" אני? אני רק רוצה שהקדוש ברוך הוא לא יתייאש ממני, לא שחלילה שייך יאוש בקדוש ברוך הוא כי מה לו ולתכונות ארציות שכאלה, אבל לעיתים כשמר ליבי בעוונות, אני נוטה לחשוב שאין תקנה וכלו כל הקיצין ואולי כבר יותר עדיף שבמקום הקטנות שאני חוטא יומיומית, שלעיתים עושות נקיפות ולעיתים לא, אולי כדאי לפרוץ בגדול לשוק החטאים ולהכנס אל המגרש של הגדולים ואז אני משתיק מיד את ההרהור הנלוז דנן שמא יחשב לי במסגרת חשבון חטאיי ולא שחלילה שייך חשבון בקדוש ברוך הוא שלבטח עסוק בעניינים חשובים מאלה.
אני מודה. חוטא אני. יומם ולילה. השכם והערב.
לא מקדים לתפילה, ההיפך, תמיד דואג לתת להם פור, שיתחממו בינתיים עם פסוקי דזימרה ואיזה ברוך שאמר ככה בסבבה, מקפיד להגיע בקטעים החשובים, לא ששיך חשובים כי הרי הכל חשוב חלילה, אני גם לא מתגבר כארי, לעיתים לא קובע עיתים, פוסע פסיעה גסה מבית הכנסת עוד לפני שנדם ה"עלינו לשבח", חופשי פוסע, מתנדף, חחח, במחילה כן.
לפעמים אני מגניב מבט, כן. מודה.
חוטא בחוצפת עיניים, מביט לפה מציץ לשם, בלי כוונה להרע חלילה ובמשך שעות לא מעטות לאורך היממה, לא רק בין כסה לעשור אלא גם גם בין חיפה לחצור, אני מוצא עצמי מהרהר בדבר עבירה, לא בסדר גודל של לא תרצח או תנאף, חלילה, שמע ישראל, אלא עבירות פשוטות יותר, עממיות יותר, לא מהעשירייה של לוחות הברית שנכתבו על ידי בונה עולם בכבודו עצמו בגופן "משה רבינו" 22, אבל בכל זאת כאלה שלא עוברות שולחן ערוך.
כן. כזה אני. חוטא בקטנות, אבל מלא קטנות שאני מפחד שהן אלו שיכריעו את הכף ואז לפעמים, כאן בדיוק בנקודה הזאת, אני אומר לעצמי ואני מצטט "וואלה אולי במקום כל הקטנות היומיומיות האלה נבוא באיזה אחת גדולה?" סוף ציטוט ואז אני משכנע את עצמי (וכאן אני לא אצטט אלא אהרהר בכתב) שרסמי עדיף קטנות כאלה, מדי פעם, יומיומיות כאלה מאשר אחת גרנדיוזית ולו רק כדי לא למשוך תשומת לב שם, בשמיים, ולא ששייך חלילה ואפשרי הדבר כי הרי לה' הארץ ומלואה, אז מפחד תשומת הלב המיותרת אני נוטש את רעיון ההתרחבות לשוק החטאים הגדולים וממשיך לנהל שגרה עבריינית דמיקולו עם מורא ולפעמים עם משוא פנים ובשאר הזמן מהרהר אני בדבר עבירה אבל רק מהרהר, ללא מימוש.
אבל באמת התורה, לפעמים אני מגזים, מגזים עם ההרהורים, יש ימים, חרמנא לצלן, שכולם הרהורים ויש כאלה, ברוך השם, שרק קצת, לפעמים אני מביא בהרהור קטן, הרהורונצ'יק, לפעמים נותן באיזה הרהור בינוני ולפעמים הרהורים חח, אללה יוסטור, שלא נעים לדבר עליהם בכלל שלא יכעס עליי, מטאפורית כמובן, בורא עולם כי בטח לא שייך כעס וחרון אף אצל הקדושברוךהוא אבל מטאפורית, מטאפורית רק, יש מצב של כעס שם למרגלות כסא הכבוד וגם מטאפורית הכעס הזה הוא לא מצב נעים מבחינתי, כי תכלס זה מבאס שריבונו של עולם מצקצק עליי למעלה כשהוא רואה מה שאני עושה, ולא ששייך צקצוק אצל קדושברוךהוא אבל מטאפורית הוא מצקצק עליי וגם צקצוק מטאפורי עושה לפעמים לא נעים אצל המצוקצק, אז ברגע שאני חש צקצוק מסיבי מצד ריבונו אני זונח לרגע את החטא ומגייס את תעצומות הנפש שלי לכדי השתדלות ולו רק למען מראית עין והרגשה טובה של עצמי ושל הקדושברוךהוא ולא ששייכת תחושה זו בקדושברוךהוא אני רק רוצה שישמח, לא ששייכת שמחה, שיבין שלא טעה, לא ששייך טעות, שיהיה גאה כאב על בניו, לא ששייכת גאווה כי הרי הוא סיבת הסיבות ועילת העילות ואני סתם, כתולעת קטנה באדמה, אבל בכל זאת הייתי שמח שלאור הנסיבות, שימחל, שיסלח, שידון לכף זכות, שלא יקפיד עליי, שיתן לי להינות מהספק, שישמח בי. שיפרגן לי בגדול. שיסתכל רגע למטה ויגיד לעצמו ואני מצטט "מהרהר מהרהר אבל וואלה. הצליח לי" .
לא ששייך כן. "
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה