוון שהוא היה די אדיש לנושא, אם כי לעיתים התייחס אל העניין בכובד ראש ממשי וכנטל גמור.
שירותו בהג"א, כבודו, היווה כר פורה מאוד לפעילותו האנטי ספורטיבית והביאה לעולם סיפורים מסיפורים שונים שאחד מהם, על פניו איזוטרי וחף ממשמעות, מסופר עד היום בבסיסי הדרכה של מתנגדי פעילות גופנית או סתם בעלי פרופיל בעייתי.
כבוד ראש הממשלה, באחד הימים החורפיים והגשומים, באשקלון של פעם, לפני שעשו ריצוף, הגיע מפקד המחלקה של אבא שלי אל מסדר הערב ורצה לבדוק את עירנותם של פקודיו וכמו כל מפקד משועמם וללא הכנה מוקדמת צרח מפקד המחלקה "רימווווווון" וזרק אבן לכיוון פקודיו ואכן, כפי שמצופה מכל חייל וחיילת ומכל אשה ובת שמדליקה נרות שבת, בין רגע, כל החיילים, הצולעים והשמנים, הרזים והפיסחים, ממש לפי התרגולת, רצו לכל עבר תוך כדי שהם צורחים "רימווווווון", השתטחו על האדמה הבוצית ומלאת השלוליות, שילבו את ידיהם מאחורי העורף וחיכו בשקט למותם המטאפורי. כולם חוץ מחייל אחד, שנשען בצד על עמוד חשמל, הוציא סיגריה והפריח סימני שאלה מעושנים ומשתאים אל האוויר הקר של אשקלון 1970 ומשהו. מפקד המחלקה שקלט את המחדל המרהיב הזה התקרב אל אבא וצרח עליו רטורית "פרץ! מה אתה עושה?! אתה מת!" ואבא, שאמנם הוא נגד פעילות גופנית אך תמיד היה פטריוט אמיתי וראה בשירותו בהג"א שליחות ממעלה ראשונה ענה למפקד "מת מת המפקד. אבל יבש".
כבוד ראש הממשלה. אבא שלי תרם את חלקו בהג"א ואני תרמתי במשרד ולכן, בפרוס עלינו השנה החדשה, כבוד ראש הממשלה, אני רוצה לאחל לעצמי, שנה של התחדשות, שנה של נטיעות חדשות, שנה של לבלוב, שנה של צמיחה, שנה של פריחה, שנה שבה אלמנטים נוספים וחגיגיים מעולם הצומח יקשטו בה את ימיי ולילותיי.
שנה שבה לא ארצח, לא אהרג ולא אדרס חלילה על ידי משאית ממש גדולה שמובילה דברים לא חשובים ממקום למקום.
שנה שבה לא אזכה במחלה חשוכת מרפא אללה יוסטור וגם לא בכזאת עם מרפא.
שנה שבה לא אדרוך על קיפוד ים.
שנה שבה לא אתחשמל או אגרס או אדקר.
שלא אתפוצץ חלילה.
שלא אשרף. השם ישמור.
שנה של טוב.
של סבבה.
שנה שבה לא אקבל אדמת או צהבת. שלא אקבל שעלת או חלילה חזרת.
שלא אחטוף שפעת או קדחת או שמא אחטף על ידי פלוני ואף אחד לא ירצה לשלם את הכופר.
שנה שבה לא יפול עליי ארון מטבח או מדף שאינו מחובר כיאות.
שנה שבה לא אפול ברחוב סתם ככה וישאר לי סימן מטופש על האף וכולם ישאלו מה קרה לך מה קרה לך הכל בסדר ואני אשחק אותה שהכל בסדר אבל כאבים תופת בגלל הפאדיחה.
שנה שלא אטבע בה. לא איסחף אל הים הגדול. לא אצלול במצולות ים ואהפוך אוכל לדגים.
שנה שבה חזיר בר לא ינגח בי ונמייה לא תנשך אותי.
שנה שבה עורב לא יתן עליי קיבה.
שנה שבה אף אדם לא יזרוק אותי מחלון של גורד שחקים סתם בשביל הקטע.
שלא אתרסק ממטוס.
שלא יקצצו לי אנשים זרים (או מכרים) את אצבעות הידיים (או הרגליים).
שלא יטבחו אותי.
שלא יטווחו אותי.
שלא יבצעו בי אנשים זממם.
שנה של הופעות אינשאללה.
שנה של גיטרה חשמלית והמון דיסטורשן.
שנה של מינימום עקרונות מטופשים ומקסימום דברים שאני אוהב לעשות.
שנה של לימוד.
שנה של אדישות לטיפוסים מציקים.
שנה של אולי ספר.
שנה של מינימום לשון הרע ועבירות של בין אדם לחברו ומקסימום אשה וילדים.
שנה של פחות סליחה ויותר תודה.
שנה של בריאות.
שנה שבה לא יקרה שום דבר שמצריך יום זיכרון. או אנדרטה. או גל-עד. או ילדים לבנים שמקריאים מבריסטולים שחורים ודגל בחצי התורן.
שנה שבה אף אחד לא יגיע לחזק אף אחד בשום מקום. ויצא מחוזק.
שנה של בירה בגינה בערב עם הגברת כשהקטנים כבר ישנים והגדולות מתיישבות גם. אבל רק לפעמים.
שנה של ילדים מאושרים ואשה שאומרת "יפה לך ככה שנה חדשה נשמה, יושבת עלייך בול. תָּף שִין כמה זה יוצא בדיוק? מתאים לי אותך לעוד שנה לפחות".
שנה טובה כזאת, כבוד ראש הממשלה, שנה סבבה, בלי עין הרע ועם הרבה טוב.
כן. בדיוק כזאת כבודו. בדיוק כזאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה